בקשה חוזרת לביטול צו עיכוב יציאה מהארץ בשל שינוי נסיבות

לטענת המערערת רשם ההוצאה לפועל לא הציג כל נימוק מדוע זה שינה מהחלטתו הקודמת בעיניין צו עיכוב היציאה מהארץ, החלטה אשר הפכה חלוטה זה מכבר ושלא חל כל שינוי בנסיבותיה.

לטענת המשיב, לא נפל פגם פרוצדוראלי בבקשה כנטען בידי המערערת כי אם הוגשה "בקשה חוזרת" במסגרת סמכות רשם ההוצאה לפועל לתקן את אשר טעון תיקון בתיק ההוצאה לפועל על פי הוראות ס. 126 לחוק ההוצאה לפועל.

כלל אלו מובילים למסקנה כי דין החלטת רשם ההוצאה לפועל מיום 7/1/20 להתבטל וכי על הרשם הנכבד לאפשר מתן עמדת המערערת לבקשת המשיב כפי שהוגשה לפניו ורק לאחר מכן תנתן החלטתו המנומקת בבקשה לביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ.

...

משכך, אני מקבלת את הערעור ומורה על ביטולה של החלטת רשם ההוצאה לפועל מיום 7/1/20.

סוף דבר, הערעור מתקבל.

המזכירות תעביר החלטתי זו ליישום בלשכת ההוצאה לפועל – תיק 515132-02-19.

בתאריך 20.1.2021 דחה הממונה את בקשתו החוזרת של החייב בשל שיעור חובותיו הגבוה יחסית לנושיו, בשילוב עם העובדה שהנאמנת טרם סיימה לגבש ממצאים סופיים בעיניינו.

הממונה אף הבהיר בהחלטתו כי העובדה שהמערער הצהיר על כך שיש ביכולתו להציג ערבויות מטעמם של שני ערבים בעלי יכולת הישתכרות חודשית של מעל 6000 ₪ אינה מצדיקה בנסיבות העניין את שינוי ההחלטה הקודמת.

בנוסף לכך, ציין הממונה בהחלטתו כי על פי נוהל פנימי אשר פורסם על ידי הממונה בתאריך 27.1.2020 נקבע כי יש מקום להענות לבקשות לעיכוב צו עיכוב יציאה מהארץ רק במקרים שבהם קיים צורך לאשר זאת בשל מצב בריאותי דחוף, או בשל ארוע משפחתי משמעותי בקירבה מדרגה ראשונה, או בשל בצורך עסקי שיש בו כדי להיטיב עם קופת הנשייה, או במקרים שבהם הממונה סבור כי יש צורך באישור היציאה מהארץ בשל צורכי עבודה של החייב.

במקרה דנן מדובר בבקשת יציאה מהארץ לצורך הישתתפות באזכרה אשר לא רק שאינה מהוה את אחד מן מהטעמים לצורך ביטול הגבלת איסור היציאה מהארץ הנזכרים בהילכת טאהא, אלא שגם שאינם עולים בקנה אחד עם הוראות סעיף 12.1 לנוהל הממונה בעת טפול בבקשה להסרת הגבלת עיכוב היציאה מהארץ (לעניין מעמדם הנורמאטיבי של נהלי הממונה ראה פסק דיני בעיניין רחד"פ (חיפה) 52725-12-20 ארז חדד נ' הממונה על חידלות פרעון מחוז חיפה והצפון מיום 18.2.2021).

בנוסף לכך, בשל גובה סכום הנשייה המצטבר של המערער ובשל חוסר שתוף הפעולה המלא של החייב עם המשיב, הרי שבנסיבות עניין זה אין מקום להתערב בשקול דעתו של המשיב, ולפיו גובה הערובה הראוי במהלך תקופת הביניים שבין מתן צו פתיחת ההליכים ועד למתן הצוו לשקום כלכלי יחושב בהתאם לנוסחה הקבועה במסגרת הוראת סעיף 14.1 לנוהל הממונה, דהיינו 4 שנים כפול 2 כפול גובה הסכום אשר נקבע בצו התשלומים, ולא בהתאם להוראת סעיף 13.3.2 לנוהל, דהיינו המצאת ערבויות צד ג'.

...

דיון והכרעה: לאחר שעיינתי במכלול טענות הצדדים הנני מוצא לנכון להורות על דחיית הערעור.

ודוק, סבורני שאין מקום להתערב בשיקול דעתו של הממונה משום שהמערער כבר פקד את קבר אחיו המנוח, מר חנון פייסארוב ז"ל, לאחר פטירתו בתאריך 2.3.2020 (ראה : עמוד 4 (סעיף 4) ועמוד 10 לנספח הודעת הערעור), החשיבות היחסית פחותה של השתתפות באזכרה לאחר שנת האבל, ומשום שבנסיבות העניין העובדה שההליך מצוי בתחילתו מבלי שהמערער שיתף עד כה פעולה עם אנשי המשיב בנוגע לחשיפת כל מסת נכסיו (לעניין משמעות היעדר שיתוף פעולה מלא של היחיד עם הממונה שכמוה כזניחת ההליך ראה : ע"א 7375/18 גל נגד בן ארצי מיום 2.10.2019).

סוף דבר : הערעור נדחה.

כן הוסכם, כי ככל שירצה המבקש לצאת את הארץ לצורך "טיול ו/או עבודה", יהיה עליו להביא "ערב כשר אשר יחתום על כתב ערבות לצורך שובו של הבעל ארצה ויתחייב בכתב הערבות שיקח הוא על עצמו את מלוא התחייבויות הבעל ככל שהבעל לא ישוב ארצה" (להלן – "הסכם הגירושין" או "ההסכם", להלן – "הערב").

בחקירתה החוזרת הסבירה שהיא מוכנה שיסע, אולם רק בהתאם לתנאי הסכם הגירושין בכפוף להבאת "שני אנשים לחתום" ושהיא חייבת להקפיד על כך לטובת הילדים.

השאלה שבמחלוקת השאלה הניצבת בפניי במסגרת הליך זה אינה האם מתקיימים התנאים להותרתו של צו עיכוב היציאה מהארץ על כנו, שכן הדברים כבר הוסכמו במסגרת הסכם הגירושין ולא הוגשה בקשה לשנותם, אלא האם יש מקום להתיר למבקש להמציא בטוחה אחרת כתנאי לביטול הצוו לתקופה קצובה, חלף הבטוחה המוסכמת בהסכם הגירושין.

כן דומה כי אין חולק, כי חל שינוי בנסיבות מאז חתימת ההסכם ועד היום, שכן הדירה נרשמה על שם המבקש רק בחודש XXX, כלומר כ-X שנים לאחר החתימה על הסכם הגירושין, לא הייתה בבעלותו באותה עת ולא נטען שהייתה לו אז דירה אחרת.

...

לכן, אין רלוונטיות לטענות בדבר החשש מאי חזרתו של המבקש לישראל מסיבה כזו או אחרת, וכל יתר הטענות שהיה מקום לשקול לולא היה מדובר בהסכמות במסגרת הסכם גירושין שקיבלו תוקף של פסק דין, כך שלא אתייחס אליהן במסגרת החלטה זו. דיון והכרעה לאחר ששקלתי היטב את טענות הצדדים, הן בבקשות ובתגובות שהוגשו טרם הדיון והן כפי שהובאו בדיון ובסיכומים, נחה דעתי כי אין מניעה להורות על ביטול צו עיכוב היציאה מהארץ לתקופה קצובה, בכפוף לבטוחות כפי שיפורט בהמשך.

לאחר ששקלתי את הדברים אני סבורה, שבשים לב למורכבות האפשרית במימוש הדירה המשועבדת לבנק והזמן המשוער שיידרש לצורך מימוש כאמור – ככל שיעלה הצורך – יש לוודא כי ישנו מקור לתשלום דמי המזונות השוטפים בתקופה זו ולקבוע את ההפקדה בהתאם.

בשלב זה, לאור חששה וחשש ילדיה, כמו גם לאור היתנגדות נחרצת של אבי ילדיה הקטינים לשהות ילדיו בתורכיה והתרעתו בדבר פנייה לבית המשפט בבקשה להוציא צוי עיכוב יציאה מהארץ לקטינים, ביקשה התובעת ביום 31.5.2022 לבטל את העסקה.

התובעת עותרת לחייב את הנתבעת במלוא עלות החופשה שהוזמנה, בתוספת העלות הנוספת בגין שינוי זהות הנוסעים בכרטיסי הטיסה, וכן בתוספת הוצאות ייעוץ משפטי ועוגמת נפש.

מובן כי הדברים אמורים ביתר שאת בכל הנוגע ליעד החופשה שבעניינינו, שלדברי הנתבעת הוא יעד שלגביו קיימות אזהרות מסע חוזרות ונישנות.

אף על פי כן, בנסיבות המקרה דנן אין בידי לקבלת את טענת התובעת שלפיה יש לחייב את הנתבעת במלוא עלות החופשה, שכאמור לעיל בוטלה על ידי התובעת בשלב שבו כבר לא עמדה לה זכות ביטול על פי דין.

במכלול השיקולים דלעיל, לאחר שנתתי דעתי להפרת חובת הגילוי מצד הנתבעת בעת הזמנת החופשה; לאשם התורם של התובעת ולמועד ביטול ההזמנה; להעדר קיומו של סיכול ולאפשרות שספקה הנתבעת לתובעת, לבקשתה, להמיר את החופשה על שם הוריה בתוספת כספית וכן לבחירת התובעת ובני משפחתה שלא לממש את החופשה שהוזמנה, הגעתי למסקנה שיש לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי בשיעור של 30% מעלות החופשה המקורית, ללא תוספת השינוי שנעשתה לבקשת התובעת לדרישת ספק התעופה.

...

במכלול השיקולים דלעיל, לאחר שנתתי דעתי להפרת חובת הגילוי מצד הנתבעת בעת הזמנת החופשה; לאשם התורם של התובעת ולמועד ביטול ההזמנה; להעדר קיומו של סיכול ולאפשרות שסיפקה הנתבעת לתובעת, לבקשתה, להמיר את החופשה על שם הוריה בתוספת כספית וכן לבחירת התובעת ובני משפחתה שלא לממש את החופשה שהוזמנה, הגעתי למסקנה שיש לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי בשיעור של 30% מעלות החופשה המקורית, ללא תוספת השינוי שנעשתה לבקשת התובעת לדרישת ספק התעופה.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי כספי בסך 1,580 ₪.

בנוסף, אני מחייבת את הנתבעת בהוצאות משפט בסך 300 ₪, ובסך הכול תשלם הנתבעת לתובעת סך של 1,880 ₪.

ערר שהוגש מטעם המשיבה על החלטה זו, היתקבל באופן חלקי ובית המשפט המחוזי (עמ"ת (נצ') 19212-09-22, מיום 09.09.22 (כב' השופט חנא סבאג)), הורה על שינוי תנאי השיחרור, כך שמעצר הבית החלקי יבוטל, ותחתיו ישהו הנאשמים במעצר בית מלא וכן ישונה סכום ההפקדה, כך שהנאשם 1 יפקיד פקדון על סך 7,500 ₪ והמבקש יפקיד פקדון על סך 10,000 ₪ (להלן: "החלטת בית המשפט המחוזי").

יוער, כי לכל אורך ההליך, הסכימה המשיבה, לא אחת, לבקשות חוזרות ונישנות של המבקש לפתיחת חלונות לצורך יציאה לתפילות, אירועים משפחתיים ובדיקות רפואיות, ולא נרשמו לחובתו של המבקש הפרות כלשהן.

בהמשך, ביום 06.09.23, הוגשה בקשה לביטול צו עיכוב יציאה מהארץ, אשר נדחתה על ידי בית המשפט בהחלטתו מיום 12.09.23.

דיון והכרעה בהתאם לסעיף 52 לחוק המעצרים, במסגרת בקשה לעיון חוזר, על המבקש להראות כי ארע שינוי נסיבות, נתגלו עובדות חדשות או שחלף זמן ניכר מן המועד בו ניתנה ההחלטה.

...

משניתנה ההחלטה בהעדר הצדדים, אני מורה על עיכוב ביצוע החלטתי עד ליום 13.03.24 שעה 13:00.

המשיבה תודיע עד היום 12.03.24, שעה 16:00, אם בכוונתה להגיש ערר שאם לא כן, תיכנס החלטתי לתוקף.

המזכירות תשלח העתק החלטתי בדחיפות לצדדים.