בקשה לאיחוד תיקים לאחר פיצול

הסמכות לאחד דיון והתנאים בהם ניתן להפעילה קבועים בתקנה 520 לתקנות, שזה לשונה: "עניינים אחדים התלויים ועומדים בבית משפט אחד וכרוכות בהם שאלות דומות של משפט או של עובדה, רשאי בית המשפט או הרשם, לפי שיקול דעתו, להורות על איחודם, בין לפי בקשת אחד מבעלי הדין ובין מיזמת עצמו, ובתנאים שייראו לו". על מטרתה העיקרית של הסמכות הנתונה לשיקול דעתו של בית המשפט עמד ד"ר א. וינוגרד שהסביר בספרו תקנות סדרי הדין (כרך שני) (הילכות, 2002) בעמ' 710-709: "המטרה העקרית של איחוד עניינים היא לחסוך בזמן ובהוצאות, ועל כן יינתן צו איחוד רק כאשר יהיה זה נוח ויעיל שהעניינים אכן יתבררו בעת ובעונה אחת, וכאשר אין הצדק בירור חוזר ונשנה של אותה סוגיה עצמה בפני שופטים שונים". המבחן להפעלת הסמכות אותו מציע ד"ר א' וינוגרד, הוא "מבחן הנוחות והיעילות בניהול הדיון ומניעת הסתבכותו והשהייתו".  כב' הנשיא א' ברק (בתוארו אז) עמד על מטרתה של הסמכות, ברע"א 5669/99 אזולאי נ' דולב חברה לביטוח בע"מ, דינים עליון, כרך נז, 217, 218 וקבע: "תקנה 520 לתקנות סדר הדין האזרחי מטרתה לייעל את הדיון ולמנוע כפל דיון, מקום שמתעוררות שאלות דומות של משפט ועובדה (ראו ע"א 721/82 ידע גליל ואח' נ' Onda Machinery Trading Co., פ"ד לט (4) 720). אפילו לא היה מקום מלכתחילה לפיצול התביעות באופן שננקט, עדיין אין בכך להצדיק בירור חוזר ונשנה של אותה סוגיה עצמה בפני שופטים שונים..." מן הכלל אל הפרט.

מעיון בתיק בית המשפט בהליך הראשון עולה כי אכן ביום 6.9.18 ניתנה החלטה מפורטת בעיניין ההליכים המקדמיים בתיק, אך בדיון שהתקיים ביום 22.10.18 לא נטען ו/או נקבע דבר לגופו של עניין, כאשר בית המשפט קבע: " לאור העובדה שיש בקשה לאיחוד תיקים אשר מונחת בפני כב' סגנית הנשיא, המשך ההליכים יקבע לאחר החלטת כב' סגנית הנשיא". כאמור, ביום 4.11.18 ניתנה בהליך זה החלטת ס. הנשיא כב' השופטת רסלר –זכאי אשר נתבה את התיק ליומנה של כב' השופטת פרוסט-פרנקל לצורך מתן החלטה בבקשה לאיחוד תיקים.

...

הנתבעת אינה מפרטת בבקשתה לאילו מבתי המשפט בתוך המחוזות (מרכז ו/או דרום) ברצונה להעביר את התובענה, ויש להידרש לכך ב"גבולו הצפוני" של מחוז מרכז נמצא בית משפט השלום בנתניה המרוחק יותר, מבחינה גיאוגרפית, ממקום מושבה של הנתבעת מאשר בית משפט זה. מעבר לכך, מבחינה מעשית, באם הייתה מתקבלת הבקשה לשינוי מחוז שיפוט יכול שעל סמך החלטת בית המשפט בבקשת האיחוד (בית המשפט העליון), התובענה הייתה מועברת בסופו של יום לבית משפט זה, וזאת לאור הליך מקביל שכבר מתנהל בבית משפט זה בעל מסכת עובדתית זהה, לרבות זהות מוחלטת בין הצדדים.

לאור כל המקובץ, הבקשה לשינוי מחוז שיפוט, נדחית.

המזכירות תמציא החלטתי זו לצדדים.

הנשיאה ורדה וירט-ליבנה לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האיזורי לעבודה תל אביב מיום 15.5.2022 (סגנית הנשיאה השופטת אריאלה גילצר-כץ; סע"ש 39990-08-21) לפיה נדחתה הבקשה להורות על איחוד הדיון בתיק יחד עם 2 תיקים נוספים (סע"ש 43032-08-22; סע"ש 15816-01-22) לפי סעיף 120 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (להלן: "התקנות").

דיון והכרעה לאחר בחינת הבקשה לרשות ערעור על נספחיה, התשובה לבקשה, לרבות הבקשה שהוגשה בהליך בבית הדין האיזורי, וכלל החומר בתיק, ומשהודענו לצדדים על האפשרות לפיה נעשה שימוש בסמכות המסורה לנו בתקנה 82 לתקנות, ב"כ הצדדים נתנו הסכמתם, החלטנו לידון בבקשה כערעור ולקבל את העירעור.

הדברים מתיישבים גם עם הסייג הקבוע בסיפא של ס"ק (4), המחריג מתחולתו של הצוו "החלטה שהדיון יישמע במפוצל או שיתקיים דיון נפרד בתביעה שכנגד ובהודעה לצד שלישי". ללמדך, שהצו אינו עוסק בהחלטות הנוגעות לאיחוד תיקים שמלכתחילה נועדו להתברר בנפרד".

...

מנגד, טוענת המשיבה כי דין הבקשה להידחות, ואלה טענותיה בתמצית: הבקשה הוגשה על החלטה אשר מהווה החלטה דיונית, שאין ערכאת הערעור נוטה להתערב בה. המבקשים לא הציגו נסיבות מיוחדות המצדיקות התערבות בהחלטה זו. הבקשה מהווה בקשה אשר לא ניתן להגיש עליה בקשת רשות ערעור לאור הוראות צו בית הדין לעבודה (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), תשע"ח-2017 (להלן: "צו בית הדין לעבודה").

דיון והכרעה לאחר בחינת הבקשה לרשות ערעור על נספחיה, התשובה לבקשה, לרבות הבקשה שהוגשה בהליך בבית הדין האזורי, וכלל החומר בתיק, ומשהודענו לצדדים על האפשרות לפיה נעשה שימוש בסמכות המסורה לנו בתקנה 82 לתקנות, ב"כ הצדדים נתנו הסכמתם, החלטנו לדון בבקשה כערעור ולקבל את הערעור.

באשר לטענה כי הבקשה נכנסת בגדרי הוראות צו בית הדין לעבודה, אין בידינו לקבל טענה זו. הוראות צו בית הדין לעבודה קובעות מקרים בהם לא תינתן רשות ערעור, כאשר הוראות סעיף 1(3) לצו קובעות כך: "החלטה בעניין שלבי דיון בהליך, למעט החלטה שדיון יישמע במפוצל או שיתקיים דיון נפרד בתביעה שכנגד ובהודעה לצד שלישי". ניתן לראות כי הוראה מקבילה קיימת בסעיף 1(4) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), תשס"ט-2009.

משכך כאמור, דין טענה זו להידחות.

סוף דבר – ניתנה רשות ערעור והערעור מתקבל בזה כאמור בסעיף 7 לפסק הדין.

באשר להחלטתה של כב' השופטת בסול, מציינת המשיבה כי אין מדובר בהחלטה מנחה ו/או המחייבת מותב זה. תמצית ההכרעה בעיניין הבקשה לעיון מחדש לאחר עיון בבקשה, בתגובה, בהחלטתי המקורית, בהחלטת ערכאת העירעור ובשים לב למכלול נסיבות העניין והתיק בכללותו וההלכות המנחות לעניין עיון מחדש - דין הבקשה להדחות.

דיון והכרעה בבקשה לאיחוד דיונים בד בבד עם בקשתה לעיון מחדש עותרת המבקשת לאיחוד תיק זה עם התיקים הבאים: · ת.א. 52020-04-19 טויטו נ' צברי; · תאד"מ 27730-02-20 טויטו נ' צברי; לשיטתה מדובר באותם צדדים ובאותה מסכת עובדתית ומשפטית.

נושא פסיקת הוצאות לטובת אוצר המדינה ובגין הצורך בפיצול ישיבת ההוכחות לצורך בקשה זו – שנדחתה – ייבחן בהמשך ההליך על פי הצורך.

...

משלא מצאתי כי התכליות הקבועות בדין יוגשמו באמצעות איחוד הדיונים בין ההליכים האמורים – העתירה בעניין זה נדחית.

למען הסר ספק – כל יתר טענות המבקשת בבקשתה, נדחות.

סוף דבר לעניין הבקשה והוראות להמשך הדיון הבקשה לעיון מחדש והבקשה לאיחוד התיקים – נדחות.

לדבריו, "הוגשה הודעה על הסדר דיוני על ידי עורך דין סלומון ז"ל (ב"כ הקודם של המנוחה- א"מ) לשני תיקים, השיקים פוצלו לשני תיקים. העיריה הגיעה להסדר שהוא מחוק את ההתנגדו (צ"ל למחוק את ההיתנגדות- א"מ) ותשלם 3 אחוז מכלל החובות. ... הוגשה בקשה בפני כב' הרשם לרנר שהוא מבקש להגיע לפשרה בשני התיקים. המנוחה לא זיתה (צ"ל זהתה- א"מ) את החתימה כי זה יפוי כוח של הבן שלה. הוסבר לה כי החתימה מחייבת אותה וההתנגדות נמחקה. הוא אמר כי ממילא הולך לאיחוד תיקים" (עמ' 5 שורות 11-12, 14-16).

הכיצד טענה על פי מכתב זה בנוגע לנסיבות ההסדר כי המנוחה לאחר "דיון ארוך" והסברים מצד בא כוחה (כי לא יכולה לסתור את טענותיה בנוגע לחתימתה) הגיעה להסכמה להסדר הפשרה? הכיצד טענה כי לאחר ביצוע פעולות בתיק ההוצאה לפועל מושא תובענה זו הדבר גרם לב"כ המנוחה להגיש בקשה לאיחוד תיקים של שני תיקי ההוצאה לפועל אצל התובעת (אם לא ננקטו פעולות)? טענתה בסיכומים כי הצדדים הגיעו להבנות לפיהן המנוחה תשלם את החוב במסגרת איחוד תיקים תחת חזרה בה מטענותיה לגופן איננה ברורה.

...

בית המשפט ניסה להביא את הצדדים לפשרה בשים לב לכך שקרן החוב בתיק עמדה על סך של 2143 ₪ (ככתוב על גבי השטר) ולפי נתוני פתיחת התיק בלשכת ההוצאה לפועל על סך של 2573.63 ₪ אותם הסכימו הנתבעים לשלם ולו מפאת ערכי מטרד אולם התובעת סירבה משהחוב עומד על סך של כ-10,000 ₪ מיום פתיחת תיק ההוצאה לפועל עת היה פתוח נגד המנוחה תיק הוצאה לפועל נוסף ע"ס של כ-10,000 ₪ אשר נסגר עקב חוסר מעש בשנת 2013 ועל כן תהיה מוכנה לתשלום המופחת תחת הקמתו לתחייה של התיק האחר – דבר שהנתבעים סירבו לו. על כן, אין מנוס אלא להכריע בתיק.

אני סבורה כי תצהירה של הנתבעת לפיו היא לא חתומה על השטר עומד בניגוד לאינטרס רכושי שלה ולא בשל כך דווקא שמדובר בסכום לא גבוה במונחי קרן ועיקר ההתנגדות היא סביב הסכום שתפח (שלכך יש לה טענות הראויות להיבחן בשל העדר המצאה כדין) אלא כי התובעת עצמה הציגה תצהיר של הנתבעת שהוגש ביחס לאותם שטרות עת נפתחו שני תיקי הוצאה לפועל ולו הייתה מקבלת בתיק זה אזהרה במועד היא הייתה מגישה באמצעות עוה"ד שלה דאז התנגדות כפי שהגישה שם וברי כי אם עוה"ד שלה מגיש בשני תיקים מקבילים המתייחסים לאותו חוב תצהירים (וכל שכן לטענת התובעת הוגשה בקשה מצד הנתבעת לאיחוד תיקים) הוא לא היה מגיש תצהיר "סותר" לכאורה.

אמור מעתה; בשל התצהיר שהוגש מצד המנוחה בתיק המקביל לפיו בנה היה מיופה כוחה בחשבון והשיקים נמסרו מאותה סדרה, הרי שאין בידי לקבל את טענת הזיוף ועל כן התביעה בנוגע למהות החוב ועצם החוב היא זו שמתקבלת – להבדיל מגובה החוב מושא ההתנגדות.

סיכומו של דבר.

אי לזאת, ולנוכח האמור לעיל, התביעה מתקבלת באופן חלקי כך שבכל הנוגע לעצם החוב התביעה מתקבלת אולם לא בנוגע לגובה החוב כפי שמעודכן במחשבי ההוצאה לפועל אלא יש לחשב ריבית והצמדה לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א -1961 מיום 6.12.20 על הסכום שנקבע עם פתיחת תיק ההוצאה לפועל (עת מתווספת לקרן החוב בתיק ריביות כדין, לרבות אגרת פתיחת תיק ושכ"ט א' למשל עת התיק נפתח ביום 1.1.2007 ומועד פרעונו של השטר הוא 28.10.2006 ובשים לב לסוגי ריביות– נתונים המצויים במומחיות כב' רשם ההוצאה לפועל שהתמונה המלאה בתיק ההוצאה לפועל בנוגע לריביות שנצברו בתיק ההוצאה לפועל מונחת לפתחו עת יש לתקן את הריבית וההצמדה למועד ההמצאה, 6.12.20, בהתאמה).

ראה לענין זה דבריו של בית המשפט בת.א. 34891/05/18 מדינת ישראל נגד אבו עמאר בהחלטתו מיום 28/8/23 המתאימים אף לבקשה שבכותרת: "בפרשת חיר נ' לידאי, הוסיף וקבע ביהמ"ש העליון גם אם היה מדובר בעילת תביעה אחת ובשני סעדים, היה מקום ליתן היתר לפיצול סעדים, בשים לב לעובדה שהסעד הכספי מותנה בכך שיינתן סעד של סילוק יד, וכי אין טעם לסרבל את הדיון בתביעה בעיניין הסעד של סילוק יד על ידי הבאת ראיות לעניין הסעד הכספי, שלאחר מכן יכול שיתברר שהן היו מיותרות".( הדגשה שלי א.ל.).

התיק שבפני דן בשאלה עקרונית, והסעד הנידרש בו הנו פינוי, ואילו התובענה השנייה, אותה מבקשת התובעת לאחד בפני, עילתה הנה כספית, והסעדים הנדרשים בו הנם כספיים בגין דמי שימוש על המקרקעין, כאשר שאלת זכאותה של התובעת לסעד כספי זה, טרם הוכרעה וטרם נדונה ולכן סבורתני כי איחוד הדיון בפניי, יגרום "לסירבול ההליכים ולעיכוב בירור התביעה שבכותרת יתר על המידה" ( ראה פרשת שמולוביץ נגד שיכון עובדים בע"מ) ובודאי שלא ייעל את הדיון בתובענה הראשונה.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה על נימוקיה, ובתגובה לה, הגעתי להכרעה כי דין הבקשה לאיחוד תביעות להידחות ולהלן נימוקי.

לאור כל האמור, ובשים לב למחלוקת בין הצדדים בדבר זכויותיה של התובעת במקרקעין, עמדת עריית נתיבות בדבר זכויותיה של התובעת במקרקעין, סבורה אני כי בנסיבות העניין, איחוד התובענות כמבוקש, יסרבל את ההליכים, שלא לצורך, וזאת בפרט לאור כך שטרם התגבשה עילת התביעה בתובענה השנייה.

לפיכך ולאור כל האמור, הנני מורה כי דין הבקשה לאיחוד תביעות להידחות ובהתאם למצוות מתקין התקנות אני מחייבת את התובעת בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך של 4,000 ₪ בגין בקשה זו, אשר ישולמו בתוך 30 יום ואם לא, הם יישאו ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.