בקשה דחופה להמצאת מסמכים וחקירת עדים נוספים

ביום 20.10.2020, הגיש המשיב בקשה דחופה לשמיעת עדות מוקדמת (להלן: "הבקשה") היות והוא צפוי לטוס לארצו ביום 27.10.2020.

בנוסף, טען המשיב, כי המערערת לא ערערה על החלטת בית דין מיום 25.10.2020 בדבר גביית העדות המוקדמת, ורק ביום 23.10.2020 (יום שישי) בשעת אחר הצהריים הגישה המערערת 8 בקשות מקדמיות לסילוק על הסף ובקשות להמצאת מסמכים של המשיב (ויתר התובעים) החסרים לה להכנת החקירה.

...

. בעניין זה בית הדין רוצה לחזור ולהפנות לפסק הדין בעניין אורסץ', לדבריו של השופט ש. צור: "מבין אוכלוסיית העובדים הנזקקת לבתי-הדין לעבודה, העובדים הזרים הם החלשים ביותר. הם זרים, הם אינם שולטים בשפה, הם נמצאים בארץ בחסדי המעסיק ורשויות השלטון ואורחות החיים כאן אינן נהירות להם. המציאות היום היא שבית-הדין לעבודה הוא המוסד היחיד אליו יכולים העובדים הזרים לפנות ולשטוח טענותיהם בקשר לשכרם ותנאי עבודתם. במציאות זו מן הראוי שבית-הדין יעשה כל מאמץ לדון בתביעות העובדים הזרים לגופן ולא ידחה אותן על הסף מטעמים של פרוצדורה או כללי ראיות נוקשים." בפרשת אורסץ', על אף העובדה שהתובעים לא התייצבו לחקירה הנגדית ולא ניתנה לנתבעים אפשרות לחקור אותם, לא הובילה למסקנה שיש לדחות את תביעתם, שכן נקבע כי "יש לקבל כל ראיה העשויה לקדם את הדיון לגופו ולתת לה את המשקל המתאים". בנסיבות העניין, אף שתצהיר התובע לא הועמד לעיון המערערת כבר ביום 22.10.2020 ולא צורף מלכתחילה לכתב התביעה, והובא לעיונה רק במעמד הדיון, הרי כב' הרשמת לסרי לא התעלמה מכך והביאה זאת בחשבון ועל כן ניתנה החלטה המורה כי "העדות המוקדמת של התובע .. בתיק 35881-10-20 תשמע היום ולב"כ הנתבעים תינתן הפסקה ללמידת התצהיר כל הטענות לעניין זה יישקלו על ידי המותב המוסמך לתיק". עיון בתיק מעלה כי, המערערת אף שפעלה בלחץ זמנים על מנת להיות ערוכה לדיון, ערכה היא חקירה נרחבת, ואין להורות על סעד דרקוני של מחיקה או הוצאת התצהיר, בשל פגם שכזה.

לאור שפורט, אין זה מוצדק לשלול מן התובע אפשרות להוכחת תביעתו נוכח פגם פרוצדורלי כאמור, על כן הערעור נדחה.

חרף התוצאה אליה הגענו, לא מצאנו לעשות צו להוצאות.

ביום 18.3.18 הגיש העובד בקשה דחופה לשמיעת עדותו בדרך של עדות מוקדמת, נוכח יציאתו הצפויה מהארץ ביום 8.4.18 במסגרת פרויקט עזיבה מרצון.

כן התבקש העובד להגיש לתיק בית המשפט אישור בדבר המצאת מסמכים אלה.

ביום 26.1.19 ניתנה החלטה לפיה "התיק יקבע להוכחות, לשמיעת עדי הנתבעת בלבד...". דיון ההוכחות נקבע ליום 13.9.20, אך בשל איחור בהתייצבות של ב"כ העובד (בשל התארכות דיון מקביל) ובשל אי התייצבות עדה מטעם המעסיקה (מטעמים רפואיים), לא נשמעו עדויות ונקבע כי "אין מנוס מקביעת דיון הוכחות נוסף". ביום 1.11.20 הגישה המעסיקה בקשה לאפשר לה לחקור את העובד בחקירה נגדית בהוועדות חזותית.

בבקשה שלפני שבה המעסיקה על טענותיה כי לא היתה מיוצגת במועד מתן העדות המוקדמת; כתבי בי הדין לא הומצאו כדין במועד החקירה המוקדמת; כתב התביעה לא מגלה עילת תביעה כלפיה; עדותו של העובד מעולם לא התקבלה לתיק; אישור יציאת העובד מהארץ הוגש רק כשנה וחצי לאחר צאתו, כאשר בנתיים העובד ממשיך להגיש בקשות לזימון מתורגמן.

...

ביום 26.1.19 ניתנה החלטה לפיה "התיק יקבע להוכחות, לשמיעת עדי הנתבעת בלבד...". דיון ההוכחות נקבע ליום 13.9.20, אך בשל איחור בהתייצבות של ב"כ העובד (בשל התארכות דיון מקביל) ובשל אי התייצבות עדה מטעם המעסיקה (מטעמים רפואיים), לא נשמעו עדויות ונקבע כי "אין מנוס מקביעת דיון הוכחות נוסף". ביום 1.11.20 הגישה המעסיקה בקשה לאפשר לה לחקור את העובד בחקירה נגדית בהיוועדות חזותית.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה, בהחלטות בית הדין האזורי ובכלל החומר בתיק, הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להידחות, וזאת אף ללא צורך בקבלת תשובת הצד שכנגד.

משכך, אף מטעם זה לא מצאתי מקום ליתן רשות ערעור מיידית, והמעסיקה רשאית לערער על החלטות אלו במסגרת ערעור, ככל שיוגש, עם מתן פסק הדין בתיק, כאשר כל טענותיה לגופו של עניין שמורות לה. סוף דבר- דין הבקשה להידחות.

ביום 08.06.20 (כשנה וחודשיים לאחר הגשת התביעה, ובחלוף כ-10 חודשים ממועד מתן צו גילוי המסמכים) ולאחר שהנתבע הגיש תצהיר גילוי מסמכים מטעמו, הגישה התובעת "בקשה דחופה להארכת מועד לגילוי ועיון במסמכים". התובעת טענה כי בהמשך לחקירה שעורכת משטרת ישראל בעניינים הקשורים לתביעה, הורתה המישטרה לתובעת שלא לגלות כל מיסמך הנוגע לחקירת המישטרה.

ביום 19.07.21 הגישה התובעת בקשה לדחיית מועדי הגשת תצהירי עדות ראשית, נוכח טענתה לפיה המסמכים שלא הותר גילויים על ידי הפרקליטות הנם מסמכים מהותיים להוכחת תביעת התובע ועד שיותר לתובע לחשוף את המסמכים.

אכן, כטענת הנתבע, זמן רב טרם הגשת הבקשה לתיקון כתב תביעה וכפי שבא לידי ביטוי בפרוטוקול דיון מיום 01.07.20 (עמ' 4, שורה 17) -טענה התובעת לחקירה כלכלית שבוצעה על ידה- לא הוסבר מדוע נדרשו עוד כ9 חודשים להגשת הבקשה לפיצול וההליך הנוסף.

למען היעילות וצמצום לוחות הזמנים- כל המסמכים המפורטים בתצהירי הגילוי יומצאו לתיק ולצד שכנגד , בד בבד עם הגשת התצהירים.

...

לסיכום טוען הנתבע כי קבלת הבקשה לתיקון כתב תביעה תסיג את בירור התיק לאחור עד לראשיתו, באופן שיגרור בזבוז משאבים שיפוטיים ואובדן הוצאות לנתבע ועת דיון ההוכחות נקבע לחודש אפריל 2020.

אפרט נימוקי: ראשית, מוצאת אני כי בסופו של דבר הדרך הארוכה היא שתהא הקצרה.

סוף דבר- הצדדים יפעלו כאמור בסעיפים 50+53 ניתנה היום, כ"ח ניסן תשפ"ב, (29 אפריל 2022), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

מה עוד, כאשר מדובר בעדות שנמסרה בתשובה לשאלות מטעם קרנית, שאף שהוצגו במסגרת החקירה הנגדית של הצד השלישי, יש לזכור שלבד מהחזית של קרנית בעניינינו, שבעיקרה מבקשת להדוף את תביעת התובע, יש לה גם חזית שמתנהלת בתיק של העד הנוסף בבית המשפט אחר, כאמור.

בתיק החקירה מצוי מיסמך שנחזה להיות ממנו לחוקר המל"ל בו נרשם בכתב יד בין היתר: "קיימת ברשותי הקלטה שהמעסיק מודה שהעסיק אותי באופן לו (כך - במקור) חוקי ומבקש לא להגיש תביעה נגדו מאחר ועלול להסתבך". לא ברור מהרישומים בתיק האם ההקלטה הועברה לחוקר המל"ל והאם עשה בה שימוש בעת גביית עדותו של הצד השלישי.

אך, בנסיבות ענייננו, בהן מדובר בעסק לא מסודר שאין לו משרדים, המתנהל במזומן, ובמסירת האופנוע לתובע מספר ימים טורם התאונה (ולא בדחיפות לבצוע שליחות בהולה) - התובע איננו מצליח ליצלוח את הוכחת המרכיבים השני והשלישי הנדרשים במצטבר להוכחת תנאיו של סעיף 7א האמור.

...

בנסיבות אלה, לאחר שנכשל נסיוני לשכנע את הצדדים לתחום את גבולות הנזק והפיצוי – תחילה, החלטתי לפצל את הדיון בתיק זה. הוריתי כי תחילה יתקיים בנדון דיון בשאלת נסיבות התאונה והחבות בגינה או האחריות של מי מהצדדים להתרחשותה או אי-מניעתה - הוא הדיון שקדם למתן פסק דין חלקי זה. עוד הובהר, כי ככל שיקבע שהתאונה היא "תאונת דרכים" כמשמעה בחוק הפלת"ד, יעסוק חלק זה של הדיון, גם בטענות קרנית כלפי הצד השלישי בכל הקשור לזכות קרנית הנטענת לחזור אליו בתביעת חזרה מכוח הוראות החוק.

לעניין חזקת הרשות וחזקת הרשות הראשונית, הרחיב כב' השופט עמית בענין רע"א 8744/08 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' דוד ויצמן (פורסם; 21.11.2010), בקובעו שמדובר בחזקות שבעובדה שמקורן בניסיון החיים ובשכל הישר, והפנה בהקשר זה לדברי כב' השופט זילברג בעניין קלקשטיין, כלשונם: "יסוד החזקה הנ"ל הוא, כי בנוהג שבעולם אדם נוסע או ברכבו הוא או ברכבו של מישהו אחר שהירשה אותו לכך. אם טענתו של הנתבע היא, כי הנהג השתמש בכלי רכב שלא ברשות בעליו, הרי הוא טוען למשהו בלתי רגיל, יוצא מן הכלל, ועליו להוכיח את הדבר. חזקה זו היא, מבחינה מסוימת, צורה אחרת של הכלל 'כל דפריש – מרובא פריש'". דיון והכרעה ממכלול הראיות והעדויות לפניי, אני מוצא כי התובע עבר תאונת דרכים בסמוך לאחר חצות של מוצאי שבת.

מעיון בהליכים הרבים והארוכים בתיק זה, אף אני סבור כי מדובר בתיק שבו ההכנה מטעם הצד השלישי "חייבה", כלשון התקנות, "עבודה מרובה במיוחד, והטיפול בו היה קשה במיוחד". בהתאם אורה על מתן שכר טרחה שמגיע על פי תקנות הסיוע המשפטי לבאת-כוח הצד השלישי, עו"ד אורטל יונה, כשהוא מוגדל בשיעור 100%.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני פוסק כי: התביעה נגד הנתבעת 1 – נדחית בזאת.

ההודעה לצד השלישי – נדחית בזאת.

לטענת התובעים המציאות דהיום היא כזו שיש להם ביניין בן ארבע קומות המוכן למגורים, בהתאם לתכניות, אך בשל היתנהגותם של הנתבעים אין להם דרך גישה אליו.

הבקשה לצרוף ראיות – החלטת בית-המשפט מיום 20.01.2020: בתום שמיעת הראיות ולאחר שהוגשו סיכומי הצדדים, הגישו התובעים בקשה דחופה להבאת ראיה נוספת בצרוף הראיה, והיא תשריט חלוקה משנת 1993 עליו מתנוססות ארבעת חתימותיהם של בעלי החלקה, בקשה הנתמכת בתצהירו של המודד בדארנה.

הנתבעים היתנגדו לבקשה; לטענתם, הגשת ראיות נוספות משמען חקירת העדים מחדש.

יצוין כי בעקבות הבקשה היתקיים לפניי ביום 03.02.2019 דיון במסגרתו נחקר המודד עבדללה בדארנה על המסמך הנ"ל. על פי עדותו של הנ"ל לצורך הכנת המסמך ניגשו אליו ארבעת האחים – עווד, עבד אל רחמאן, מוחמד ומחמוד וערכו הסכם חלוקה, הוא ערך את התכנית לפי ההסכם וחתם עליה (עמ' 61 לפרוטוקול, שורות 15-17).

...

דא עקא שקבלת ראיה זו ובחינתה על ידי מומחה, לפי הסכמת הצדדים, לא הניבה דבר, משעה שעל פי חוות הדעת לא ניתן היה להגיע למסקנה כלשהי המאשרת מתן הזכות.

בנסיבות אלו, אין מנוס מהמסקנה כי לא עלה בידי התובעים להוכיח, לא קיומה של זכות מעבר סטטוטורית, ולא קיומה של זכות מעבר מכוח הסכם.

משכך דין התביעה להידחות.