בקשה לאיחוד תיקים בהוצאה לפועל של אותו חייב

מכאן יש להסיק כי מדובר בבקשה לאיחוד תיקים להוצאה לפועל בנוגע לכלל התיקים הפתוחים בהוצאה לפועל של נושים שונים וכן של התיק המקביל של התובעת (ולא התיק מושא התובענה דנן-א"מ) אולם בשל מו"מ מיתנהל בין ב"כ הצדדים במסגרת תיק ההוצל"פ שבגינו הוגשה ההיתנגדות לבית המשפט (בבש"א 2334/07) התעכבה הגשת הבקשה לאיחוד תיקי ההוצאה לפועל בהתאם לאותו הסדר דיוני ולאחר אישור ההסדר הדיוני הגיעו להסכמה שהתובענה בתיק המקביל תימחק ללא צו להוצאות ותיק ההוצאה לפועל "יישאר פתוח ויעוכבו בו ההליכים עד למציאת הסדר פשרה" אולם בזמן זה ניתנה החלטת בית המשפט המורה על מחיקת התובענה מחוסר מעש וסגירת תיק ההוצאה לפועל (כשלא ברור מדוע אם נמחקת ההיתנגדות מחוסר מעש כשמי שמגיש את ההיתנגדות זה החייב, כי אז המשמעות היא סגירת תיק ההוצאה לפועל ולא שיפעול תיק ההוצאה לפועל).

משכך, בנסיבות אלו, נראה כי יהא זה מוצדק לקבוע שחיובה של הנתבעת יהיה באופן שניתן יהיה לגבות ממנה החל מיום 6.12.20 ויש לפטור אותה מחיובי הריביות שנצברו קודם לכן, עת הגם שאין תקופת היתיישנות מקום בו ניפתח תיק ההוצאה לפועל הרי שישיבתה ללא מעש, הלכה למעשה, במשך 14 שנים, הובילה לשינוי לרעה עבור הנתבעת, בסופו של יום, עת היא או שמא יש לומר יורשיה הפוטנצייאלים נאלצים להיתמודד עם חוב גבוה יותר.

...

בית המשפט ניסה להביא את הצדדים לפשרה בשים לב לכך שקרן החוב בתיק עמדה על סך של 2143 ₪ (ככתוב על גבי השטר) ולפי נתוני פתיחת התיק בלשכת ההוצאה לפועל על סך של 2573.63 ₪ אותם הסכימו הנתבעים לשלם ולו מפאת ערכי מטרד אולם התובעת סירבה משהחוב עומד על סך של כ-10,000 ₪ מיום פתיחת תיק ההוצאה לפועל עת היה פתוח נגד המנוחה תיק הוצאה לפועל נוסף ע"ס של כ-10,000 ₪ אשר נסגר עקב חוסר מעש בשנת 2013 ועל כן תהיה מוכנה לתשלום המופחת תחת הקמתו לתחייה של התיק האחר – דבר שהנתבעים סירבו לו. על כן, אין מנוס אלא להכריע בתיק.

אני סבורה כי תצהירה של הנתבעת לפיו היא לא חתומה על השטר עומד בניגוד לאינטרס רכושי שלה ולא בשל כך דווקא שמדובר בסכום לא גבוה במונחי קרן ועיקר ההתנגדות היא סביב הסכום שתפח (שלכך יש לה טענות הראויות להיבחן בשל העדר המצאה כדין) אלא כי התובעת עצמה הציגה תצהיר של הנתבעת שהוגש ביחס לאותם שטרות עת נפתחו שני תיקי הוצאה לפועל ולו הייתה מקבלת בתיק זה אזהרה במועד היא הייתה מגישה באמצעות עוה"ד שלה דאז התנגדות כפי שהגישה שם וברי כי אם עוה"ד שלה מגיש בשני תיקים מקבילים המתייחסים לאותו חוב תצהירים (וכל שכן לטענת התובעת הוגשה בקשה מצד הנתבעת לאיחוד תיקים) הוא לא היה מגיש תצהיר "סותר" לכאורה.

אמור מעתה; בשל התצהיר שהוגש מצד המנוחה בתיק המקביל לפיו בנה היה מיופה כוחה בחשבון והשיקים נמסרו מאותה סדרה, הרי שאין בידי לקבל את טענת הזיוף ועל כן התביעה בנוגע למהות החוב ועצם החוב היא זו שמתקבלת – להבדיל מגובה החוב מושא ההתנגדות.

סיכומו של דבר.

אי לזאת, ולנוכח האמור לעיל, התביעה מתקבלת באופן חלקי כך שבכל הנוגע לעצם החוב התביעה מתקבלת אולם לא בנוגע לגובה החוב כפי שמעודכן במחשבי ההוצאה לפועל אלא יש לחשב ריבית והצמדה לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א -1961 מיום 6.12.20 על הסכום שנקבע עם פתיחת תיק ההוצאה לפועל (עת מתווספת לקרן החוב בתיק ריביות כדין, לרבות אגרת פתיחת תיק ושכ"ט א' למשל עת התיק נפתח ביום 1.1.2007 ומועד פרעונו של השטר הוא 28.10.2006 ובשים לב לסוגי ריביות– נתונים המצויים במומחיות כב' רשם ההוצאה לפועל שהתמונה המלאה בתיק ההוצאה לפועל בנוגע לריביות שנצברו בתיק ההוצאה לפועל מונחת לפתחו עת יש לתקן את הריבית וההצמדה למועד ההמצאה, 6.12.20, בהתאמה).

גם בסעיף 8 לתצהיר עדותו הראשית בתיק דנן הצהיר שחר כי "אני איש עסקים ויזם בתחום המקרקעין והפטנטים. חברי ומכרי אף הם אנשי עסקים, חלקם מוכרים וידועים במשק הישראלי". מנגד, כשנשאל שחר האם נכון שביום 9.1.13 הגיש בקשה להוצל"פ להכריז כי הוא חייב מוגבל באמצעים, ניסה להיתחמק מלהשיב על השאלה ולבסוף העיד: "לא זוכר אבל יכול להיות". בהמשך הופנה בית המשפט למוצג 5 מתוך מוצגי התובעת הנוספים – תדפיס פרטי תיק הוצל"פ שניפתח נגד שחר והוא נישאל האם "נכון שאמרת שיש לך תיקים פתוחים ביתרה של כימעט מיליון תשע מאות אלף שקל תיקים פתוחים ואתה מציע לשלם 400 ₪ לחודש, יכול להיות?" והשיב "עורך הדין שלי טיפל בזה, יכול להיות". כמו כן אישר שחר כי ראש ההוצאה לפועל הפנה אותו להליך של פשיטת רגל והוא סרב (עמ' 260 ש' 15 עד עמ' 261 ש' 20).

בדיון המשך אישר שחר כי ניפתחו נגדו תיקי הוצל"פ והייתה לו תשתית של חידלות פרעון, אך כשנשאל אם הגיש בקשה לאיחוד תיקים ואם היה מוגבל באמצעים השיב נחרצות ובנגוד לעדותו הקודמת: "לא, כלום" (עמ' 416 ש' 34-31).

מר יעקבס אמר בחקירתו במישטרה כי זכור לו שהתובעת משכה כסף מזומן מחשבונה והעבירה אותו לחשבון של קרוב מישפחה בסניף ביתר עילית (ראו ת/3 ש' 38-34): "היא [התובעת] הגיעה לסניף עם קרוב מישפחה שאינני זוכר את שמו וביקשה להעביר לו במזומן סכום גדול. מעל מיליון שקל ומעלה. אני לא זוכר את הסכום המדויק. זה נעשה לפי מיטב זכרוני בכמה פעולות, הכספים נמשכו בקופה אצלנו והופקדו מיד בסניף שלנו באותה קופה לטובת החשבון של אותו קרוב מישפחה שאם אני זוכר נכון החשבון שלו היה בסניף ביתר עילית אני חושב מספר 290". כשנשאל מר יעקבס האם הוא זוכר שראה יותר מאדם אחד ניכנס עם התובעת לבנק, השיב: "אני לא זוכר, אני חושב שהיו שניים" (ש' 40).

...

כמו כן התרשמתי שהתובעת וגם סולנג' ומשה דהן שהעידו מטעמה, ניסו לטשטש את העובדה שהתובעת קיבלה מ**** סכומי כסף גדולים, אם כי התובעת עצמה הודתה בסופו של דבר ש**** נתן לה בעודו בחיים סכום של כשני מיליון ש"ח (עמ' 87 ש' 1 עד עמ' 88 ש' 4).

לאור האמור לעיל, אני קובע כי התובעת הרימה את הנטל הנדרש כדי לבסס כי שחר ויהודה נטלו ממנה כספים במרמה, וכי ענבר הייתה מעורבת בתרמית לכל הפחות בנוגע לסכומים שהופקדו בחשבונה בסניף ביתר עילית בסמוך למועדי המשיכות מחשבונות התובעת.

התביעה נגד יולנדה נדחית, אך לאור התרשמותי כי יולנדה נמנעה במכוון מלחשוף את כל הידוע לה בנוגע לפרשה, ובפרט לאור המפורט בסעיפים 30, 34 ו-138 עד 143 לפסק הדין, לא מצאתי לנכון לחייב את התובעת בתשלום הוצאות או שכר טרחה ליולנדה.

בנוסף לכך, בבקשה שהגיש היחיד להכרזתו כחייב מוגבל באמצעים ולאיחוד תיקיו בחודש 7/18 לא הוכחש החוב בתיק ההוצאה לפועל של הנושה.

...

היחיד סבר כי יש לקבל את הערעור ולהורות על ביטול תביעת החוב של הנושה.

דיון והכרעה : לאחר שבחנתי ושקלתי את טענות הצדדים אני דוחה את הערעור.

נוכח כל האמור אני מורה על דחיית הערעור.

משמוצו ההליכים הערעוריים על פסק הדין ופסק הדין המשלים, פתח המשיב תיק הוצאה לפועל למימוש פסק הדין המקורי (לאחר שתוקן בפסק הדין המשלים) תוך ביצוע התאמות לסכום החוב בשל חיוב המשיב בהוצאות משפט בחלק מההליכים הקודמים.

המבקשת הוסיפה כי מיתנהל נגדה תיק איחוד בהוצאה לפועל הכולל חובות רבים וגבוהים.

...

כמו כן, דחה כב' בית המשפט המחוזי את הבקשה לצירוף ראיות חדשות וקבע כדלקמן: "לעניין הבקשה להוספת ראייה, אני סבור שלא די בנתונים שהובאו כדי להביא למסקנה שלא ניתן היה להביא את הראיה בפני בית משפט השלום. טענת המערערת היא, כי הרכב שהיה משועבד כבטוחה לפירעון החוב, נמכר בפועל על ידי בנק אחר. המערערת 2 טוענת כי הנתונים הרלוונטיים בהקשר זה לא יהיו בידיעתה בשל נתק ביחסים בינה לבין רז לוי. כפי שהראה בא כוח המשיב, הבקשה לרשות להתגונן שהוגשה בבית משפט השלום, ואשר לא כללה טיעון בעניין הרכב הנ"ל, הוגשה במשותף מטעמה של המערערת 2 ומטעמו של רז לוי הנ"ל. בנסיבות אלה, דין הבקשה להוספת ראיה להידחות". בהליך הערעורי שהגישה המבקשת על פסק הדין של בית המשפט המחוזי לבית המשפט העליון (רע"א 2119/18) נפסק ביום 14/05/2018, כי יש להחזיר את הדיון לבית משפט השלום על מנת שידון במלוא טענות ההגנה שהעלתה המבקשת.

לאור כל האמור והמקובץ לעיל, מסקנתי היא כי המבקשת לא עמדה בנטל המוגבר המוטל עליה ביחס לשלושת התנאים למתן סעד זמני.

נוסף על כך, בהתחשב במספרם הרב של ההליכים שהתנהלו בין הצדדים ולאחר ששמתי לנגד עיני מגוון נוסף של שיקולים ביסודם ניצבות תכליות שונות המאוזנות אלה מול אלה, כגון יעילות דיונית, מניעת הליכי סרק, מניעת הכבדה שלא לצורך וחיסכון במשאבים שיפוטיים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה למתן סעד זמני להידחות.

המזכירות תמציא החלטתי זו לצדדים.

התובעת הציגה החלטה של כבוד רשמת ההוצאה לפועל ממנה עולה כי ביום 6.8.20, הגיש הנתבע בקשה לאיחוד תיקים בהוצאה לפועל לרבות תיק ההוצאה לפועל נשוא הליך זה; בהחלטת כבוד הרשמת מיום 7.8.20 בבקשה לאיחוד התיקים, צוין מפורשות כי תיק הפינוי אינו בר איחוד; התובעת פעלה במסגרת תיק ההוצאה לפועל נשוא הליך זה במגוון דרכים על מנת לקבל את הסעד הנידרש, בין היתר בהטלת עיקולים; הנתבע שילם במסגרת תיק ההוצאה לפועל סכום של 1,665.29 ₪.

לעניין זה יפים דבריו של השופט בדימוס א' גורן: "הנתבע אינו חייב להראות כי הגנתו היא איתנה ובטוחה, ודי לו אם יראה כי ההגנה אפשרית. אם נתבע אינו מסוגל להצביע על הגנה אפשרית, מה טעם להעתר לו ולפתוח את המשפט מחדש? הרי מיד לאחר מכן יינתן נגדו אותו פסק דין ממש" (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי כרך א 919 (מהדורה 13 2020) וההפניות שם).

...

ראשית, בנוגע לבחינת הסיבה לאי התגוננותו של הנתבע במועד, שוכנעתי כי בוצעה לנתבע המצאה כדין של כתב התביעה.

לעניין זה יפים דבריו של השופט בדימוס א' גורן: "הנתבע אינו חייב להראות כי הגנתו היא איתנה ובטוחה, ודי לו אם יראה כי ההגנה אפשרית. אם נתבע אינו מסוגל להצביע על הגנה אפשרית, מה טעם להיעתר לו ולפתוח את המשפט מחדש? הרי מיד לאחר מכן יינתן נגדו אותו פסק דין ממש" (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי כרך א 919 (מהדורה 13 2020) וההפניות שם).

התוצאה הבקשה נדחית.