עניינה של התובענה והבקשה לאשרה כייצוגית- דמי חניה עבור ביקור במרכז הרפואי תל אביב ע"ש סוראסקי שהנו בית חולים ממשלתי (להלן: "המרכז הרפואי" או "המשיבה").
תכליתו של הפיקוח השפוטי על הליך ההסתלקות היא להיתמודד עם בעיות אשר הסדרים הנערכים בין הצדדים לתובענה ייצוגית, עלולים ללקות בהן:
בצדו האחד של המתרס- קיים החשש מפני הגשת תביעות סרק, המוגשות מתוך מחשבה שהנתבעים יסכימו להעניק למגישי התביעות טובות הנאה כנגד ויתור עליהן, אם בהסדר פשרה או הסדר הסתלקות.
ההוראה בחוזר הרלוואנטית למרכז הרפואי שאינו מפעיל מיגרש חניה, היא ההוראה המורה כי:
" במגרשי חניה פרטיים הסמוכים לבתי החולים או שממוקמים בשטחי ביה"ח במסגרת שכירות, על הנהלת בית החולים להגיע להסכם עם בעלי/מפעילי המגרשים לגבי מתן פטורים מתשלום המתוארים בסעיף 3 להלן...".
מלשונו של החוזר עולה לכאורה כי ההוראה האמורה מתייחסת רק להסדר בנוגע לפטורים ולא להוראה האחרת הקיימת בחוזר הקובעת מחיר מאקסימאלי לחניה יומית.
...
נוכח כל האמור לעיל, לא ניתן לקבוע כי בקשת האישור גילתה עילת תביעה לכאורה בכל הקשור לטענות המבקשת בדבר שיעור התשלום עבור החניה.
סוף דבר
ניתן להסכמת הצדדים תוקף של פסק דין.
התביעה האישית של המבקשת, נדחית.
בנסיבות העניין ומהנימוקים שפורטו לעיל, איני רואה מקום לפעול לאיתור מבקשים אחרים חלף המבקשת ונחה דעתי כי אין להורות על פרסום בקשת ההסתלקות.
