בקשה דחופה לעיכוב הליכי הוצאה לפועל בשל נסיבות חריגות

טענות הצדדים והרקע להגשת הבר"ע ביום 22.1.23, הוגשה מטעם המשיבים בקשת דחופה לעיכוב הליכים בתיק ההוצל"פ. במסגרת הבקשה נטען, כי במסגרת הליכים שמתקיימים בין הצדדים בבית המשפט המחוזי בירושלים בת"א 16796-04-20 בנוגע לפסק הדין המוסכם שהוגש לבצוע בתיק ההוצל"פ, הגישו המשיבים בקשה לעיכוב הליכי ההוצל"פ. (להלן: "ההליך בירושלים").

עם זאת, קבעה כב' הרשמת כי בנסיבות העניין ולנוכח סמכותו הטבועה של רשם ההוצאה לפועל, יש להורות על עיכוב הליכי ההולצ"פ עד להכרעת בית המשפט בהליך בירושלים בתביעת המשיבים כנגד המבקשת.

ביום 1.2.24, הגישה המבקשת הודעה על המצאת מסמכים בהתאם להחלטתי, לה צורפו מסמכים נוספים מתיק ההוצל"פ הקשורים בהחלטה נשוא הבר"ע. היום, 8.2.24, הוגשה הודעת עידכון מטעם המשיבים במסגרתה ביקשו המשיבים להתייחס להודעה על המצאת מסמכים שהוגשה על ידי המבקשת, מאחר וזו חרגה לטענתם מהחלטתי מיום 29.1.24.

...

המשיבים טענו, כי ביום 15.12.22 ניתנה החלטת כב' השופטת שושנה ליבוביץ בהליך בירושלים לפיה, נדחתה בקשת המשיבים לעיכוב הליכי ההוצל"פ נוכח הליך תלוי ועומד ואולם נקבע, כי ככל שישלמו המשיבים סך נוסף של 150,000 ש"ח לתיק ההוצל"פ, ממילא יעוכבו הליכי ההוצל"פ וזאת בהתאם לסע' 5.3 לפסק הדין המוסכם.

בתגובה שהגישו המשיבים לבקשות הנ"ל טענו המשיבים, כי אין לאפשר למבקשת להעלות פעם נוספת טענה זו , זאת לאחר שהבקשה בטענת פרעתי התקבלה לאחר שהמבקשת בעצמה ביצעה הקטנה נוספת על סך 75,000 ₪ והודתה במספר הזדמנויות כי קיבלה לידיה את מלוא התשלום הראשון, כפי שפורט באריכות בתגובה.

על ההלכה בעניין ההשתק השיפוטי חזר לאחרונה בית המשפט העליון בע"א 4401/21 יהודה אמיתי נ' רחל קרויז, ,(15.11.23) לפיה: "כלל ההשתק השיפוטי מונע מבעל דין אשר טען טענה משפטית או עובדתית מסוימת, מלטעון באותו הליך או בהליך אחר טענה הסותרת טענה זו. תכליתו של הכלל היא למנוע פגיעה בטוהר ההליך השיפוטי ובאמון הציבור בהליכי המשפט..........לתכלית זו שני היבטים: ההיבט המוסרי הנגזר מעקרון תום הלב, המבקש למנוע ניצול לרעה של בתי המשפט; וההיבט המעשי הנועד למנוע קבלת החלטות שיפוטיות סותרות". לסיכום אשר על כן ובהתאם לכל האמור לעיל, אני מורה כדלקמן; בהתאם להודעת המשיבים מהיום, 8.2.24 ,לפיה קיבלו את עמדת בית המשפט כפי שהובעה בתום הדיון שהתקיים בפניי - אני מורה על ביטול החלטת כב' הרשמת בדבר עיכוב ההליכים בתיק ההוצל"פ. ערעור המבקשת על החלטת כב' הרשמת לפיה, נדחתה טענת המבקשת כי לא שולם לידיה מלוא התשלום הראשון בסך 150,000 ₪ בהתאם לפסק הדין המוסכם – נדחה בזאת.

המזכירות תמציא החלטתי לצדדים.

לפניי "בקשה דחופה לעיכוב הליכים ולמתן צו מניעה זמני" ביחס לפסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט א' רון) בה"פ 24914-10-18 מיום 7.3.2022.

יצוין, כי שלוש יחידות הדיור שניבנו בידי המבקשים על גג הדירה מושכרות לאחרים אשר לא היו צד להליך קמא ואינם צד להליך זה. במסגרת הליכי מימוש הדירה, ביום 2.1.2017, אישר רשם ההוצאה לפועל הסכם מכר בין הבנק לבין המשיבה 6 (להלן: הרוכשת) להעברת הבעלות בדירה.

על המבקש לחרוג מהכלל האמור, להוכיח התקיימותם של שני תנאים מצטברים – סכויים טובים לזכייתו בעירעור, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו כך שלו תידחה בקשתו ייגרם לו נזק בלתי הפיך ולא תהיה אפשרות להשיב את המצב לקדמותו היה והערעור יתקבל (ע"א 7015/21 מוסך האחים חוני בע"מ נ' עו"ד שי בר ניר, פסקה 16 (17.11.2021)).

אף מבלי שנידרש, בנסיבות העניין, לבחון את סכויי העירעור, השתכנעתי כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשים, באופן המצדיק את דחיית בקשתם.

...

דין הבקשה להידחות.

בהתאם, אני סבור כי משעה שבית משפט זה נעתר בעבר לבקשת המבקשים למתן סעד זמני, תוך שהתנה את קיומו בתנאים; ושעה שהמבקשים הפרו את התנאים שהוצבו בהחלטת בית משפט זה, הנטל המוטל עליהם לצורך קבלת סעד זמני דומה, ואף רחב יותר, משמעותי במיוחד.

הבקשה נדחית אפוא.

לעניין התניית מתן הרשות למבקשת להיתנגד לבצוע השיק בהפקדת הסכום האמור, בית משפט השלום נימק את החלטתו, כדלקמן: "בנסיבות מושא העניין, ראיתי לנכון להתנות את מתן הרשות להיתגונן בהפקדת הסך של 1,500 ₪ בקופת בית המשפט, וזאת בהנתן שלא שוכנעתי כי ההיתנגדות הוגשה במועד. בהקשר זה אבהיר כי המבקשת נימנעה מלציין את המועד המדויק בו נודע לה אודות הליכי ההוצאה לפועל, שניפתחו נגדה עוד בשנת 1990, הן במועד חקירתה והן במסגרת תצהירה. אוסיף כי בחקירתה של המבקשת נישאלה האם הגישה בקשה מטעמה לתיק ההוצאה לפועל בשנת 1996, ולא מצאתי כי בתשובתה שללה האמור." זה המקום לציין כי בהחלטתו זו הלך בית משפט השלום כברת דרך ארוכה, לפנים משורת הדין, לטובת המבקשת, בהנתן השהוי יוצא הדופן בהגשתה של ההיתנגדות.

באותו היום, התקבלה החלטת "פתקית" בעיניין, בה צוין כי: "לא צורפה עמדת הצד שכנגד". בהמשך, ביום 11.1.2022, הגישה המבקשת לבית משפט השלום "בקשה דחופה בהעדר של תגובה למתן החלטה", בה נטען כי המשיב נימנע מלהגיב לבקשה להארכת מועד ההפקדה שהגישה המבקשת, ומשכך יש לקבל החלטה בעיניין גם בהעדר תגובתו.

כמו כן, בהחלטה נפרדת שניתנה באותו היום, דחה בית משפט השלום (הרשמת הבכירה ל' ירון) את בקשתה של המבקשת להארכת מועד ההפקדה, וקבע כי: "ככל שלשיטת המבקשת חל שינוי נסיבות בגינן מבוקשת הארכת מועד להפקדת הסכום האמור, עליה לצרף תצהיר לתמיכה בנטען בבקשה בצרוף אסמכתות מתאימות". תצהיר ואסמכתאות כאמור לא הוגשו על ידי המבקשת, וההפקדה לא בוצעה.

מכל מקום, חזר וקבע בית המשפט כי אין להתערב בעיניין ולהדרש לגופן של טענות המבקשת, וזאת משום שההוראה בדבר ההפקדה מאזנת כראוי בין העיכוב המשמעותי שבהגשת ההיתנגדות, לבין זכותה של המבקשת להשמע.

כידוע, רשות ערעור ב-"סיבוב שלישי", תנתן במקרים חריגים, בהתקיים לפחות אחד משני התנאים החלופיים הבאים: (1) המקרה מעורר שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים; (2) מתן רשות ערעור דרוש כדי למנוע עוות דין (תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי)).

...

במסגרת פסק הדין נדחה הערעור שהגישה המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום בראשון לציון בת"ט45751-07-21 (הרשמת הבכירה ל' ירון), מיום 17.1.2022, בגדרו דחה בית המשפט את התנגדות המבקשת לביצוע שטר, והורה על שפעול הליכי הוצאה לפועל כנגדה.

לעניין התניית מתן הרשות למבקשת להתנגד לביצוע השיק בהפקדת הסכום האמור, בית משפט השלום נימק את החלטתו, כדלקמן: "בנסיבות מושא העניין, ראיתי לנכון להתנות את מתן הרשות להתגונן בהפקדת הסך של 1,500 ₪ בקופת בית המשפט, וזאת בהינתן שלא שוכנעתי כי ההתנגדות הוגשה במועד. בהקשר זה אבהיר כי המבקשת נמנעה מלציין את המועד המדויק בו נודע לה אודות הליכי ההוצאה לפועל, שנפתחו נגדה עוד בשנת 1990, הן במועד חקירתה והן במסגרת תצהירה. אוסיף כי בחקירתה של המבקשת נשאלה האם הגישה בקשה מטעמה לתיק ההוצאה לפועל בשנת 1996, ולא מצאתי כי בתשובתה שללה האמור." זה המקום לציין כי בהחלטתו זו הלך בית משפט השלום כברת דרך ארוכה, לפנים משורת הדין, לטובת המבקשת, בהינתן השיהוי יוצא הדופן בהגשתה של ההתנגדות.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה, בהחלטות ובפסקי הדין שניתנו בעניין, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף בלא צורך בקבלת תגובה.

על בסיס כל האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

ביום 21.7.2021 הגישה עו"ד חן לתיק ההוצל"פ "בקשה דחופה לעיון מחדש בהחלטה מיום 19.7.2021", במסגרתה עתרה לביטול ההחלטה מיום 19.7.2021.

נימוקי הרשמת לדחיית הבקשה היו, בין היתר, כי עוה"ד חן לא הפניתה לכל טעות טכנית שאירעה בעת מתן ההחלטה מיום 19.7.2021, להבדיל מטענות לטעויות מהותיות בהחלטה, שמקומן בעירעור ככל שיוגש, ולא בבקשה לעיון מחדש; לא הוצגה כל נסיבה חדשה או חריגה שאירעה או התגלתה לאחר מועד מתן ההחלטה ביום 19.7.2021.

יש להורות לשני המבקשים להמציא אישור מוסדי תקף על מחלתם; יש לחייב את המבקשים בהפקדת סך נוסף של מאה אלף ₪ בקופת בית המשפט כתנאי להמשך עיכוב ההליכים בתיק ההוצל"פ. בהחלטתו מיום 12.5.22, הורה בית המשפט קמא למבקשים להמציא, בתוך 48 שעות, אישור על תוצאות בדיקת PCR חיובית, ולמצער בדיקת אנטיגן מוסדית, וכן דיווחים בגין מחלתם אשר אמורים להיות מוגשים למשרד הבריאות.

למשיבים לא ייגרם נזק שכן המבקשים מעוניינים להגיע להסדר פשרה באשר לגובה החוב בתיק ההוצל"פ ואין זה משנה מי רוכש את הנכס ובכמה, כאשר תכלית הליך ההוצאה לפועל במקרה דנן היא לדאוג שהמבקשים ישלמו לנושים את חובם.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה, בתשובת המשיב ובתיק קמא שוכנעתי ליתן רשות ערעור, לדון בבקשה כבערעור ולקבל הערעור למעט בסוגיית ההוצאות, באופן שיפורט להלן, מכח סמכותי על פי תקנות 138(א)(2) + (5) לתקנות.

בנסיבות אלה סבורני כי בית המשפט גילה דעתו לכך שישנה חשיבות לשמיעת הצדדים בדיון לפניו.

לאור כל זאת אני מורה על ביטול ההחלטה קמא, למעט החיוב בהוצאות שיישאר על כנו.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני מורה על קבלת הערעור כמפורט לעיל בסעיף 38.

במסגרת הבקשה התבקש בית המשפט, בין השאר, להורות על "עיכוב זמני של כלל הליכי הגבייה שמבצע המשיב [ משיב 17 – א.ר] כנגד המבקש... היות והמשיב נוקט כנגד המבקש בימים אלו ממש בהליכי מימוש וגביה כנגד נכסי המבקש ומימוש דירת מגורי המבקש...". עוד נתבקש בית המשפט להורות על עיכוב ובטול ההגבלות שהטיל משיב זה כנגד המבקש 1 בתיק ההוצאה לפועל.

תמונת מצב זו הובילה לבחינה מוקפדת של ההליך שבפניי, ובעקבות זאת, הגעתי לכלל מסקנה שגם אם נידרשת החלטה מעט חריגה, אין בפניי מנוס מהקביעה שעל הפרק בקשה באמצעותה חותרים המבקשים להתנהל בתיק שהסתיים לחלוטין לפני כשש שנים, תוך מאמץ לעקוף צו חוסם שניתן על ידי בית המשפט העליון, ונסיבות בהן ההחלטה הנכונה היחידה היא להבהיר, כי אין כלל תיק, ובודאי לא תיק פתוח שניתן להתנהל בו. מכאן שאין כלל הליכים שניתן לשקול בהם ועל המערכת לראות תיק זה כסגור וחתום לכל דבר ועניין, ויובהר בהמשך.

והינה, ביום 16.4.2023, הוגשה על ידי המבקשים בקשה שהוכתרה על ידם כדלקמן: "בקשה דחופה לפתיחת ההליך לדיון לגופו של עניין ולביטול פסק הדין מיום 11/7/19 עקב שינוי נסיבות ואישור מיום 11/07/22 של המרכז לגביית קנסות לפיו האגרה בתיק זה שולמה ע"י המבקשים". אשר לטענת המבקשים שגילו שהאגרה שולמה.

...

תמונת מצב זו הובילה לבחינה מוקפדת של ההליך שבפניי, ובעקבות זאת, הגעתי לכלל מסקנה שגם אם נדרשת החלטה מעט חריגה, אין בפניי מנוס מהקביעה שעל הפרק בקשה באמצעותה חותרים המבקשים להתנהל בתיק שהסתיים לחלוטין לפני כשש שנים, תוך מאמץ לעקוף צו חוסם שניתן על ידי בית המשפט העליון, ונסיבות בהן ההחלטה הנכונה היחידה היא להבהיר, כי אין כלל תיק, ובוודאי לא תיק פתוח שניתן להתנהל בו. מכאן שאין כלל הליכים שניתן לשקול בהם ועל המערכת לראות תיק זה כסגור וחתום לכל דבר ועניין, ויובהר בהמשך.

בין היתר נכתב בה כדלקמן: "מנִי אז ועד היום, במשך למעלה מעשור, מנהלים סימון מאות הליכים משפטיים, בבתי משפט בכל רחבי הארץ; רובם ככולם, אוחזים הלכה למעשה אותן טענות – לפגמים בהליכים המשפטיים שבהם נדון עניינם, למזימה הכלל-מערכתית שנרקמה נגדם – בשינויים קלים. כמעשיהם בראשונה, כך מעשיהם גם כיום: כאשר תביעה או הליך שהגישו נדחה – ממאנים סימון לקבל את ההכרעה. זמן מה לאחר מתן פסק הדין, נוהגים השניים להגיש תביעה חדשה, על יסוד טענותיהם המוכרות, בבקשה לביטול ההחלטות שבגדרן נדחו תביעותיהם הקודמות; וחוזר חלילה – לאחר שהתביעה החדשה נדחית גם היא, מוגשת לאחריה תביעה נוספת, המבוססת על אותן טענות, ובגדרה מתבקש שוב סעד בדמות ביטול ההחלטות הקודמות. כך נוצר מעגל אינסופי, המזין את עצמו" (סעיף 3) .

סוף דבר.

החלטתי זו, אין בה דבר מצד עצמה.