חב"ר 35534-06-11 הוגשה על ידי עותרים 1 ו-2 נגד שירותי בריאות כללית ומכבי שירותי בריאות (להלן: כללית ו-מכבי); חב"ר 41474-06-11 הוגשה על ידי עותרות 3 ו-4 נגד כללית; חב"ר 43102-06-11 הוגשה על ידי עותרת 5 נגד לאומית שירותי בריאות (להלן: לאומית); וחב"ר 45734-06-11 הוגשה על ידי עותרת 6 נגד קופת חולים מאוחדת (להלן: מאוחדת) (להלן יחד: בקשות האישור, העותרים ו-קופות החולים או הקופות, בהתאמה).
מצוידים בהבהרות האמורות ביחס למסגרת הדיון, נוכל לפנות לשאלה המרכזית שהונחה להכרעתנו: האם בקשות האישור בהן עסקינן יכולות לבוא בגדריו של פרט 11? על מנת לענות בחיוב על שאלה זו נידרש לקבוע כי התביעות הללו מקיימות שתי דרישות מרכזיות: ראשית, כי הוגשו נגד "רשות" כהגדרתה לעניין חוק תובענות ייצוגיות; שנית, כי הן מתייחסות לתשלום שנגבה על ידי קופות החולים "כמס, אגרה או תשלום חובה אחר". חברתי סבורה כי מיתקיים התנאי הראשון, אך לא התנאי השני.
...
מכאן שדין בקשתן לסיום ההליך הייצוגי מחמת חדילה להידחות, ודין התובענות להיות מוחזרות לבית הדין האזורי לעבודה על מנת שבקשות האישור ייבחנו לגופן, תוך בחינת האפשרות לאשרן לפי פרט 1 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות.
השופט י' עמית:
במחלוקת שנפלה בין חברי וחברתי, אני מצטרף לדעתו של חברי, השופט ע' גרוסקופף, מהטעמים האמורים בפסק דינו, כי אין לראות את קופת חולים כ"רשות" לצורך חוק תובענות ייצוגיות, מאחר שאינה בגדר "גופים ואנשים אחרים הממלאים תפקידים ציבוריים על פי דין".
לאור מסקנה זו, איני נדרש להכריע בשאלה אם יש לראות את דמי ההשתתפות שגובות קופות חולים כאגרה או כמחיר, ואותיר שאלה זו בצריך עיון.
הוחלט פה אחד כי דין העתירה להתקבל והצו על תנאי שהוצא יהפוך למוחלט, במובן זה שפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה יבוטל, והדיון יוחזר לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו לבחינת הבקשות לאישור תובענה כייצוגית לגופן.
