בשנת 2006, באה העותרת בברית הנישואין עם עותר 1, תושב האיזור (להלן: העותר), ומאז היא מתגוררת באיזור עם משפחתה – אליה הצטרפו במהלך השנים עותרים 3-6.
תחילה, נומקה ההחלטה בשהותה הבלתי חוקית, כביכול, באיזור, ובהמשך נימסר לעותרת כי בשל אזרחותה הירדנית היא תוכל להכנס לאיזור רק "באמצעות רישיונות ביקור מטעם הרשות הפלסטינאית".
מכאן העתירה הנוכחית, בה טוענים העותרים כי אין כל מניעה להעניק לעותרת אשרת כניסה לפי נוהל כניסת זרים לשטחי איו"ש (להלן: נוהל כניסת זרים) – כפי שגם נהגו המשיבים בעבר – שהרי ברשותה אזרחות אמריקאית.
לא זו בלבד שהעותרים כלל לא התייחסו למסלול של הגשת בקשה לרישיון ביקור, לפי נוהל רישיונות ביקור, אלא שגם הקושי שבו נתקלו, כביכול, במסלול איחוד המשפחות אינו מצדיק בירור מחודש של העניין בשלב זה. בדיקה חד פעמית של סטאטוס הטיפול בבקשה "בחודש נובמבר 2015 או בסמוך לכך" – כלשון התצהיר שצורף לתשובת העותרים – אינה יכולה להעיד שערוץ זה חסום בפניהם, ואינה מצדיקה, כאמור, סטייה מעיקרון סופיות הדיון.
...
מנגד, המשיבים סבורים שיש לדחות את העתירה על הסף, הואיל ובשנים שחלפו מאז ההכרעה בעתירות הקודמות לא חלו שינויים במצב העובדתי, ולא הועברו על ידי הרשות הפלסטינית בקשות כלשהן בעניינה של העותרת.
אשר על כן, העתירה נדחית.
