בקשה חוזרת למומחה רפואי בתחום נוירולוגי

הרקע לבקשה הנדונה לפניי בקשה חוזרת מטעם התובעת למינוי מומחים רפואיים בתחומי הפסיכיאטריה והראומטולוגיה - לקביעת נכותה של התובעת כתוצאה מתאונת הדרכים בה הייתה מעורבת ביום 9.10.18 (להלן: "התאונה").

לשלמות התמונה אציין, כי במסמכים הרפואיים שצורפו לכתב התביעה, עולה כי במסמך רפואי מיום 10.10.18, יום למחרת התאונה, נרשם תחת תת-הכותרת 'איבחנה': "לאחר ת.ד אמש במהלך נסיעה לעבודה... ללא איבוד הכרה, ללא הקאות זוכרת את הארוע. במיון מדדים תקינים בהכרה מלאה ראש צואר – רגישות קלה בצואר בעיקר בהנעה שאר הבדיקה תקינה ריאות, לב תקינים גפיים תקינים...". לכתב התביעה שהגישה התובעת צורפה בקשה למינוי מומחים רפואיים בתחומי הנוירולוגיה, פסיכיאטריה, אורטופדיה, עיניים/ נוירואופטלומולוג, ראומטולוגיה וא.א.ג. בהחלטת בית המשפט מיום 4.12.19 מונה ד"ר משה לוינקופף כמומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה.

...

הלכה זו משליכה גם על מתחם ההתערבות של ערכאת הערעור (רע"א 9246/16 ‏פלוני נ' שלמה - חברה לביטוח בע"מ, בפסקה 6 (11.1.2017); רע"א 7097/11 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' קוואסמה, בפסקה 8 (5.8.2012)) עם זאת, בנסיבות המקרה הנוכחי אני סבור כי לא קמה עילה להתערבות בהחלטתו של בית משפט קמא.

משכך, ובהיעדר רצף טיפולי, רשאי היה בית המשפט קמא להגיע למסקנה כי אין טעם במינוי מומחה בתחום זה..

בנסיבות אלה, על מנת שלא לפגוע בתובעת מלהוכיח מלוא נזקיה, מוצא בית המשפט – למרות הדעה שהביע המומחה הרפואי בתחום האורתופדיה - להיעתר לבקשה; אולם, לנוכח מיעוט המסמכים כאמור, כאמור, יוטל מימון עלות חוות הדעת על התובעת; מדובר במימון ביניים בלבד.

לשלמות התמונה, אציין כי בתחילה מונו מומחים בתחומים: אף אוזן גרון ואורתופדיה, ורק לאחר בקשתה החוזרת של התובעת למינוי מומחים בתחומי הנוירולוגיה ורפואת הפה ולסת, ניתנה החלטה על ידי כבוד הרשמת הבכירה, ביום 3.11.19, אשר מקבלת את בקשת התובעת למינוי מומחה רפואי בתחום הנוירולוגיה, אך לא מצאה ראשית ראייה לקבל את בקשתה למינוי מומחה רפואי בתחום רפואת הפה ולסת.

...

לטענת הנתבעת, בקשתה של התובעת נדחתה על ידי בית המשפט בעבר, ומדובר למעשה בהרחבת חזית שבגינה יש לדחות את בקשת התובעת.

לסיכום, מהתיעוד הרפואי של התובעת לא עולות תלונות בסמוך למועד התאונה על בעיות בתחום הפה והלסת.

מכל האמור לעיל עולה כי – בהתחשב בתנאי הלכת שיק, אין בנסיבות ענייננו כדי להקים את ההצדקה למינוי מומחה רפואי נוסף בתיק זה - בתחום רפואת הפה והלסת.

אשר על כן, בקשת התובעת נדחית בזאת.

בד בבד עם הגשת התביעה עתר המבקש למינוי מומחים רפואיים בתחום האורתופדי והנוירולוגי.

דעתו של המבקש לא נחה וביום 14.3.22 הוא הוסיף ובקש בקשה חוזרת למינוי מומחה נורולוגי בשל מה שכִּינָה - "מיסמכי החמרה נוירולוגית". לבקשה צירף תוצאות בדיקות EMG מיום 4.6.16, 24.12.18, 15.2.21 , ו- 31.1.22.

...

מעת שכך, ואחר שמצאנו כי עסקינן במסמך פסול שיש להוציאו מהבקשה, הרי שלפנינו למעשה בקשה לעיון חוזר, אשר נדחתה כבר בחודש אפריל, וכידוע אין בבקשה לעיון חוזר בכדי להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור (וראו לעניין זה - רעא (מרכז) 32394-03-16 - הכשרת הישוב ביטוחים בעמ נ' י צ, (2016); רעא 7614/15 - מייק ואן קול נ' מדינת ישראל,(2015); בש"א 3430/13 אלבז נ' מיטל (2013) בש"א 3731/14 דדון נ' כונס הנכסים הרשמי (2014); בעמ 7684/15 - פלוני נ' פלוני (2016) ורבים אחרים).

יתר כל כן בדברי ההסבר לתקנות הנזכרות צוין, בין השאר – "בתקנה זו (תקנה 151 – ה.ש- צ.ו) נקבע במפורש שאם סבר בית המשפט שבעל דין עשה שימוש לרעה בהליכי משפט או לא מילא אחר תקנות אלה, יהיה רשאי הוא לחייבו בהוצאות לטובת הנפגע או לטובת אוצר המדינה ובנסיבות מיוחדות אף את בא כוחו. בתקנה זו הושם דגש על הצורך לחייב בעל דין שעשה שימוש לרעה בהליכי משפט או לא מילא אחר תקנות אלה. התנהלות כאמור פוגעת בבעל הדין שכנגד באותו הליך בפרט ובציבור המתדיינים בכלל. המשאב השיפוטי הוא משאב מוגבל והתנהלות שפוגעת בסדר התקין של ניהול ההליך השיפוטי גורמת בסופו של דבר להכבדה על בית המשפט והצדדים ולהימשכות ההליך, דבר שגורם לעיכוב בשמיעת הליכים אחרים. לפיכך, בית המשפט רשאי לחייב בעל דין בנסיבות אלה בהוצאות לטובת הנפגע או לטובת אוצר המדינה" מתוך דברי ההסבר המתייחסים לתקנה 151 (ג) לתקנות עולה כי מטרתה ליתן תרופה להתנהגות הפוגעת בבעל הדין שכנגד ובציבור המתדיינים בכלל, לפיכך ברי כי התרופה ניתנת בידיו של בית המשפט כוללת את האפשרות לרפא הן את הנזק לבעל הדין והן את הנזק הציבורי וזאת בדרך של חיוב משולב של הוצאות לטובת בעל הדין ואוצר המדינה גם יחד.

מכלל האמור נמצאנו למדים כי יש לדחות את הבקשה שבנדון.

לפניי בקשה חוזרת למינוי מומחים רפואיים בתחום האורתופדיה והנוירולוגיה בגין תאונות דרכים שארעו ביום 20.2.19 וביום 7.1.20.

...

התובעת פנתה לרופא משפחה (מספר ביקורים בהם ניתנה לתובעת חופשת מחלה, סה"כ למשך חודשיים), אורתופד- התובעת התלוננה על כאבים בכל חלק גוף ימין, בבדיקתה נמצאה הגבלת תנועה בשל כאבים (ביקורים מיום 23.6.20 ומיום 26.7.20) התובעת הופנתה למיפוי עצמות, לטיפולי פיזיותרפיה (לא צורף תיעוד) וכן לבדיקת CT עמ"ש מותני, אשר הדגימה ביום 28.7.20 בלטי דיסק בגבהים L5-S1 ו- L4-L5 עם לחץ על השק (פיענוח הבדיקה צורף לתיק), כמו כן פנתה התובעת למומחה פרטי בתחום הראומטולוגיה (ביקור אחד מיום 3.12.20) אשר מצא נקודות רגישות בעמ"ש צווארי ומתני, ציין "פיברו עם כאב מפושט, מיגרנה החמירה". בתוקף סמכותי לפי תקנה 7 לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז – 1986 (להלן – "התקנות") ולאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובמסמכים הרפואיים שצורפו שוכנעתי כי קיימת ראשית ראיה לאפשרות קיומה של נכות בתחום האורתופדיה.

לפיכך, אני ממנה את פרופ' סלעי משה כמומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה, על מנת שיחווה דעתו בדבר מצבה הרפואי של התובעת בגין תאונת הדרכים נשוא התביעה.

המזכירות תשלח החלטתי זו לב"כ הצדדים ולמומחים.

בית משפט קמא נתן משקל לכך כי כתב המינוי הורה למומחה בתחום האורתופדי גם לחוות דעתו בדבר הצורך במינוי מומחה נוסף בתחום הנורולוגי והמומחה קבע בחוות דעתו כי: "עיקר תלונותיה הנוכחיות של המטופלת קשורות לבעיה האורתופדית ממנה היא סובלת. בבדיקה הנוירולוגית שבצעתי לא מצאתי ממצאים שמצדיקים הערכת נורולוג. לפיכך מסקנתי כי אין צורך במינוי נורולוג מומחה בתיק". בית משפט קמא ציין כי מעיון במסמכים הרפואיים שהוצגו בתיק, ככל הנראה , מדובר בעניינינו בפגיעה אורתופדית שהחמירה מצב קיים, ומכל מקום אין אינדיקאציה לפגיעה נוירולוגית שכן בבדיקתה של המבקשת מיד אחרי התאונה "GCS 15, ובדיקה נוירולוגית תקינה" ואין טענות חוזרות לכאבי ראש בחודשים לאחר התאונה.

...

המומחה התבקש ליתן דעתו בנוגע לצורך במינוי מומחה נוסף בתחום הנוירולוגי והשיב כי אין ממצאים נוירולוגיים המצדיקים מינוי בתחום זה. המבקשת לא הצביעה על ראשית ראיה כלשהי למינוי מומחה בתחום זה ויש לדחות את בקשתה.

אין דרך לקשור את האבחנה המאוחרת לתאונה וממילא אין ראשית ראיה לקיומה של נכות בתחום זה. דיון לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובהחלטת בית משפט קמא מצאתי כי דין בקשת רשות הערעור להידחות.

מקובלת עליי טענת המשיבות כי לו הייתה המבקשת סובלת מכאבי ראש בעקבות התאונה, היה הדבר מקבל ביטוי במסגרת המסמכים הרפואיים.

סוף דבר דין בקשת רשות הערעור להידחות.