בקשה לאישור הודעת חדילה בתובענה ייצוגית נגד רשות מקומית ותאגיד מים

כך, קובע החוק, בין היתר, הוראות המגבילות את האפשרות להגיש תובענה ייצוגית נגד רשות בעניינים מסוימים (ראו למשל הוראת סעיף 3(א) סיפא הנ"ל); הוראות החוסמות את הגשתה בהתקיים תנאים מסוימים (סעיף 9 לחוק); הוראות התוחמות את פרק הזמן אשר בגינו יינתן הסעד (סעיף 21 לחוק); וכן הוראות המקנות לבית המשפט שקול דעת שלא לאשר תובענה ייצוגית נגד "המדינה, רשות מרשויותיה, רשות מקומית או תאגיד שהוקם על פי דין", אם עצם ניהול ההליך כתובענה ייצוגית צפוי לגרום נזק חמור לציבור הנזקק לשירותיו של הנתבע או לציבור בכללותו לעומת התועלת הצפויה מניהולו בדרך זו לחברי הקבוצה ולציבור, ולא ניתן למנוע את הנזק בדרך של אישור בשינויים (סעיף 8(ב)(1).

ההסדר שנקבע בפועל משקף מתח זה, תוך הגבלה של עילות התביעה נגד הרשות, משך התקופה שבגינה ניתן לתבוע השבה, האפשרות העומדת לרשות להגיש הודעת חדילה והסדרים נוספים.

אוסיף, בבחינת למעלה מן הדרוש, כי גם אם היית סבורה כי בקשת האישור דנן באה בגדרי פרט 11 לתוספת השנייה, הרי שיש גם ממש בטענת המשיבות, לפיה הטענות שהועלו בגדרי בקשת האישור כנגד הסכם הגבייה מהוות, למעשה, תקיפה עקיפה של מעשה מנהלי של רשות המים והממונה, וכל זאת במסגרת תובענה ייצוגית נגד הערייה ומי אביבים.

...

מכל מקום, דומה כי הדברים שנאמרו בעניין פלדמן תומכים, דווקא, במסקנה כי אין למבקש עילת תביעה אשר נכללת בתוספת השנייה לחוק; ודוק, בעניין פלדמן קבע בית המשפט, כי קיימת רק טענה אחת אשר עשויה למנוע את אישור התובענה הייצוגית במקרה הנדון והיא הטענה כי לא קמה, בנסיבות המקרה, עילה להשבת הכספים לידי חברי הקבוצה, וזאת אף אם יתקבלו טענותיהם, ובלשונו: "מכל שלל הטענות שהעלו המשיבים נראה לי כי קיימת רק טענה אחת אשר עשויה למנוע את אישור התובענה הייצוגית, וטענה זו נתמכת בעמדת היועץ המשפטי לממשלה, כפי שפורטה לעיל. הטענה היא כי גם אם צודקים המבקשים בטענתם בדבר אי-חוקיות התנהלותם של העיריות והאיגוד, הרי שאין עומדת להם עילה להשבת כספי אגרת הביוב שנגבו על ידי העיריות ולא הועברו לאיגוד. הטעם לכך הוא שהאגרה נגבתה מכוח סמכות שבדין עבור האיגוד, ולכן צריכים כספי האגרה להיות מועברים לאיגוד, כך שאין סיבה להשיבם לתושבים מהם נגבתה האגרה.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הבקשה לאישור התובענה כייצוגית נדחית, הואיל ואין מדובר "בתביעה כמפורט בתוספת השנייה או בעניין שנקבע בהוראת חוק מפורשת כי ניתן להגיש בו תובענה ייצוגית", כנדרש לפי סעיף 3 לחוק תובענות ייצוגיות.

כפועל יוצא, נדחית גם התובענה הייצוגית.

בתמצית יצוין, כי עניינן של התובענה ובקשת האישור בטענת המבקש לגבייה בלתי חוקית של היטל ביוב ואגרת הנחת צנורות שמבצעת המשיבה בנגוד לתעריפים החוקיים הקבועים בכללי ההתייעלות הכלכלית (תקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010) (תעריפי שירותי מים וביוב ברשויות מקומיות שאינן רשויות מקומיות בלא תאגיד ואשר טרם העבירו את שירותי המים והביוב לחברה), התשע"ה-2014 (להלן: "כללי ההתייעלות").

בנסיבות אלה, רלוואנטיים לענייננו הוראות סעיף 9(ב) ו-9(ג) לחוק תובענות ייצוגיות, אשר קובעות כדלקמן: "(ב) בית המשפט לא יאשר תובענה ייצוגית בתביעת השבה נגד רשות, אם הרשות הודיעה כי תחדל מהגביה שבשלה הוגשה הבקשה לאישור והוכח לבית המשפט כי היא חדלה מהגביה כאמור לכל המאוחר במועד הקובע.

...

בנסיבות העניין ובאיזון בין זכות המבקש ובא כוחו לתגמול עבור הגשת התובענה הייצוגית ובקשת האישור לבין השמירה על הקופה הציבורית, סבורני, כי סכומי הגמול ושכר הטרחה עליהם הסכימו הצדדים, הם סבירים, ויש לאמצם.

סיכומו של דבר, מן הטעמים שפורטו ולאחר שנתתי דעתי להודעת החדילה, הנני מאשרת את הודעת החדילה, ובהתאם מורה על דחיית התובענה הייצוגית ותביעתו האישית של המבקש כנגד המשיבה, וזאת בכפוף לכך, כי המשיבה תפעל בהתאם להתחייבויותיה כפי שעלו הדברים בהודעת החדילה.

לפיכך, אני מורה, כי המשיבה תשלם למבקש גמול בסך של 5,000 ₪ ושכר טרחה לבא כוחו בסך של 45,000 ₪ בתוספת מע"מ. בנוסף, תשלם המשיבה למבקש סך נוסף של 5,000 ₪ בגין עילתו האישית של המבקש (סך הכל תשלם המשיבה למבקש סכום של 10,000 ₪).

לתאגידי מים כנגדם הוגשו בקשות אישור דומות הייתה טענתה הגנה לפיה רכיב זכויות המים נועד לממן את השקעותיהם ברכישת זכויות המים מהרשויות המקומיות במסגרת הסכמי העברת הנכסים.

דיון סעיף 9 בחוק תובענות ייצוגיות דן בחדילה מגבייה על ידי הרשות וקובע בסעיף קטן (ב) כי "בית המשפט לא יאשר תובענה ייצוגית בתביעת השבה נגד רשות, אם הרשות הודיעה כי תחדל מהגביה שבשלה הוגשה הבקשה לאישור". סעיף קטן (ג) הבא לאחריו קובע כדלקמן: "החליט בית המשפט כאמור בסעיף קטן (ב), רשאי הוא -

...

לא מצאתי שיש בהגשתן של תובענות זהות כנגד רשויות אחרות באותו מועד בו הוגשה התובענה שלפניי, כדי להפחית משמעותית מההשקעה שנדרשה ולא כל שכן מהסיכון שלקחו המבקש ובא כוחו במקרה שבקשת האישור הייתה נדחית.

בנסיבות אלה אני סבורה כי ניתן להניח בסבירות גבוהה כי פנייה מוקדמת לא הייתה מייתרת את ההליך בענייננו ועל כן לא מצאתי לזקוף עניין זה לחובת המבקש.

המשיבה תישא גם בעלות חוות דעת המומחה כנגד קבלה על תשלום שתוצג לה. סוף דבר המשיבה תשלם למבקש גמול בסכום של 10,000 ₪ ושכ"ט לבא כוחו בסכום של 90,000 ₪ (כולל מע"מ).

המשיבה מס' 2 הגישה ביום 10.9.15 את תשובתה לטענות המשיבה מס' 1 כשעמדתה היא שמדובר בהחלטה בנוגע לבקשה למתן הוראות, אשר אינה מבקשת סעד נפרד השונה מן הסעדים נשוא הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, אלא מדובר בבקשה אינהרנטית להודעת החדילה מטעם הרשות המקומית, ונכון הוא, לטעמה, לראות בבקשה למתן הוראות משום תגובת התאגיד לשאלה: מהי הודעת חדילה נאותה? עוד חוזרת ומדגישה המשיבה מס' 2, כי בית משפט זה ציין בפסק דינו שבקשת התאגיד בעיניין העברה מרוכזת של הנתונים מן הרשות המקומית לתאגיד סבירה בהחלט.

אוסיף ואעיר: קיום ובצוע הוראות חוק תאגידי מים וביוב, התשס"א-2001, כמו גם קיום ויישום הנחיות המשנה ליועץ המשפטי לממשלה בחוות דעתו מיום 11.3.13 אינם אמורים להיות תלויים, בהכרח, בשאלה האם תובע, כזה או אחר, הגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד הרשות המקומית, אלא עשויים לעמוד לדיון ולהכרעה על דרך של הליך משפטי עצמאי.

...

בית המשפט המחוזי נעתר לבקשת פקיד השומה לתיקון פסק הדין וחייב את המערערת גם בהפרשי הצמדה, אלא שההחלטה בבקשת התיקון ניתנה שבוע ימים לאחר השימוע.

סבורני, שפרק זמן זה, לפי כל קנה מידה, אין בו כדי לענות על המיידיות הנדרשת מבעל דין המבקש להצביע בפני בית המשפט על טעות שנפלה בפסק הדין (ואין הכוונה כמובן ל"טעות סופר" לפי סעיף 81 של חוק בתי המשפט).

נוכח כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה לעיון מחדש.

הרקע הנורמאטיבי כמפורט בתובענה התביעה והבקשה לאשרה כייצוגית הוגשו כנטען בהן לבית המשפט לעניינים מינהליים, זאת כנגד מקורות כרשות הפועלת בכובעה כרשות להשבת סכומים על יסוד פרט 11 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות כ- "תביעה נגד רשות להשבת סכומים שגבתה שלא כדין, כמס, אגרה או תשלום חובה אחר"; בהסתמך על הפניית חוק תובענות ייצוגיות להגדרת "רשות" ו- "החלטה של רשות" והגדרתן כקבוע בסעיף 2 לחוק בתי משפט מנהלים, תש"ס – 2000 כך: "רשות" - רשות מרשויות המדינה, רשות מקומית, וכן גופים ואנשים אחרים הממלאים תפקידים צבוריים על פי דין; "החלטה של רשות" – החלטה של רשות במילוי תפקיד צבורי על פי דין, לרבות העידר החלטה וכן מעשה או מחדל"; ובשים לב להסמכת מקורות כרשות מים ארצית והפרסום ברשומות (שצורף לבקשת האישור) מכוח הוראת סעיף 46 לחוק המים, התשי"ט – 1959 (להלן: "חוק המים"), הקובע: "מועצת הרשות הממשלתית רשאית, באישור הממשלה, להסמיך תאגיד להיות רשות המים הארצית, ובילבד שרוב המניות המקנות כוח שליטה בו מוחזק בידי המדינה וההסתדרות הציונית העולמית או מוסדותיה; הסמיכה טעונה אישור ועדת הכלכלה של הכנסת. הודעה על ההסכמה תפורסם ברשומות"; ובהסתמך על הטענה כי הגביה הפסולה לפי הנטען בתובענה מבוצעת על-ידי מקורות כרשות תוך ביצוע סמכויותיה כרשות על פי חוק המים.

דיון הודעת החדילה מדובר בבקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד רשות לפי פרט 11 בתוספת השנייה בחוק תובענות ייצוגיות, ולפיכך כן חל בנסיבות העניין סעיף 9 בחוק תובענות ייצוגיות, הקובע: "(א) הוגשה בקשה לאישור בתביעה כמפורט בפרט 11 בתוספת השניה (בחוק זה - תביעת השבה נגד רשות), לא ידון בה בית המשפט אלא לאחר שחלפה תקופה של 90 ימים מהמועד שבו הוגשה הבקשה לאישור ובית המשפט רשאי להאריך תקופה זו מטעמים שיירשמו (בסעיף זה – המועד הקובע).

...

אין "להעניש" את מקורות, שהיא רשות ציבורית ופעלה כדין כאמור ולפסוק לחובתה גמול ושכר טרחה אשר ייגרעו בסופו של דבר מתקציב משק המים הסגור ויגרמו לפגיעה בקופה הציבורית וברי כי ישנו אינטרס ציבורי מובהק בשמירה על הקופה הציבורית, כקבוע בעע"ם 2395/07 אכדיה סופטוור סיסטמס בע"מ נ' מדינת ישראל, פס' 32 (27.12.2010).

משמתקיים האמור בסעיף 9 בחוק תובענות ייצוגיות אין לאשר את בקשת האישור ולפיכך בקשת האישור נדחית.

סוף דבר בקשת האישור נדחית.