ביום 8.7.2012 הוגשה בקשה לאישור הגשת תביעה נגזרת על ידי אותם מבקשים בייצוג ואותם עורכי דין, נגד בנק דקסיה ישראל בע"מ ("דקסיה ישראל"), נגד דקסיה ונגד חברי הדירקטוריון של דקסיה ישראל.
היתנגדות
ביום 25.2.2015 הוגשה הודעת בעלי מניות בדקסיה ישראל כיום, להבדיל מן הקבוצה הנטענת שהיא בעלי המניות בדקסיה ישראל ביום 5.2.2001, שלפיה יש לבטל את ההצהרה המבוקשת בהסכם הפשרה כי "כל מניות דקסיה ישראל המוחזקות ו/או שיוחזקו בידיDCL [דקסיה – א"ש] אינן רדומות ולא היו רדומות"; כי מדובר בעיסקה חריגה בין חברה ציבורית לבין בעלת השליטה בה, שסעיף 270(4) בחוק החברות מחייב את אישור האספה הכללית של בעלי המניות הנוכחיים לשם אישורה; וכי הוצאות התביעה הייצוגית והתביעה הנגזרת גולגלו שלא כדין על קופת דקסיה ישראל, שאינה צד אמיתי לתביעה הייצוגית והיא לכאורה מי שאמורה היתה להיות מזוכה בסכומי כסף לפי התביעה הנגזרת.
...
בשים לב לסכומי הפשרה, ולשלבים הדיוניים שבהם עומדות שתי התובענות, אני מאשרת גם את הגמול ושכר הטרחה בשתיהן גם יחד, שעונים על המדרג שהוצב בפסיקה לגבי גמול ושכר טרחה לגבי שלב זה של הדיון (ע"א 2046/10 עזבון המנוח משה שמש נ' דן רייכרט (23.5.12)).
סיכום
אני מאשרת את הסכם הפשרה בכפוף להבהרה בסעיפים 14 ו-20, ומצהירה כמבוקש, כי מניות דקסיה ישראל המוחזקות או שהוחזקו בידי דקסיה כתוצאה מרכישת השליטה במועד הקובע אינן מניות רדומות ולא היו רדומות כמשמען בסעיפים 308 ו/או 333 בחוק החברות.
אני מאשרת את לשון ההודעה השניה שתפורסם בגיליונות יום ו' של העיתונים דה מרקר, גלובס וכלכליסט וכן במערכת "מאיה" של הבורסה לניירות ערך, תוך 10 ימים.