בקשה לאישור הסדר מכירת פעילות ניהול תיקי השקעות

עם הגשת הבקשה להקפאת הליכים על ידי החברות ברור היה כי הפעלתן של החברות בהליך ההקפאה צפוי להיות גירעוני, ומכאן עלה הצורך באישור הסדר אשר יתבסס על מכר פעילותן ונכסי החברות בתוך לוחות זמנים קצרים.

עוד ובנוסף, פעלו הנאמנים לעניין רוכשים העוסקים בתחום פעילותן של החברות, הכינו עבורם תיקי משקיעים מפורטים שנתנו למציעים הפוטנציאליים מידע בסיסי באשר לנכסים ולפעילויות הנמכרות ופעלו בקדחתנות עד להשלמת 8 עיסקאות מכר סבוכות שבוצעו כולן במתכונת של עסק חי, בהן נדרשה קבלת אישורי המשרדים הממשלתיים הרלבאנטיים, ובהן או בחלקן הייתה מעורבת היתדיינות משפטית.

לצד האמור ניהלו הנאמנים משאים ומתנים מאומצים מול בעלי המניות, בסיומם הושגו הסכמות אשר אושרו על ידי בית המשפט ואשר בהתאם להן הוסיפו בעלי המניות כספים בשיעור של 550 אלף ₪ מעבר לתרומת הבעלים ששולמה על ידם, וכן מחלו על זכויותיהם לקבלת דיבידנד בתיק ההסדר מתוקף תביעות חוב שהגישו חברת ד.י.ש. בע"מ ושל עמותת נופים וביחס לזכויותיהם ולזכות צד קשור בקשר להלוואות בעלים שנתנו לחברות הנאמנים פעלו באופן מסודר להגשת בקשות וכתבי בי דין בהקף ניכר ומשמעותי – יותר מ-100 בקשות שניפתחו בתיקים השונים ואשר הצריכו בחלקם את התייצבות הנאמנים לדיונים, מקצת מהם צוינו בבקשת הנאמנים בסעיף יט לבקשה, וחלקם אף מתבררים מחוץ להליך, בין אם בעירעור המתנהל בבית המשפט העליון ובין אם בתביעות נוספות המטופלות על ידי הנאמנים מחוץ לכתלי ההליך.

...

לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים סבורני כי שיעור מאמץ מיוחד שיעמוד על 38% הינו שיעור ההולם את המגיע והינו הוגן וצודק בנסיבות העניין.

ואולם, מע"מ לא העלה דרישה זו בזמן אמת, לא התקבלה עמדת הנושים בדין רגיל בסוגיה זו לא בזמן אמת ואף לא עתה, ודומה כי על רקע חשיבות כיבודם המלא של הסדרי נושים, חשיבות עליה עמדה באת כוח הכנ"ר בדיון שהתקיים ביום 05/01/20 כי לא ניתן להיעתר לבקשת מע"מ. באותה מידה אינני סבורה כי ניתן ליתן יד לבקשה לשלול את החלת הוראת תקנה 13 לתקנות השכר ככתבה וכלשונה ולשלול מן הנאמנים את תוספת השכר בגין מאמץ מיוחד המגיע להם, כאשר בידי מע"מ לא עלה להצביע על מקור חוקי לכך (כדברי נציג מע"מ בדיון שהתקיים ביום 05/01/20), ולו על מנת שהיתרה האמורה שתיחסך משכר טרחת הנאמנים תחולק כדיבידנד נוסף למע"מ ולנושים בדין קדימה, בנוסף לדיבידנד המגיע למע"מ בקבוצת נשייה זו על פי הוראות ההסדר, ואשר למעשה כבר חולק.

סוף דבר הנני מאשרת לנאמנים שכר חלוקה לפי הוראות סעיף 8א(א)(1) לתקנות השכר כמאושר גם בתגובת הכנ"ר וכן תוספת מאמץ מיוחד לפי תקנה 13 לתקנות השכר בשיעור של 38% בתוספת מע"מ כחוק על שני רכיבים אלה.

המבקש טען כי מצג דומה הוצג בפניו גם בשתי בדיקות נוספות שערך עם נציגי המכירות של המשיבה, כך שאין מדובר בטעות נקודתית אלא במצג מטעה הנמצא בפרסומים רבים ונימסר ללקוחות רבים.

ביום 7.3.19 היתקיים דיון קדם משפט בתיק במסגרתו המלצתי לצדדים לפנות להליך גישור, ואכן כעולה מהבקשה לאישור הסדר פשרה, בעקבות אותו דיון, פנו הצדדים וניהלו הליך גישור לפני כב' המגשר השופט (בדימוס) אבי זמיר.

ב"כ המבקש והמבקש נטלו על עצמם גם סיכון בהגשת התובענה ובניהולה, וכן השקיעו בה השקעה לא מועטה, לרבות ניהול המו"מ והגישור לקרות ההסדר, כאשר בעקבות הגשת התובענה אכן תוקנו אותם מצגים מטעים בדבר גודל החדרים במ"ר. נוכח האמור לעיל, מצאתי את הסכומים המומלצים כגמול למבקש וכשכר טירחה לבא כוחו, סבירים והולמים את נסיבות ההליך.

ככל שמשבר הקורונה לא יאפשר את פעילותה התקינה של המשיבה גם במהלך תקופת ההטבה, תהא המשיבה רשאית להגיש לבית המשפט בקשה מנומקת הנתמכת בתצהיר, עם העתק לב"כ המבקש, בדבר הקושי ביישום ההסדר, כאשר במסגרת הבקשה תוכל המשיבה לעתור לקבלת רשות בית המשפט להארכת תקופת ההטבה ואשר לא תעלה על שנה אחת, ובילבד שהמשיבה תגיש את הבקשה לפחות חודשיים לפני תום תקופת ההטבה.

...

מעבר לכך, אני מורה כי בהתאם להסכמת הצדדים, המשיבה תישא במלוא ההוצאות הכרוכות בביצוע הסדר הפשרה, לרבות: פרסום מודעה שנייה בעיתונות, עלויות ביצוע התרומה (ככל שיהיו) וכל הוצאה אחרת, אם תתעורר תוך כדי ביצוע ההסדר.

סוף דבר אני מאשר את הסדר הפשרה ונותן לו תוקף של פסק דין.

אני מאשר גמול למבקש ושכר טרחה לבא כוחו כאמור בסעיף 25 לעיל.

עניינה של החלטה זו בבקשת גולד ניהול פינאנסי בע"מ (להלן: גולד) ואביב בית השקעות (2022) בע"מ (להלן: אביב) לאישור הסדר לפי סעיפים 350-351 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות) במסגרתו תעביר גולד לאביב את פעילות ניהול תיקי ההשקעות שלה, ובכלל זה כלל הזכויות וההתחייבויות הקשורות והנובעות מפעילות ניהול תיקי ההשקעות של גולד מכוח הסכמים עם לקוחותיה (להלן: פעילות ניהול התיקים ו-לקוחות גולד), וזאת בהתאם להסכם שנחתם בין המבקשות ביום 14.4.2022 (להלן: הסכם העברת הפעילות).

מהצד השני ניצב עניינם של בעלי חברת ניהול תיקים למכור את פעילות החברה.

...

אני סבורה, כי לשם הגנה על האינטרסים של הלקוחות יש מקום לשינויים המפורטים להלן (בנוסף למתווה המוסכם מיום 2.8.2022, שגובש בין המבקשות לרשות ניירות ערך): א. הודעת העברת הפעילות תישלח בתוך 24 שעות ממועד אישור המתווה.

בנסיבות המקרה, אני סבורה שלא יהיה בכינוס אסיפה כזו כדי להטיב את ההגנה על הלקוחות.

אשר על כן, אני מורה כדלקמן: אני פוטרת את המבקשות מצירוף הפרטים ומהגשת המסמכים המפורטים בסעיפים 7(א)(3) עד (5), (8), (10), ו-7(ב) לתקנות החברות, מהטעם שפרטים ומסמכים אלה אינם נדרשים לצורך אישור ההסדר הנדון בענייננו.

אינני יכולה להיעתר לבקשה לפיה בחלוף 21 יום ממועד הפרסום יראו את הבקשה כמאושרת.

הואיל והצדדים בכתבי טענותיהם ובהסדר הפשרה מתייחסים אל הבנק כ"נתבעת" יכונה הבנק להלן גם "הנתבעת". במסגרת בקשת האישור נטען כי בטוחה נהגה, במסגרת פעילות ניהול תיקי ההשקעות, להעדיף את האינטרסים שלה ושל חברות שונות מקבוצת אי.די.בי. על פני האינטרסים של לקוחותיה וכי בנגוד להוראת סעיף 15(א) לחוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות, תשנ"ה – 1995 (להלן: "חוק הסדר העיסוק בייעוץ השקעות"), בטוחה לא ביצעה פניה מוקדמת ללקוחותיה בה היא דיווחה להם על הקשר בינה לבין קונצרן אי.די.בי, בטרם ביצועה של כל עסקה בה נרכשו בחשבונותיהם של הלקוחות ניירות ערך של חברות מקונצרת אי.די.בי וממילא גם לא התבקשה הסכמתם של הלקוחות לכל עסקה ועסקה בניירות הערך הללו.

הגדרה זו של חברי הקבוצה מצמצמת אמנם את "התקופה הקובעת" כפי שנקבעה בהחלטה בבקשת האישור במסגרתה נקבע כי "בשלב זה תאריך המיזוג נקבע להיות במועד בו הושלמה עסקת המיזוג ונרשמה ברשם החברות ביום 22.12.2013" וכי "שאלת קיומה של עילת תביעה וקבוצת תובעים בתקופת הביניים בין חתימת הסכם המיזוג ביום 6.8.2013 ועד להשלמתו כאמור, תבחן בשלב הבא של הדיון" ואולם לנוכח העובדה שביום 4.4.2013 נמכרה פעילות ניהול התיקים של בטוחה לחברות מקבוצת 'הראל' יש הגיון בקביעת תאריך זה ואני סבורה כי התובע הייצוגי היה מתקשה לייחס נזק לקבוצה שניגרם מבצוע פעולות לאחר מועד זה, לבטוחה.

...

בענייננו, הגם שההליך מסתיים בפשרה, באתי למסקנה כי לא רק שאין מקום לבצע הפחתה כאמור, זאת בשל מספר טעמים מצטברים וביניהם היות התובענה תקדימית ובעלת חשיבות ציבורית, מורכבות ניהול ההליך הן בשלב בקשת האישור והן בשלב ניהול התובענה, עד לשלב הגשת התצהירים, ניהול המו"מ לפשרה ופעולת באי כוח התובע המייצג לכל אורך ההליך באופן מסור ומקצועי, אלא יש מקום, מטעמים אלה, לחרוג מעט מן הרף שנקבע כלפי מעלה ולהעמיד השכר על סך של 4,600,000 ₪ בצירוף מע"מ. סוף דבר לאחר שבחנתי את הסדר הפשרה, מצאתי את ההסדר סביר והוגן ועל כן הגעתי למסקנה כי יש לאשרו, זאת בכפוף לתיקון להוראות ההסדר, עליו הסכימו הצדדים במסגרת הדיון בבקשה לאישור הסדר פשרה, כמפורט בסעיף 51 לעיל ולאמור להלן.

הקבוצה עליה חל הסדר הפשרה היא, כאמור: "כל מי שקיבל מבטוחה שירות ניהול תיקי השקעות, ולחשבונו נרכשו ניירות ערך של חברות מקבוצת אי.די.בי. (כהגדרתה בהסדר הפשרה) החל מיום 24.11.2007 ועד ליום 4.4.2016". מובהר כי ככל שחברות מקבוצת אי.די.בי קיבלו מבטוחה שירותי ניהול תיקי השקעות הן לא יהיו חלק מהקבוצה, לא יכללו ברשימת הזכאות, כפי שהוגדרה בהסדר הפשרה, והן לא תהיינה זכאיות לפיצוי כלשהו במסגרת הסדר פשרה זה. מתוך סכום הפשרה הכולל אותו תשלם הנתבעת ישולמו, במועדים הקבועים בהסדר ובהתאם למנגנונים המפורטים בו (ובכפוף לאמור בסעיף 98 להלן): החזר הוצאות שהוציא התובע בפועל לצורך ניהול התביעה בסך כולל של 265,000 ₪ בתוספת מע"מ. גמול לתובע המייצג בסך כולל של 960,000 ₪ בצירוף מע"מ. שכר טרחה לבאי כוח התובע המייצג בסכום כולל של 4,600,000 ₪ בצירוף מע"מ. סכום כולל של 335,000 ₪, אשר יוקצה לטובת החזר הוצאות שהוצאו בפועל לשם גיבוש ההסדר ושאו יידרשו לצורך מימושו.

אני מורה לנתבעת על פרסום הודעה לציבור בהתאם להוראות סעיף 25(א)(4) לחוק תובענות ייצוגיות, בשני עיתונים יומיים בשפה העברית בעלי תפוצה רחבה, כאשר הנתבעת היא שתישא בעלות פרסום המודעה.

בקשה לאישור הסדר פשרה כהוראת סעיף 202 לחוק החברות, התשנ"ט-1999, שבאה בהמשך לבקשה מאוחדת לגילוי מסמכים טרם הגשת תביעה נגזרת.

על הנזקים והיווצרותם ניתן ללמוד בעיקר מן המסמכים הנוספים שבתיק, שצורפו בעקרם לבקשת אישור הסכם הפשרה (בפרט: בקשת אישור התביעה הנגזרת, בקשה לעיכוב הליכים בתיק, התביעה שהגישה החברה נגד לקוחותיה, וסיכומיה בתביעה).

הלקוחות מצאו עצמם מחויבים לרכוש את יחידות קרן הסל במחירים הגבוהים שלהם התחייבו בעת מכירת אופציות המכר, ולא יכולים היו לעשות כן. החברה, המחויבת חוזית כלפי הברוקר הזר שבאמצעותו ניפתחו הפוזיציות לכסוי הנזקים שייוצרו לו מפעילות לקוחות החברה (ערבות המאפשרת את פעילות המסחר של הלקוחות ואת קבלת העמלות הקשורות בה בידי החברה), פעלה כפי סמכותה בהסכמים עם הלקוחות לסגירה מהירה של הפוזיציות של הלקוחות, זאת על מנת להקטין את החשיפה לנזקים.

הצדדים הוסיפו כי נוכח עיכוב ההליכים כאן בשלב מוקדם, אישור הסכם הפשרה מאפשר לכל המעורבים להניח מאחוריהם למחלוקת בלא השקעת המשאבים הכרוכה בניהול ההליך, ובלא פגיעה בשמן הטוב ועסקיהן של המשיבות, תוך קבלת פיצוי בסכום לא מבוטל על נזקיהן מחברת הביטוח.

לשיקולים אלה המובילים לאישור הסכם הפשרה יש להוסיף כי המדובר בהליך המצוי חרף חלוף הזמן בראשיתו ממש, ובקשת גילוי המסמכים לא הומרה אפילו עדיין לכלל בקשה לאישור תביעה נגזרת; נהולו אכן עלול להסב נזק לחברה, והובהר מדוע עלול להכביד עליה אפילו בהתמודדות עם הלקוחות הנותרים בתביעתה; כי לא הוגשו התנגדויות להליך; וכי גם הגורמים המקצועיים במשרד המשפטים מצאו שלא להשמיע היתנגדות (או תמיכה) בהסכם הפשרה.

...

בין השיקולים בבואו של בית המשפט לבחון אם להעתר לשכר טרחה מוצע: התועלת שהביאה התביעה הנגזרת לחברה; מורכבות ההליך, היקף הטרחה והסיכון שנטל על עצמו בא הכוח המייצג בהגשת התובענה ובניהולה; מידת החשיבות הציבורית של התביעה הנגזרת; אופן הייצוג בהליך; הפער בין הסכום הנתבע לבין הסכום שנפסק בסופו של דבר; והשלב בו הסתיים ההליך (עניין ביסקר בפסקה 40 והאסמכתאות שם; ע"א 8550/16 לנואל נ' רף, בפסקאות 2-1 (19.3.2018)).

סוף דבר הסכם הפשרה מאושר כמבוקש, כך גם שכר הטרחה המוצע.