בקשה לאיחוד תיקים פליליים

נכון שבפסק הדין היחיד שצוטט , תיק 3068/09, קבע כב' השופט שפירא כי אם תתבטל האפשרות להגיש תביעה לפי סעיף 77 לאחר תום תקופת ההתיישנות ימחק הרציונל שבחקיקת הסעיף שכן, כפי שקבע, מן המפורסמות היא שהליכים פליליים עלולים להתמשך במשך שנים – ואכן קיימים לא מעט מקרים שבהם – עד שנימצא המעוול ועד שמובא לדין, או עד שמסתיים המשפט, חולפות שנים רבות מאוד, אולם ככל הנראה אין דבר זה מהוה אחוז גבוה מהמקרים.

באשר לבקשת הנתבעים לאחד תיק זה עם התיקים המתנהלים בבית המשפט המחוזי מחוז מרכז ממילא אין לבית משפט זה סמכות להחליט בה. אני מחייבת את הנתבעים בתשלום הוצאות התובעים בגין בקשה זו בסך של 2,500 ₪ שישולמו תוך 30 יום ממתן פסק הדין הסופי בתיק.

...

הנתבע 1 הורשע בעבירה על סעיף 338(2) בצירוף סעיף 326 לחוק העונשין – מעשי פזיזות ורשלנות; היעדר תצפית נאותה בניגוד לתקנה 5 בצירוף תקנה 11 לתקנות הנמלים (מניעת התנגשויות בים); הפעלת כלי שיט בניגוד להוראות לנקיטת פעולות למניעת התנגשויות לפי תקנה 8 (א)-(ו) בצירוף סעיף 11 לתקנות הנמלים (מניעת התנגשויות בים); ואי קיום הוראות במצב של חצייה, בניגוד להוראות תקנה 15 בצירוף סעיף 11 לתקנות הנמלים (מניעת התנגשויות בים); הנתבע 2 הורשע בסופו של דבר (פסק הדין בערעור) בעבירה על סעיף המחייב תצפית נאותה – תקנה 5 בצירוף סעיף 11 לתקנות הנמלים (מניעת התנגשויות בים).

ברע"א 8101/98 פלוני נ. פלוני צטט כב' השופט טירקל את דברי ההסבר שליוו את הצעת החוק (הצ"ח 995 מתאריך 15.5.1972), ופסק כי "לעומת המגמה לעודד הגשת תביעות לפיצויים בשל נזקי גוף לבית משפט השלום, בולטת כאן המגמה להביא להגשת תביעות, במקרים שהוגדרו בסעיף, בבית המשפט שדן בהליך הפלילי, בין אם הוא בית משפט מחוזי ובין אם הוא בית משפט שלום." ואכן להלן דברי ההסבר לסעיף 35א לחוק בתי המשפט, תש"יז – 1957, שצוטטו על ידו: "בסעיף זה מוצעת דרך נוספת, שיש בה למנוע כפילות הליכים ולחסוך בזמנו של בית המשפט, והיא - לאפשר העברת תביעה אזרחית, שנתגבשה תוך ההליכים במשפט פלילי, לשופט שפסק במשפט הפלילי וקבע את המסקנות שבו. התובע האזרחי אינו צד להליך הפלילי ואינו רשאי להתערב בו, ואילו הריכוז המבוקש מושג:ו השופט הבקי בענין, שקבע את העובדות והסיק את המסקנות, הוא שיפסוק גם בשאלת האחריות לנזק, כשהענין כולו טרם נשכח ואינו מצריך בירור חדש". עוד נאמר בהצעת החוק כי: "כדי להשיג את התוצאה המבוקשת יש להתעלם משאלת עצם סמכותה הענינית של הערכאה שדנה בפלילים לדון בתביעה האזרחית, שאם זכות הצירוף תהיה מותנית בסמכות הענינית, ספק אם נמצאנו מועילים. לכן, מוצע שהשופט שגזר את הדין יהיה מוסמך לדון בתביעה האזרחית גם אם אינה בסמכות הערכאה שבה הוא יושב" .

העובדה שהתובעים רשאים לבחור בסיכון זה אף מובילה למסקנה שלכך התכוון המחוקק ולו על דרך המחדל בכך שלא הגביל את התקופה שבה ניתן להגיש תביעות מסוג אלה.

מכל האמור לעיל אני דוחה את הבקשה לסלק את התביעה על הסף מחמת התיישנותה ומאשרת את ניהול התביעה כתביעה אזרחית נגררת לפלילים.

ביום 4.10.21 הורה השופט ב' שגיא על איחוד הדיון בתיק הפלילי נגד המבקש ושני הנאשמים הנוספים יחד עם הדיון בשני תיקים פליליים נוספים שעניינם בנאשמים אחרים המעורבים באותו ארוע.

...

אלא שאני סבור כי מסוכנותו של המבקש הנגזרת הן מהמעשים המיוחסים לו והן ממאפייניו האישיים, מצדיקה את האבחנה בינו לבין האחרים.

הבקשה לעיון חוזר נדחית.

המזכירות תעביר החלטתי זו לצדדים.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד עפ"ג 67450-01-22 שילון נ' מדינת ישראל- רשות המיסים,היחידה המשפטית מחוז מרכז-מע"מ פלילי תיק חצוני: בפני כבוד השופט שמואל בורנשטין – אב"ד כבוד השופט עמית מיכלס כבוד השופטת יעל טויסטר ישראלי מערער שרון שילון משיבה מדינת ישראל- רשות המיסים פסק דין

לטענתו, במועד בו נגזר עונשו בתיק הקודם, לא ידע שקיים תיק נוסף, הוא התיק נושא העירעור, שאחרת היה מבקש איחוד התיקים.

...

בכל הנוגע לעבירות מס נראה לנו כי שיקול משמעותי הוא האם הוסר המחדל.

לצד זאת, לא ניתן להתעלם מהשיקולים לקולא: השיהוי המשמעותי בהגשת כתב האישום, הליכי השיקום המשמעותיים שעבר המערער כפי שניתן ללמוד גם מהתסקיר האחרון בעניינו, ובעיקר העובדה כי מאחר שהרשעתו בעבירות המס באה לאחר שסיים לרצות את עונשו בעבירה אחרת, התוצאה היא כי עליו לחזור לבית הכלא.

לפיכך, הערעור מתקבל ועונשו של המערער יעמוד על 15 חודשי מאסר בפועל, חלף עונש המאסר של 20 חודשים שהוטלו עליו בבית משפט קמא.

דיון והכרעה ראשית יצוין כי שעה שאנו עוסקים בהליך פלילי, הרי שאין בכך שנאשמת 1 נימצאת בהליכי חידלות פרעון, כדי להוביל לעיכוב ההליכים בתיק זה (ר' לעניין זה רע"פ 9008/01 מדינת ישראל – א.מ. תורג'מן בע"מ (4.8.03)).

" בעניינינו, משלא הוצגה כל גרסה או ראיה בדבר העידר מודעות על ידי הנאשמת 1, ומשנאשם 2 הודה והורשע בכל האישומים נשוא כתב האישום בדיון שהתקיים בתיק 21969-09-19 במסגרת בקשה לאיחוד תיקים כאמור – אנו קובעים כי היתקיים היסוד הנפשי הדרוש לעניין סעיף 2(א) לחוק עובדים זרים.

...

משכך, אני מרשיעה בזאת את נאשמת 1 בעבירה של העסקה שלא כדין וללא היתר לפי סעיפים 2(א)(1) ו- 2(א)(2) וכן סעיף 1 יג לחוק עובדים זרים.

משלא הוצגה כל גרסה או ראיה על ידי הנאשמת 1 שיש בה כדי להסביר את אי עריכת הביטוח הרפואי, ומשלא הוצגה אף כל גרסה או ראיה בדבר העדר מודעות על ידי הנאשמת 1 לצורך ביצוע הביטוח הרפואי, ובפרט שעה שנאשם 2 הודה, כאמור, בפרטי כתב האישום, שוכנעתי כי מתקיים היסוד הנפשי של מחשבה פלילית בנדון גם בנוגע לאישום זה. משכך אני קובעת כי המאשימה הצליחה להוכיח מעל כל ספק סביר כי הנאשמת 1 העסיקה את העובד ללא ביטוח רפואי לתקופה שמיום 1.3.2016 ועד ליום 30.9.2018 .

סוף דבר לנוכח כל המפורט לעיל אני מרשיעה את הנאשמת 1 בהעסקת עובד זר שלא כדין בניגוד לסעיף 2(א)(1) לחוק עובדים זרים וכן בהעסקת עובד זר ללא היתר בניגוד לסעיפים 2 (א)(2) ו- 1יג לחוק עובדים זרים; וכן בהעסקת עובד זר ללא עריכת ביטוח רפואי, בניגוד לסעיף 2(ב)(3) לחוק עובדים זרים.

כאמור בהכרעת הדין, עניינו של נאשם 2 בתיק זה אוחד במסגרת תיק 21969-09-19 בעקבות בקשה לאיחוד תיקים.

בהתאם לקבוע בסימן זה יש לגזור את דינם של נאשמים, תוך נקיטה בשלושה שלבים כאשר העקרון המנחה הוא עקרון ההלימה, הקבוע בסעיף 40ב לחוק העונשין שעניינו "קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו". לפי תיקון 113, קיימים שלושה שלבים שעל בית הדין ליישם טרם קביעתו של עונש במשפט הפלילי: בשלב הראשון יש לבדוק האם הנאשם הורשע בכמה עבירות, להבדיל מהרשעה בעבירה יחידה.

...

מן הכלל אל הפרט שלב ראשון: האם מדובר באירוע אחד או במספר אירועים לאחר שנתתי דעתי לעובדות כתב האישום ולטענת המאשימה בהקשר זה, סבורני כי ניתן לקבוע כי קיים קשר ענייני הדוק בין שלושת העבירות בהן הורשעה הנאשמת 1, שכן כל העבירות נמצאו במהלך אותה ביקורת, באותו מועד ובאותו אתר.

נוכח האמור, בשים לב לערכים החברתיים המוגנים שנפגעו, רמת הענישה הנהוגה ונסיבות ביצוע העבירה, אני סבורה כי יש להעמיד את מתחם הענישה בענייננו בגין עבירה של העסקת עובד זר ללא היתר, שלא כדין וללא ביטוח רפואי בשיעור של בין 10,000 ₪ (כפל הקנס המנהלי) ל- 30% מגובה הקנס המרבי הקבוע בדין, דהיינו סך של 35,040 ₪.

בענייננו, שעה שמחד הנאשמת מצויה בפירוק ונמסר על ידי המפרקת כי לחברה חובות רבים, וחלקם לעובדים, כאשר מנהל החברה במועד הרלוונטי לביצוע העבירה הורשע אף הוא, ומדובר בעבירה שבוצעה לפני למעלה מארבע שנים, ומאידך לא הוצגו כלל נתונים בדבר הכספים המצויים בקופת הפירוק וגובה תביעות החוב, והודעת המפרקת בתיק נמסרה באמצעות ב"כ המאשימה ומנוסחת באופן כללי בלבד - שוכנעתי כי יש להטיל על הנאשמת 1 קנס על הרף הנמוך של מתחם הענישה בסך 10,000 ₪ בגין כל העבירות בהן הורשעה בהכרעת הדין.