בקשה לאישור הסדר פשרה בתובענה ייצוגית נגד חברות השכרת רכב

ביום 26.5.2015 הגיש המבקש תובענה ובצדה בקשה לאשרה כייצוגית כנגד משיבות 7-1, חברות העוסקות, בין היתר, בהשכרת רכבים לציבור.

עמדת היועץ המשפטי לממשלה נוסח הסדר הפשרה נשלח ליועץ המשפטי לממשלה שלא היתנגד לו, אך העלה מספר הערות כפי שעלה בהודעה מטעם באת כוחו מיום 5.7.2018: הסדר הפשרה, שאותו מבקשים הצדדים מבית המשפט לאשר, מחייב את המשיבות שלא לקבוע מיגבלת גיל, אולם בה בעת מכיר בזכותן לגבות מחיר גבוה יותר משוכרי רכב צעירים, אשר ישקף את הסיכון העודף הגלום לכאורה בשימוש שהם עושים ברכב.

...

דיון לאחר שעיינתי בהסדר הפשרה ובשים לב להערות היועץ המשפטי לממשלה ולהתנגדות מר רוזנפלד ולתגובות הצדדים להן סבורני, שיש להורות על אישור הסדר הפשרה.

נוסף על כך, הסדר הפשרה נבחן על ידי ב"כ היועץ המשפטי לממשלה, שלא התנגד לו. מקובלת עלי טענת הצדדים לפיה, אין צורך במינוי בודק.

לאור כל האמור לעיל, אני מורה כדלהלן: ניתן בזאת להסדר הפשרה תוקף של פסק דין.

בבקשה לאישור הסדר פשרה לפניי בקשה לאישור פשרה בתביעה ייצוגית שעניינה בהפרת המשיבה את החובה הקבועה בסעיף 17ד לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן") בכך שהיא מציגה באתר האנטרנט Rentalcars.com, אותו היא מפעילה, מחירי השכרת רכב מחברות השכרה בישראל שכוללים מע"מ בשיעור 0%, שהוא שיעור המע"מ החל רק על תיירים, ולא בשיעור של 17%, שהוא שיעור המע"מ החל על מי שאינם תיירים.

עוד ביקשו הצדדים, כי ככל שעמדת היעמ"ש תהיה שלא עומדת עילת תביעה במקרים האומרים, וככל שגם בית המשפט ימצא לנכון לקבוע כך – יתבקש לאשר את הסדר הפשרה בכפוף לתיקון סעיף 11 להסדר הפשרה, כך שיובהר כי אין בהסדר הפשרה כדי למנוע ממי מחברי הקבוצה שסבור שעומדת לו עילת תביעה נגד המשיבה בקשר עם גלישה ושימוש באתר שלה, שייעשה לפני השלמת השינוי המתואר בהסדר - להגיש נגדה בקשה לאישור תובענה ייצוגית בגין נזק שניגרם לו. ביום 21.7.2021 ניתנה החלטה בבקשה כלהלן: "אינני סבור כי ניתן ליתן "פטור מראש" מתביעות, וזו, להבנתי, גם עמדת היועמ"ש. היועמ"ש יהיה רשאי להתייחס לסוגיה זו בלבד, וזאת עד יום 30.9.2021.

...

ודוקו: הצדדים טענו, כי לאור פסק הדין ברע"א 5860/16 בן חמו נ' Facebook (פסק דין מיום 31.5.2018, להלן: "עניין בן-חמו"), ועל פי תנאי השימוש של הנתבעת, היה ההליך מתנהל על פי הדין האנגלי, ומשכך – יש סבירות שהטענות בדבר חובתה של הנתבעת לפרסם מחיר כולל – היו נדחות.

אין בידי לקבל טענה זו. ראשית, ההליך דנן הוגש בחודש אפריל 2019, קרי – כמעט שנה לאחר שניתן פסק הדין בעניין בן-חמו.

הפועל היוצא הוא, שאני קובע שהסדר הפשרה אינו ראוי, אינו מניב לקבוצה כל תועלת של ממש (בהינתן שהתחייבות לפעול כחוק אינה "תועלת" המצדיקה אישור פשרה), ואינני מאשר אותו.

רקע ועמדות הצדדים ביום 4.12.2016 הגיש המבקש תביעה ובצדה בקשה לאשרה כייצוגית כנגד המשיבה וכנגד חברות נוספות.

המבקש הופנה לס' 4.6 להסכם בין הצדדים, הקובע כי הסכום החודשי צמוד למדד, אולם בכל מקרה לא יהיו דמי השכירות החודשיים נמוכים מהסכום הנקוב בטופס הזמנת המכונית.

משלוח ההודעה יתבצע תוך 45 יום ותוכנו יהיה כאמור: "לקוח יקר במסגרת הסדר פשרה בתובענה ייצוגית נמצא כי אתה זכאי לסך של X ₪. אתה רשאי לקזז סכום זה מהחיוב הבא או מכל חיוב אחר שתקבל מהחברה וזאת במשך תשעה חודשים מהיום. בברכה שלמה פיסגה בע"מ". סבב שני - אם כעבור תשעה חודשים לא ימומשו כל השוברים לפי הכמות שחושבה ביום האישור, ייערך סבב פיצוי שני: המשיבה תחשב את כמות השוברים שלא מומשו ותמיר את שווי סכום הזיכוי שלא מומש על ידי חברי הקבוצה לשוברים, בהתאם לחוקי העיגול; סך השוברים הללו יחולק באופן שווה לחברי הקבוצה שמימשו את השוברים בסבב הראשון, כך שיוכלו לממשם במשך תקופה נוספת של שלושה חודשים נוספים ממועד ההודעה, כשובר שטיפה של רכב פרטי.

מינוי בודק בסעיף 19(ב)(1) לחוק תובענות ייצוגיות נקבע כדלקמן: "(ב)(1) בית המשפט לא יאשר הסדר פשרה אלא לאחר שקבל חוות דעת מאדם שמינה לשם כך, שהוא בעל מומחיות בתחום שבו עוסקת הבקשה לאישור או התובענה הייצוגית (בסעיף זה - בודק), אלא אם כן סבר בית המשפט שחוות הדעת אינה נידרשת, מטעמים מיוחדים שיירשמו; שכרו והוצאותיו של בודק, וכן אופן תשלומם, ייקבעו בידי השר". ס' 19)(ב)(4) לחוק קובע כי על הבודק להתייחס ליתרונות ולחסרונות של הסדר הפשרה על יסוד הנתונים שהוצגו לפניו.

...

המבקש נשא בסיכון בהגשת התביעה ובקשת האישור, בשים לב לחשיפה לסכום הוצאות ניכר במידה ובקשת האישור הייתה נדחית.

סוף דבר הריני מאשרת את הסדר הפשרה בין המבקש למשיבה ונותנת לו תוקף של פסק דין.

המשיבה תשלם למבקש גמול על סך 47,00 ₪, בתוספת מע"מ; ולבא כוחו שכר טרחה על סך 140,000 ₪, בתוספת מע"מ. הגמול ומחצית שכר הטרחה ישולמו בתוך 30 יום מהיום.

עוד הפניתה המבקשת להסכם הפשרה אשר אושר בעיניין ת"צ 47849-05-15 דוד יאיר נ' אלבר ציי רכב בע"מ. באותו עניין אושרה בקשה לאישור הסדר פשרה במסגרתו התחייבו חברות ההשכרה לאפשר לבגירים מעל גיל 18 לשכור מהם רכבים מבלי לקבוע גיל מינימום.

בכפוף לקיום מלוא התחייבות המשיבות כמפורט בהסדר, המבקשת ו/או באי כוחה לא יפעלו ו/או יסייעו, במישרין ו/או בעקיפין, להגשת כל הליך לרבות בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד המשיבות בכל עניין הקשור ליסודות העובדתיים, כפי שהם בתובענה ובבקשת האישור והרלוונטיים לתקופה הקודמת להגשת בקשה זו. באשר לסוגיית הגמול ושכר הטירחה ציינו הצדדים כי הם חלוקים בעיניין, והם מבקשים לטעון בעיניין זה בפני בית המשפט.

דרך המלך שבא יש לתמרץ ולעודד הגשתן של תובענות ייצוגיות וראויות, היא פסיקת גמול ושכר טירחה במקרים שבהם ההליך הייצוגי הוכרע לטובת הקבוצה (הסדר פשרה, קבלת בקשת האישור או התובענה הייצוגית).

...

תביעתה האישית של המבקשת כנגד המשיבות נדחית.

המשיבות יישאו בתשלום גמול למבקשת בסך של 18,000 ₪ וכן סך של 70,000 ₪ בתוספת מע"מ. הגמול ושכה"ט ישולמו באופן הבא: 30 ימים לאחר מועד מתן פסק הדין תשלמנה המשיבות מחצית מגובה הגמול למבקשת וכן 40% משכר הטרחה לבא כוח המבקשת, בצירוף מע"מ. 30 ימים לאחר מילוי התחייבות המשיבות, וקיום האמור בסעיף 43.1 לפסק הדין, תשלמנה המשיבות למבקשת את יתרת הגמול.

במועד זה אף תשלמנה המשיבות 40% משכר הטרחה לבא כוח המבקשת, בצירוף מע"מ. יתרת שכר הטרחה בצירוף מע"מ, תשולם לבא כוח המבקשת לאחר מועד סיום ההטבה, כאמור בסעיף 43.4 לפסק הדין והגשת הדו"ח המסכם כקבוע להלן.

כללי ביום 23.4.14 התובע, נוסרתי אביב, הגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית (להלן: בקשת האישור), כנגד הנתבעת, איילון חברה לביטוח בע"מ, שהנה חברה לביטוח המבטחת, בין היתר, את עמיתי ארגון "חבר – משתי הקבע והגמלאים בע"מ" בביטוח רכב חובה ומקיף.

למרות שאין היא מחויבת לעשות כן על פי נהליה, כאשר מבוטח מבקש לממש את הכסוי לרכב חלופי אך הדבר איננו מתאפשר אל מול חברת ההשכרה מכל סיבה שהיא, הנתבעת מציעה לו – חלף קבלת רכב חלופי – פיצוי כספי יומי.

דיון והכרעה הוראת סעיף 19(א) לחוק תובענות ייצוגיות קובעת כי בבואו של בית המשפט להכריע בבקשה לאישור הסדר פשרה, שהוגשה עובר לאישורה של בקשת האישור, עליו לשקול האם ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהיתחשב בעיניינם של חברי הקבוצה; האם בקשת האישור עומדת, לכאורה, בתנאים הקבועים בסעיפים 4,3 ו-8(א) לחוק וכי סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין.

...

ב.(1) לעיל – ההנחה בביטוח הרכב, הינה פרי הצעתו של הבית המשפט לסיום ההליך בהסדר פשרה, אשר ניתנה לאחר שבחנתי לעומקם את כתבי הטענות ולאחר 6 דיוני קדם משפט, אשר נמשכו על פני שעות מרבות, במהלכם הצדדים פרסו את טענותיהם ובקשותיהם לפניי.

לפיכך, בהתאם לדברים שנקבעו בהלכת סבו, סבורני כי בענייננו לא מתקיים החשש לקנוניה בין התובע המייצג למשיב, וזאת בשים לב שמדובר בתובענה שנמשכת על פני 9 שנים עת החברי הקבוצה הם קבוצה מצומצמת של צרכנים בין השנים 2014-2011, ולכן אני פוטר את הצדדים מפרסום הסדר הפשרה לציבור וכן מהעברתו לגורמים המקצועיים, לפי הוראות חוק תובענות ייצוגיות ותקנות תובענות ייצוגיות.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני מאשר את הסדר הפשרה בהתאם למפורט בפסק דין זה; הנתבעת תשלם לתובע גמול ולבאי כוחו שכר טרחת עורך-דין באופן ובמועדים שפורטו לעיל.