בקשה לאיחוד דיון בשני הליכים העוסקים בסניף בית קפה בבאר-שבע

הסוגיה המחלוקת שבפני עוסקת בשאלת הסעדים הלגיטימיים העומדים לצידו של משכיר נכס, שעה שהשוכר מפר את הסכם השכירות.

החובה לנהוג בתום לב בקיום חוזה פורשה בפסיקת בתי המשפט העליון כחובתו של צד "להיתנהגות, שתיעשה ביושר, בהגינות ובאמון ביחסים שבין בעלי החוזה בינם לבין עצמם. זו חובה מקבילה המוטלת על שני בעלי החוזה. המטען הערכי, הניתן ליושר, אמון והגינות...נקבע על ידי הסטאנדרטים הערכיים הראויים של החברה הישראלית, כפי שבית המשפט מבין אותם מעת לעת" (בג"צ 59/80 שירותי תחבורה צבוריים באר-שבע בע"מ נגד בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פ"ד לה (1) 828, 835).

בע"א 765/90 סב"מ נגד שיטות בניה מתוחכמות נגד רוקח, פ"ד מ"ו (4) 20, נקבע שהנסיון להיתלות בזכות החוזית היה בדרך של היתחכמות והכשלת הצד שכנגד, ולכן בחוסר תום לב. כן נקבע, שכאשר מעניק חוזה לאחד הצדדים או לשניהם את הכח לסיים את החוזה באורח חד צדדי, יש להפעיל גם כוח זה בתום-לב. הוא הדין לגבי כוחות הנובעים מהדין, כמו הכוח לבטל חוזה בשל פגם שנפל בו, או בשל הפרתו, שגם אותם יש להפעיל בדרך מקובלת ובתום לב. דין מיוחד חובת תום הלב מצאה את דרכה במיוחד בעיסקאות שכירות.

נקבע ששתיקת השוכרים ביחס לפגם בכריתת ההסכם, עקב העדר זכויות לתובע בנכס, אינה בגדר קיום חיוב "בדרך מקובלת ובתום לב". בתא (ירושלים) 12058/07 קבעה השופטת ליפשיץ כי: "לא עמדה לנתבע הזכות והרשות מכח החוק ו/או הסכם, לנהוג בעשיית דין עצמי בניתוק החשמל למושכר כדי לאלץ את התובע לפנותו. זאת בין אם היו לתובע חובות לנתבע ובין אם לא. במעשיו אלו של הנתבע, היה משום פגיעה בזכויות התובע כשוכר והתנהגות שלא בדרך מקובלת ובתום לב." בבש"א (חי') 2037/02 א.ג.י.מ. בתי קפה בע"מ נגד חוצות היוצר, נדונה בקשה למתן צוים זמניים שבקשו שוכרים, כנגד נתוק חנויותיהם מרשת החשמל ופינוים מהחנויות, למרות שבין הצדדים התעוררו מחלוקות בנוגע לתשלומים שונים הנובעים מהשכירות, תשלומים שלא שולמו זמן רב. בית המשפט המחוזי ציין בהחלטתו שאין להשלים עם מצב שבו מתקשר יקבע בחוזה סנקציה הכוללת שימוש בכוח בגין הפרה של החוזה על ידי הצד השני.

נקבע, שבין הצדדים מחלוקת שמן הראוי לברר במסגרת הליך שפוטי, וכל עוד הוא לא הסתיים יש למנוע שימוש בכוח ובאמצעי הלחץ של נתוק החנויות מרשת החשמל.

...

סבורני, כי הנתבעים ביקשו לאלץ את התובעת לשלם את החוב, בדרך כוחנית, וגרמו בכך לניתוק המים במושכר למשך ארבעה ימים, שלא לצורך.

עם זאת, אני סבורה שהתובעת לא הוכיחה את גובה הנזק בגין הוצאות שנגרמו בשל אי אספקת מים .

סיכומו של דבר, אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובעת פיצוי בגין ניתוק זרם המים בסך 700 ₪ בלבד.

בית המשפט המחוזי בבאר שבע מ"ת 59300-11-12 מדינת ישראל נ' אלסאנע(אסיר) ואח' תיק חצוני: 105774/12 בפני כב' השופט נסר אבו טהה המבקשת: מדינת ישראל – פמ"ד ע"י ב"כ עו"ד ערן צברי המשיבים: 1. אחמד אלסאנע (עצור) - בעצמו ע"י ב"כ עו"ד חן בן-חיים 2. מרדכי (מייקל) מירילשוילי (עצור) - בעצמו ע"י ב"כ עו"ד רועי אטיאס 3. דוד פלוס - (עצור עד תום ההליכים) 4. יעקב חאחיאשוילי (עצור)- (קבוע לקבלת תסקיר ליום 23/1/1) 5. מור בו יעקב מזלטרין (עצור) - בעצמו ע"י ב"כ עו"ד נס בו-נתן החלטה בעיניינם של המשיבים 1,2 ו - 5

השניים שוחחו, ולאחר מכן דודו ביטון ניכנס לאחד הבתים במקום, המשיב 2 עלה על הרכב ונסעו לתחנת הדלק "דור אלון". אחר יצא מתחנת הדלק ועצר בסמוך ל"קפה שמש".

לאחר שהוצגה לו תמונה של המשיב 2, אמר: "מתחנת דלק אני מכיר אותו שמה אני יושב שותה קפה ורואה אותו. אנחנו יושבים שותים קפה הרבה אנשים ואין בינינו קשר". כאשר נישאל האם היתקשר אליו אי פעם מהפלאפון שלו, ענה: "אין לי מה להגיד לך על זה בבית משפט אני יגיד לך הכל יש לי עורך דין. עוד מסר כי אינו מכיר את המשיבים 3 ו 4. כאשר נאמר לו כי הוא מכר סמים מסוג קוקאין, אמר: "לא יודע על מה מדברת". בהודעותיו מיום 23/11/12, 26/11/12 המשיב לא שיתף פעולה עם חוקריו ואמר: "אין לי מה להגיד". הודעת המשיב 2 מיום 20/11/12: המשיב שמר בחקירתו על זכות השתיקה.

ב"כ המשיב 2 הציג לעיון בית המשפט בלבד במהלך הדיון, שני מסמכים שסומנו מ/1 ומ/2, שלשיטתו תוכנם מספק הסבר לשיחה שנקלטה בהאזנת הסתר מיום 15/11/12 שעה 11:17, כך שאינה עוסקת כלל בקשירת קשר לבצוע פשע או מעורבות כלשהיא ברכישת סמים.

...

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את מכלול הראיות שהובאו פניי, אני קובע כי המבקשת הניחה תשתית ראייתית לכאורית לחובת המשיבים במעשים המיוחסים להם בכתב האישום, וזאת כנדרש על פי המבחן שנקבע ב"הלכת זאדה", לפיו בשלב זה של הדיון נבחן הכוח הפוטנציאלי ההוכחתי של הראיה.

עוד יפים לענייניו, הדברים שנקבעו בבש"פ 1238/06 אזערי נ' מדינת ישראל: "הלכה פסוקה היא כי תשתית ראייתית לכאורית, אף שהיא מורכבת ממסכת של ראיות נסיבתיות, עשויה להוות תשתית מספקת לצורך מעצר עד תום ההליכים מקום שיש בה כדי לבסס סיכוי סביר להרשעת הנאשם בעבירות המיוחסות לו ובלבד שהראיות לכאורה ככל שהן נסיבתיות תהיינה על פניהן בעלות עוצמה שיש בה להוביל למסקנה לכאורית ברורה בדבר סיכויי הרשעה". התבוננות כוללת על נסיבות ביצוע העבירה ועל חומר החקירה כפי שפורט לעיל, קושרת את המשיבים לאירוע ולסם שנתפס.

בהחלטתי הנזכרת קבעתי, כי עדיין יש לשקול את איחוד הדיון בשני ההליכים שנותרו, וביקשתי את עמדות בעלי הדין לעניין זה. מדובר בשני הליכים העוסקים במערכת היחסים בין חלק מבעלי הדין באשר לסניף בית קפה בעיר באר-שבע.

המשיבים 1-3 הודיעו כי היא מתנגדים לאיחוד הדיון, ולחלופין, מבקשים כי הדיון המאוחד בשני ההליכים ייעשה בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו (תשובה מיום 10.7.2013).

...

הנני מורה, אפוא, על העברת הדיון בת"א 41401-01-13 (שלום – דימונה) ות"א 22955-03-13 (שלום – תל-אביב-יפו) לבית משפט השלום בבאר-שבע, ועל איחוד הדיון בהם באותו בית משפט.

בית דין איזורי לעבודה בתל אביב - יפו ת"פ 940/08 מ.י. משרד התמ"ת המחלקה המשפטית-עו"ז נ' שגיא אודיז ניהול בע"מ ואח' הע"ז 43368-08-10 מדינת ישראל נ' אודיז ניהול מסעדות ובתי קפה בע"מ ואח' בפני כב' השופט  דורי  ספיבק  המאשימה:  מדינת ישראל – רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול ע"י ב"כ עו"ד אייל נון הנאשמים: 1. שגיא אודיז ניהול בע"מ. 2. משה אודיז ע"י עו"ד רון טורקלטאוב הכרעת דין

הנאשמים הואשמו, בשני כתבי אישום נפרדים שהדיון בהם אוחד, בהעסקת עובדים זרים שלא כדין ובאחריות נושא משרה לכך, בנגוד לחוק עובדים זרים, התשנ"א – 1991 (להלן: החוק").

פ 940/08 – האישום הראשון – נובמבר 2002 – העסקת עובד זר רקע לדיון ביום 4.5.08 הגישה המאשימה לבית דין זה כתב אישום כנגד הנאשמת 1 בלבד (להלן: הנאשמת), שבו נטען שביום 4.11.02, במהלך ביקורת של מפקחיה במזנון שפעל בבנין גילמן שבאוניברסיטת תל-אביב, נמצא עובד זר מאוזבקיסטאן ללא היתר עבודה, שעסק בשטיפת כלים במטבח.

יש שופטים הגורסים כך, ויש שופטים הגורסים להיפך, וכאמור עדיין אין הכרעה מחייבת (לפירוט ואסמכתאות ראו אופיר סטרשנוב ודב גלעד כהן, "היתיישנות עבירה מינהלית וקנס מנהלי" הסנגור 148 (יולי 2009) עמ' 9; להחלטות של שופטי בית משפט השלום שבהם אומצה הגישה שעבירה מינהלית מתיישנת כבר לאחר שנה, ראו: ת"פ 37772-04-11 מדינת ישראל נ' תבליני טעם וריח (5.12.12, כב' השופט מרדכי כדורי); תפ (פ"ת) 3269/06 מדינת ישראל נ' תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית (26.6.07, כב' השופטת נירה דסקין); להחלטות שבהן נקבע שתקופת ההתיישנות הנה חמש שנים, ראו: תפ (ב"ש) 1064/08 מדינת ישראל נ' חברת מכבסות מאוחדות-אילת 1994 (20.7.08, כב' הנשיא (כתוארו אז) מיכאל שפיצר); תפ (חיפה) 282/08 מדינת ישראל נ' שטרן (12.3.09, כב' הנשיא רמי כהן; מקמ (קריות) 22367-12-10‏ ‏מס הכנסה עכו נ' נסרה (9.10.11, כב' סגן הנשיא ד"ר מרדכי ארגמן); העז (ת"א) 1675/08 מדינת ישראל נ' ניר משה אחזקות בע"מ (20.8.13, כב' השופט אורן שגב); תפ (ת"א) 30600-03-13 מדינת ישראל נ' שבו (8.9.13, כב' השופטת מיכל ברק-נבו).

לדוגמא, יפים לענייננו דבריה של כב' השופטת ארבל בבג"צ 93/06 ד.נ. כל גדר בע"מ ואח' נ' שר התעשייה, המסחר והתעסוקה (2.8.2011): "חוק העבירות המנהליות נועד להבטיח הליך מהיר, יעיל וסמוך ככל הניתן למועד ביצוע העבירה, ביחס לעבירות שהן קלות יחסית, מבלי להכתים את מבצען בכתם של עבירה פלילית... כוונת המחוקק הייתה ליצור מסלול אכיפה אפקטיבי ויעיל, תוך שימוש באמצעי פוגעני פחות מההליך הפלילי...".  אם כן, בשני המקרים מדובר על עבירות קלות יחסית, שהמחוקק ביקש להחיל עליהן הליך מהיר ויעיל, סמוך ככל הניתן למועד ביצוע העבירה.

...

לאחר חקירתו, לא מצאנו שהתקיימו פעולות חקירה נוספות כלשהן בתיק, ומכאן שהעבירה התיישנה לכל המאוחר ביום 2.11.06, הרבה קודם למועד שבו הוגש כתב האישום המונח בפני, ביום 4.5.08.

נוכח כל האמור, אני מקבל את טענת ההתיישנות הן ביחס לנאשם והן ביחס לנאשמת, ובהתאם אני מזכה את הנאשמים מהאישומים שיוחסו להם ב- פ 940/08.

נוכח כל האמור, אני מקבל את טענת ההתיישנות גם ביחס לכתב אישום זה, ובהתאם אני מזכה את הנאשמים מהאישומים שיוחסו להם בו. ניתנה היום, י"ח תשרי תשע"ד , 22 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים, ותישלח אליהם.

בית משפט לעניינים מינהליים בבאר שבע בפני: כבוד השופט גד גדעון עת"מ 56573-09-19 העותרים 1. שמחה ביתן 2. אריה אלבז 3. צבי רזניק 4. מאיר אלסטר 5. אבשלום גיספן 6. יצחק ברכה ע"י ב"כ עו"ד תמר קידר המשיבות 1. הוועדה מקומית לתיכנון אשקלון ע"י ב"כ עו"ד עודד בקרמן 2. אפרידר החברה לשכון ולפתוח ישראל בע"מ ע"י ב"כ עו"ד שאול צור ואילנה צור פסק דין

העותרים 1 – 5, הנם, לטענתם, נציגי השכונה ופועלים בשיתוף פעולה עם ועד התושבים של השכונה, והעותר מס' 6, הנו בעל הזכויות במיגרש הגובל במגרשים בהם עוסק נספח הבינוי - מגרשים מס' 1401, 1501 עד 1504, חלקות 401 – 405, בגוש: 1966 - (להלן: "המקרקעין" או "המגרשים").

גנים, חורשות, שטחי בדור משחקים וכד'"; ו"שטח פרטי לבניני צבור" שייעודו "בניני בדור, בלוי, קפה וכו'". עוד מוזכרת "טיילת צבורית", אשר הקמתה מותנית באישור הועדה המחוזית.

עוד נטען כי חלקות 401-405 מצויות בתחום תכנית איחוד וחלוקה, אשר פורסמה בילקוט הפרסומים, ונועדה לשנות את התכניות המאושרות, וממילא לא ניתן לבנות בשטחי התכנית האמורה כלל.

אשר לתכנית השלישית, טען ב"כ המשיבה "... כי תכנית המתאר של אשקלון, תכנית 101/02/4 הנה תכנית כתמים אשר לא ביקשה לשנות תכניות מפורטות החלות בתחומה...", וכי כפי שנפסק בשתי ערכאות בעיניין מוליאן, אין בתכנית השלישית לפגוע בזכויות מכח תכניות מוקדמות, ומטרת הכתמים הנה אפיון ייעוד כללי של אזורים, ולא שינוי יעודים ספציפיים שנקבעו בתכנון קודם, העומד בתוקף.

באשר לנפקות הפסיקה בעיניין מוליאן, המוזכרת לעיל, בעניינינו, טענה ב"כ העותרים במהלך הדיון בעתירה, כי באותו עניין דובר בייעוד מסחרי שאינו עומד, לסברתה, בסתירה לייעוד מגורים באיזור מגורים א', גם נוכח ייעוד השצ"פ שבתכנית השלישית, ואין הדבר כך ביחס לייעוד של בתי אבות או דיור מוגן, העומד לסברתה, בסתירה לייעוד הקבוע בתכנית השלישית.

לטענת אפרידר, בהסתמך על החלטת הועדה המקומית, היא החלה בפעילות לקידום הליכי היתר בנייה לפרויקט, כאשר עובר להגשת העתירה, כבר היתקשרה עם מתכננים, מודדים, אדריכלים, ויועצים, וכן ביצעה הזמנות מספקים.

מקובלת עלי פרשנות המשיבות, כי הייעוד "שטח פרטי לבניני צבור" שבתכנית השנייה, אשר מוגדר בדרך של הדגמה ברשימה לא סגורה, מאפשר הקמת בתי אבות, וכי גם אם לא היה הדבר כך מתחילה, הרי שהתכנית הרביעית שמטרתה, על פי המפורט בה: "תיקון לתקנון תכנית מתאר אשקלון 101/02/4 בנושא הגדרת תכליות של שטחים צבוריים...", ואשר מתירה להקים "... בשטחים ומוסדות ציבור..." גם "מוסדות סעד לרבות בתי אבות" (ס' .

...

סבורני אפוא, כי יש לדחות את הטענה, כי לא ניתן לבנות במקרקעין, בשל סימונם בתכנית השלישית.

מקובלת עלי פרשנות המשיבות, כי הייעוד "שטח פרטי לבניני צבור" שבתכנית השנייה, אשר מוגדר בדרך של הדגמה ברשימה לא סגורה, מאפשר הקמת בתי אבות, וכי גם אם לא היה הדבר כך מתחילה, הרי שהתכנית הרביעית שמטרתה, על פי המפורט בה: "תיקון לתקנון תכנית מתאר אשקלון 101/02/4 בנושא הגדרת תכליות של שטחים ציבוריים...", ואשר מתירה להקים "... בשטחים ומוסדות ציבור..." גם "מוסדות סעד לרבות בתי אבות" (ס' .

לפיכך, נדחית העתירה.