בקשה לאיחוד דיון בתובענות רשלנות והצגת מצגי שווא

בתמצית טוענים התובעים כי עילות ההטעיה ומצגי השוא משותפות לכלל התביעות, שאלת אחריות נושאי המשרה ובעלי השליטה בנתבעת 1 (הנתבעים בכל 13 התביעות) היא שאלה משותפת וזהה בכל 13 התביעות וכך גם הסעדים המבוקשים בהן (למעט בת.א. 59927-12-20).

הנתבעת 9 בתשובתה לבקשה, טוענת כי הבקשה לאיחוד לוקה בפגמים רבים ובכלל זה נעשה בה ניסיון רבתי להרחבת חזית אסורה שהיא מיתנגדת לה, אך היא משאירה לשיקול דעת בית המשפט את ההחלטה בבקשה לאיחוד הדיון בתביעות שהיא צד להן, בכפוף לכך שככל שבית המשפט יחליט על איחוד הדיון, כל תביעה שהנתבעת 9 צד לה תתנהל בהתאם לסדרי הדין כשכל הוראה בדין תחול ביחס לכל אחד מהתובעים.

כן טוענים התובעים כי טענת הגשמה כי יש לבחון טענות בנוגע להערכת שווי הנכס בכל מיזם בנפרד אינה נכונה ואינה רלוואנטית וכי ממילא אין בכוונת התובעים להציג הערכות שמאי ו/או חוו"ד מומחה בדבר הערכת חסר או יתר של הנכסים שנרכשו וכי טענות אלה, מקום שהן רלוואנטיות, מבוססות על נתונים שהיו בידי הנתבעת 1 ו/או על תוצאות המיזמים; כי טענת הנתבעת 1 כי אם יאוחד הדיון הקף הראיות המצרפי יעלה באופן דרמתי – הנה מופרכת וכי טענת הנתבעת 1 כי איחוד הדיון יקשה מאוד על שלב הראיות הנה משוללת יסוד ואף ההפך הוא הנכון שכן בין האפשרות לנהל הליך חקירות אחד שבו כל מצהיר מגיש תצהיר אחד – לבין 13 הליכי חקירות מקבילים, הכולל 13 תצהירים מקבילים, של מספר מנהלים ובעלי תפקיד בנתבעת 1, ברי כי דוקא האפשרות של איחוד התביעות יש בו כדי להקל באופן דרמאטי על שלב הבאת הראיות.

כך, למשל, טענת שהעלו התובעים ביחס לרשלנות בתימחור הפרויקט, בניהול ההשקעה ובהימנעות הנתבעים מנקיטת צעדים כנגד היזם בפרויקט או צדי ג' אחרים, בודאי מחייבות בירור עובדתי נפרד.

יפים לעניין זה דבריה של כב' השופטת רות רונן בהחלטתה לאישור התובענה הייצוגית בעיניין קרן הגשמה (ת"צ (ת"א) 59659-02-20 תום רייס נגד קרן הגשמה בע"מ [פורסם בנבו] (20.4.2021)) במסגרתה נדחתה בקשת האישור בכל הנוגע לעילת ההטעיה, אשר צוטטו בתשובת הנתבעים לבקשה: "לצורך בחינת טענת ההטעיה, היה מקום לבחון ביחס לכל המשקיעים האם המצגים...אליהם הם נחשפו, אכן הטעו את כל אחד ואחד מהם. גם בהקשר זה ייתכנו הבדלים בין המשקיעים השונים. כל אחד מהם עשוי היה להבין את הפרסומים והמצגים באופן שונה, בין היתר לאור ידיעותיו, הבנתו, ניסיונו, הכרותו את תחום הנדל"ן". לנוכח ריבוי התובעים בכל אחת מן התביעות ולנוכח ריבוי הפרויקטים בעיניינם הוגשו התביעות, הרי שאף מבלי שתאוחדנה מדובר בתביעות מורכבות לבירור ואני סבורה כי לעת הזו, איחודן יקשה על בירור התביעות, ויביא דוקא לסירבול ההליכים שלא לצורך חלף ייעולם ופישוטם.

...

אני סבורה כי איחוד הדיון ב-13 התביעות יביא דווקא לסרבול ההליך ובפרט כאשר הנסיבות העובדתיות, אף אם קיים דמיון מסוים ביניהן, שונות ומצריכות בירור נפרד לגבי כל פרויקט ופרויקט.

יפים לעניין זה דבריה של כב' השופטת רות רונן בהחלטתה לאישור התובענה הייצוגית בעניין קרן הגשמה (ת"צ (ת"א) 59659-02-20 תום רייס נגד קרן הגשמה בע"מ [פורסם בנבו] (20.4.2021)) במסגרתה נדחתה בקשת האישור בכל הנוגע לעילת ההטעיה, אשר צוטטו בתשובת הנתבעים לבקשה: "לצורך בחינת טענת ההטעיה, היה מקום לבחון ביחס לכל המשקיעים האם המצגים...אליהם הם נחשפו, אכן הטעו את כל אחד ואחד מהם. גם בהקשר זה ייתכנו הבדלים בין המשקיעים השונים. כל אחד מהם עשוי היה להבין את הפרסומים והמצגים באופן שונה, בין היתר לאור ידיעותיו, הבנתו, ניסיונו, היכרותו את תחום הנדל"ן". לנוכח ריבוי התובעים בכל אחת מן התביעות ולנוכח ריבוי הפרויקטים בעניינם הוגשו התביעות, הרי שאף מבלי שתאוחדנה מדובר בתביעות מורכבות לבירור ואני סבורה כי לעת הזו, איחודן יקשה על בירור התביעות, ויביא דווקא לסרבול ההליכים שלא לצורך חלף ייעולם ופישוטם.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

]השופט ד' מינץ: לפנינו ארבעה ערעורים (ושלושה ערעורים שכנגד) על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט י' שיינמן) מיום 18.7.2019 בת"א 28418-04-12 ובת"א 20676-06-12, בגדריו הוכרעו שתי תובענות שהדיון בהן אוחד בנוגע לשני הסכמי הלוואה שנכרתו בין המערערת בע"א 7453/19 ובין מערערת 1 בע"א 7459/19 לבין מר אלי רייפמן.

דאבל-יו טענה בתביעתה כי הנתבעים הציגו מצג שוא רשלני ביחס לאחזקותיו של רייפמן במניות אמבלייז, שעל בסיסו היתקשרה דאבל-יו בעיסקה.

מעדותו של עו"ד פרקש באותו הליך עולה כי בינו ובין עו"ד גיצלטר נתגלע ויכוח בנוגע לנוסחו של המכתב והוא ציין בין היתר כי "בעסקה הזאת הוא [עו"ד גיצלטר – ד.מ.] קצת יותר נזהר [...] ושביקשתי ממנו שיכתוב שהמניות יהיו חופשיות ונקיות מכל שיעבוד, הוא כתב המניות צריכות להיות חופשיות ונקיות מכל שעבוד. ביקשתי שישנה את זה במקום 'צריכות להיות' שיהיה כתוב 'הן אכן נקיות' [...]" (עמוד 125 לפרוטוקול הדיון מיום 27.6.2010).

...

זאת, שכן על פניו, התנהלותו נכנסת לגדרה של הסיפא של תקנה 152 בה נקבע כי בית המשפט ימנע מפסיקת הוצאות "אם מצא שקיימים טעמים מיוחדים שלא לחייב בהוצאות כאמור". הערעור שכנגד נדחה אפוא.

סוף דבר ניתן אם כן לסכם את הדברים באופן הבא: ע"א 7440/19 מתקבל, כך שפסק דינו של בית המשפט המחוזי בחזית שבין אמבלייז וחגית גל ווינטון, מבוטל; וכך גם ההוצאות שנפסקו לחובת אמבלייז וחגית גל בבית המשפט המחוזי.

יתר הערעורים נדחים או נמחקים, לפי העניין, בהתאם לאמור בפסקה 14 לעיל, וזאת ללא צו להוצאות.

הטענה המרכזית שניצבת במוקד בקשות הסילוק כאמור, היא כנגד תוקפה של המחאת זכויות התביעה של הנושים לבעל התפקיד במסגרת הסדר הנושים, ותביעתו של בעל התפקיד בהליך דנן מכוח המחאה זו. בתוך כך נטען, כי עילות התביעה - קיומו של פרט מטעה בתשקיף וקיומו של מצג שוא רשלני כלפי בעלי החוב שזכותם הומחתה לבעל התפקיד - הן עילות נזיקיות שלא ניתן להמחות את זכות התביעה בהן, בהתאם לדין.

שנית, טוענים נתבעים 2-1, כי במסגרת איחוד התביעות שנעשה במסגרת ההליך דנא, כמפורט לעיל, היה על התובע להפחית מהסכום הכולל של התביעה המאוחדת על הסעד המתבקש על רכיבי הנזק החופפים לשתי התביעות - בסך כולל של כ-51.4 מיליון ש"ח. כמו כן, במסגרת תשובת הנתבעת 6 לבקשה דנא, הוסף על ידה כי הואיל ולתובע הומחו רק חלק מזכויות התביעה של מחזיקי אגרות החוב של החברה (כך למשל, לא הומחו לבעל התפקיד זכויותיהם של מי שמכרו את אגרות החוב שברשותם בטרם הסדר הנושים) – סכום התביעה לא יכול היה, מלכתחילה, לעמוד על מלוא סכום איגרות החוב.

לעומת זאת, לגבי נסיבות המקרה דנן אשר טרם התבררו לאשורן, ניתן לומר כבר בשלב זה, לכל הפחות, כי ליבת הטענות כנגד הנתבעים אינן בקשר להפרת חובות הזהירות – אלא יותר, בקשר למעורבות הנתבעים בהכללתו של פרט מטעה בתשקיף ולקיחת חלק במצג שוא רשלני שהוצג לנושי החברה.

לסיכום נקודה זו, בהתאם לאמור לעיל, לאחר ששקלתי את כלל טענות הצדדים, ובשים לב לשיקולי יעילות דיונית ולצורך להגן ולאזן בין זכויות הצדדים בהליך - מצאתי לדחות את הבקשה לתיקון סכום התביעה, וזאת מבלי לגרוע מטענותיהם של מי הצדדים אשר תידונה בהרחבה במסגרת ההליך העקרי שיידון לפניי.

...

בהתאם לכך, ביום 06.12.2017 הוגשה התביעה שבכותרת כנגד הנתבעים – נושאי משרה וגופים שהעניקו שירותים לחברה - "שומרי הסף". אומר כבר עתה, כי לאחר שעיינתי בבקשות על נספחיהן, בשים לב לחריגותו של סעד הסילוק על הסף, העילות העומדות ביסוד הבקשות וכן משך הזמן הרב שחלף מאז החל הליך זה - מצאתי שאין מקום לקבל את בקשות הסילוק על הסף; כמו כן, בשים לב לשיקולי יעילות דיונית ואיזון זכויות הצדדים לתביעה מצאתי לדחות גם את הבקשה לתיקון סכום התביעה, כבר בעת זו. הכל מטעמים שאבאר להלן.

תחת מועדים אלו, אני קובע מועדי הוכחות חדשים כדלהלן: 09.06.2021 בשעה 09:00; 10.06.2021 בשעה 09:00.

ככל שטרם הושלמו הליכי הגילוי, יפעלו הצדדים להשלמתם תוך 30 ימים ממועד מתן החלטתי זו, ותצהירי עדות ראשית יוגשו בהתאם למתווה אותו קבעתי בהחלטתי מיום 08.07.2020, וכמפורט לעיל.

המזכירות תשלח העתק החלטתי זו לב"כ הצדדים.

החלטתי לידון בבקשות במאוחד (להלן: "הבקשה").

נטען כי עילת תביעה של תרמית או מצב שוא רשלני אינה מוקנית רק למי שהמצגים הוצגו בפניו באופן ישיר, אלא גם על מי שהסתמך על אותם מצגים.

עוד, על בית המשפט להזהר שעה שהוא מביע דעתו בנוגע לסיכויו של הליך תלוי ועומד, בשלב מקדמי זה. מעיון בבקשות, בתגובות, בתשובות ובכתבי הטענות, עולה כי נטענו טענות עובדתיות סותרות, טענות למצג שוא ומרמה המטילות נטל הוכחה כבד על כתפי התובעים, אשר יש לבררן במסגרת ההליך ואין זה השלב להכריע בהן או להביע עמדה לחוזק או חולשת הנטען.

...

הגם שבתגובתם טענו כי הינם בעלי כושר פירעון ויכולת לשאת בתשלום בסך של 800 אלף ₪ כל אחד, בהתאם להצהרת רו"ח מטעמם, לא שוכנעתי כי די בכך כדי לדחות את הבקשה.

לאור האמור לעיל, לא שוכנעתי, כי נסיבות המקרה שלפני מצדיקות לפטור את התובעים מהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעים.

לפיכך, דין הבקשה שלפני להתקבל וזאת בהתאם להוראות תקנה 519 לתקנות, תקנה 157(א) לתקנות החדשות וסעיף 353א לחוק.

עוד נוסיף, ביהמ"ש העליון [כב' השופטת כנפי-שטייניץ] דחתה בהחלטה מ- 8.11.22 את בקשת המבקשים לאחד את התביעה נשוא הדיון עם התביעה המתבררת בביהמ"ש המחוזי בחיפה [בש"א 7386/22].

אין צורך בתיקון כתב התביעה באשר נטען בסעיפים 149-150 לתביעה: "קמה לתובעים הזכות לקבלת פיצויים לאור מעשי ההטעיה, מצגי שוא רשלניים, הטעייה ו/ או טעות... זכותם של התובעים מבוססת על דיני החוזים, על דיני הנזיקין, על דיני עשיית עושר ולא במשפט...". בסעיף 62 לתביעה נאמר: "שיא גרופ ישירות או באמצעות נציגיה, ו/או מי מטעמה... הציגה פעם אחר פעם ובעקביות מצגים כוזבים של עובדות באשר למצב הקרקע וסיכויה התכנוניים לשנות את יעודה בידיעה גמורה". לעניין טענת מצג שוא רשלני, ב"כ התובעים הבהיר בקדם המשפט בעמ' 5 לפרוטוקול שורות 26-28, כאשר הוגדרו הפלוגתות: "טענתי... שלגבי הקרקע נשוא הדיון קיימת מניעה לאישור תכנית לשינוי יעוד למגורים מכיוון שהגדרה של קרקע כזו היא מוטת שימור. המצג שהציגו לתובעים שמדובר בקרקע לפיתוח ערוני לבניה...". תיקון כתב ההגנה ומתן רשות להגיש הודעת צד ג' ב"כ המבקשים טען שהמשיבים מכרו את זכויותיהם לצדדים שלישיים ב-17.7.22, לאחר הגשת כתבי הטענות "בפחות ממחצית מהסכום שהציעו המבקשים ובכשישית משוויים האמתי והנכון" [סעיף 19.1 לתשובתו בבקשה].

...

לאחר מתן ההחלטה הגיש מומחה ביהמ"ש בקשה לבטל את מינויו כמומחה, ובמכתבו מ- 21.11.22 מציין המומחה: "לאחר שנמשך הדו קרב המילולי בין הצדדים, תוך התייחסות של אי אמון למומחה, הגעתי לכלל מסקנה סופית כי אין מקום להמשיך פעולתי כמומחה... אבקש כי ביהמ"ש יבטל את מינוי כמומחה". בנסיבות אלו אין לכפות על המומחה שמונה, מר שאול רוזנברג, להמשיך בהכנת חוות דעת מומחה מטעם ביהמ"ש. השוו לעניין אי כפיית בורר שהתפטר להמשיך בבוררות – רע"א 7524/99 פלוני נ' פלוני – החלטת כב' השופט טירקל.

טענת חוסר סמכות מקומית טענה זו דינה להידחות.