בקשה לאיחוד תיקים של מוגבל באמצעים

זאת ועוד, הנתבע הודה ואישר ידיעתו על קיומו של תיק ההוצאה לפועל שבאה לידי ביטוי בהתייצבות לדיונים, בנקיטת הליכים פרטניים לרבות פקודות מאסר, בצרוף התיק הפרטני לתיק האיחוד וגם בהצהרה על החוב במסגרת הליכי הפש"ר, ואף בהגשת בקשה לאחרונה להפחתת הריביות בתיק.

טענות אלו, לא רק שלא בוססו אלא שאין די בהן בכדי להצדיק הארכת מועדים, וזאת בשל שני נתונים הקשורים להתנהלותו של הנתבע, שלא ניתן להיתעלם מהם: ראשית, הנתבע הגיש בקשה לאיחוד תיקים ולהכריז עליו כחייב מוגבל באמצעים לצורך תשלום חובותיו במרוכז וללא הפעלת לחצים מצד הנושים; שנית, אין מחלוקת כי הנתבע ניסה לשקם את עצמו על ידי נקיטת הליכי פש"ר, אף יותר מפעם.

...

ב"כ הנתבע הוסיף והעלה טענות לעניין הצורך להתחשב בנסיבותיו האישיות והקשות של הנתבע והצורך במתן לו הזדמנות להשתקם "ולעמוד על רגליו". מנגד, ב"כ התובעת, טענה כי דין בקשותיו של הנתבע להידחות.

יחד עם זאת, בשקלול השיקולים הנוספים לרבות תכלית חוק ההוצאה לפועל, ונקיטת הליכים במשך שנים רבות נגד החייב תוך שיהוי ניכר בהגשת הבקשה ובשים לב לאינטרס ההסתמכות של התובעת, מביאים למסקנה כי אין הצדקה להארכת המועד.

סוף דבר: אני דוחה בקשת הנתבע להארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע שטר ובהתאם דוחה את ההתנגדות לביצוע שטר.

הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 6,000 ₪.

באמירה זו מקופלת טענה כי הלכה למעשה הובא דבר קיומו של תיק ההוצאה לפועל נשוא הליך זה לידיעת המבקש, אלא, שלנוכח מעמסת החובות בה היה נתון לא שם לבו לתיק זה דוקא, שהנו לשיטתו אחד משמונים תיקים שניפתחו כנגדו באותה עת. טענה זו כמובן שבאה בסתירה לטענה כי לנוכח העידר מסירת האזהרה בפועל לידי המבקש, הרי שכלל לא ידע על דבר קיומו של התיק (ולא כי פשוט לא שת לבו אליו).

ביום 3.7.2000 הגיש המבקש בקשה לאיחוד תיקים, להכרזתו כחייב מוגבל באמצעים ולמתן צו תשלומים, בציינו באופן מפורש את תיק ההוצאה לפועל נשוא הליך זה ואף את שמו של המשיב.

...

במיוחד נכון הדבר משלא שוכנעתי כי מדובר במי שאין בידיעתו וביכולתו לדאוג לענייניו, שעה שעסקינן במי שניהל בפועל מספר חברות שהחזיקו עסקים חיים, וכשנדרש הדבר אף נטל ייצוג משפטי.

מכל המקובץ – הבקשה להארכת המועד וההתנגדות נדחות.

המבקש ישלם הוצאות המשיב ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 3,500 ₪.

אציין ואדגיש, אין בהכרזה על המבקש כמוגבל באמצעים ופתיחת תיק האיחוד, כשלעצמם, כדי להביא באופן אוטומאטי להסרת המחדל המתמשך שהיה בעבר על ידי אי ביצוע תשלומים בתיקים הפרטניים, ולביטול ההגבלה על רישיונו של המבקש.

...

הכרעה לאחר שעיינתי בבקשה, החלטתי ליתן למבקש רשות ערעור, ולדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

אדרבא, מחדלו של המבקש בעבר, שהתבטא כאמור באי ביצוע תשלומים בתיקים הפרטניים, מחזק את המסקנה כי התניית ההגבלה בתשלום סכום חד פעמי בסך 4,000 ₪ הינה מאוזנת ומידתית, בין האינטרס של המבקש "להשתחרר" מן ההגבלה, מחד, לבין האינטרס של הנושים להבטיח את פירעון חובותיהם, מאידך.

בנסיבותיו של המבקש, סבורני כי הטלת ההגבלה והותרתה על כנה "עלולה לפגוע פגיעה ממשית בעיסוקו של החייב וביכולתו לשלם את החוב", בהינתן כי המבקש הינו נהג במקצועו, אשר עבד כנהג בחברת בבושקאר הובלות בע"מ, ובהטלת ההגבלה על רשיונו, עלול למצוא עצמו מפוטר וללא כל מקור פרנסה.

רקע עובדתי וטענות המבקש בתאריך 06/01/2018 הגישה המבקשת במסגרת תיק ההוצל"פ בקשה לאיחוד תיקים, הכרזתה כחייב מוגבל באמצעים, ובקשה לביטול ההגבלה שהוטלה על רישיונה.

...

אמנם המבקשת הגישה בפני כב' הרשם בקשה לעיון חוזר, וזו נדחתה בהחלטתו מ-22/3/2018, אלא שהלכה ידועה היא, כי אם לא עמד החייב במועד הקבוע בתקנות להגשת ערעור, אין לאפשר לו לעקוף את סדרי הדין ולהביא להארכת המועד להגשת בקשה כאמור, באמצעות הגשת בקשה חוזרת באותו עניין לרשם, (ראו דברי כב' השופט ג'ובראן ברע"א 3435/08 זמיר מועלם נ' ישראפלורס בע''מ; וכן: רע"א 9728/04 מיכאל עצמון ואח' ואח' נ' חיפה כימיקלים בע"מ ואח', פ"ד נט(3), 760, 764; וכן - בר אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות, מהדורה שביעית (2009), חלק א', עמ' 113-114).

בסופו של דבר, כב' הרשם לא הותיר את ההגבלה על רישיון הנהיגה על כנה אלא התנה ביטולה בתשלום חד-פעמי של 4,000 ₪.

בנסיבותיה של המבקשת כאן, סבורני כי הטלת ההגבלה והותרתה על כנה עד לקיום התנאים שנקבעו בהחלטת כב' הרשם, הינה סבירה ובדין יסודה.

סוף דבר, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

בדיון המשך אישר שחר כי ניפתחו נגדו תיקי הוצל"פ והייתה לו תשתית של חידלות פרעון, אך כשנשאל אם הגיש בקשה לאיחוד תיקים ואם היה מוגבל באמצעים השיב נחרצות ובנגוד לעדותו הקודמת: "לא, כלום" (עמ' 416 ש' 34-31).

...

כמו כן התרשמתי שהתובעת וגם סולנג' ומשה דהן שהעידו מטעמה, ניסו לטשטש את העובדה שהתובעת קיבלה מ**** סכומי כסף גדולים, אם כי התובעת עצמה הודתה בסופו של דבר ש**** נתן לה בעודו בחיים סכום של כשני מיליון ש"ח (עמ' 87 ש' 1 עד עמ' 88 ש' 4).

לאור האמור לעיל, אני קובע כי התובעת הרימה את הנטל הנדרש כדי לבסס כי שחר ויהודה נטלו ממנה כספים במרמה, וכי ענבר הייתה מעורבת בתרמית לכל הפחות בנוגע לסכומים שהופקדו בחשבונה בסניף ביתר עילית בסמוך למועדי המשיכות מחשבונות התובעת.

התביעה נגד יולנדה נדחית, אך לאור התרשמותי כי יולנדה נמנעה במכוון מלחשוף את כל הידוע לה בנוגע לפרשה, ובפרט לאור המפורט בסעיפים 30, 34 ו-138 עד 143 לפסק הדין, לא מצאתי לנכון לחייב את התובעת בתשלום הוצאות או שכר טרחה ליולנדה.