בקשה דחופה לביטול צו עיכוב יציאה

ביום 16.7.2017 הגישו גרובר בקשה דחופה לביטול ההליכים שננקטו נגדם בתיק ההוצאה לפועל, בין היתר מאחר שמר גרובר התעתד לטוס לחופשה משפחתית ביום 27.7.2017.

ביום 25.7.2017 הגיעו הצדדים להסכמה שקבלה תוקף של פסק דין (סגן הנשיא א' דפדי) כדלקמן: צו עיכוב היציאה מהארץ יבוטל; החוב בתיק ההוצאה לפועל יעמוד על סך של 750,661 ש"ח. סכום זה יופקד בסניף הבנק של גרובר ויעוקל לטובת רובין עד החלטה אחרת ("העיקול על הפקדון"); פרט לעיקול זה יבוטלו כל העיקולים והמגבלות שהוטלו על גרובר בתיק ההוצאה לפועל; הצדדים אינם מודים בטענות הצד שכנגד ואינם מוותרים על טענותיהם.

הרשמת דחתה גם טענה זו. בבקשה למתן צו עיכוב יציאה מהארץ נטען שיש חשש סביר לכך שמר גרובר יברח מהארץ עם הכסף לנוכח תשובת בנק הפועלים לצוו העיקול ואי-התאמה של הסכום שהבנק עיקל בהשוואה לתדפיס שגרובר צרפו חודש קודם לכן בתמיכה לבקשתם לסגירת התיק.

...

לאחר שהצדדים טענו, אמר בא כוחו של רובין: אני מקבל את המלצת ביהמ"ש לפיה יוחזר התיק לרשמת הוצל"פ, כפי שמבקש חברי, על מנת שתדון ותקבע האם תיק ההוצל"פ נפתח או לא נפתח כדין, האם נפתח בתום לב או בחוסר תום לב, וכן תדון בשאלת החיוב בשכ"ט עו"ד. הסכמנו כי הדיון בפני הרשמת יהיה על בסיס הבקשה לאיפוס החוב והתגובה שהגיש המשיב, והתשובה שהגיש המבקש וכן כל כתב טענות או מסמך אחר ונוסף אשר מי מהצדדים ימצא לנכון לצרף לדיון.

אבקש לציין כי במסגרת התגובה שהגשנו לבקשה לאיפוס החוב, התייחסנו לכל טענותיו של המבקש, לרבות לטענותיו לדבר העדר חוסר תום לב, ולרבות לעניין הייצוג והחיוב בשכ"ט. בית המשפט (כב' השופט העמית מ' סובל) נתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים וקבע: לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את טיעוני ב"כ הצדדים, אין כל ספק כי רשמת ההוצל"פ הנכבדה לא הכריעה, לפחות לא באופן מפורש, בטענות המבקש בדבר נסיבות פתיחת תיק ההוצל"פ ובעניין החיוב בשכ"ט עו"ד, הכל כמפורט בדברי ב"כ המבקש ובבקשה לאיפוס החוב.

אין עילה להתערב במסקנה שלא היה מקום לייחס נפקות לכך שרובין יוצג על ידי רעייתו, שהיא עורכת דין פעילה.

בהיעדר הסכמה מפורשת מצד גרובר לשלם את החוב עובר למועד פתיחת התיק (ואף לא לאחר מכן), לרבות בדרך של שיתוף פעולה עם מימוש העיקולים הזמניים, מתבקשת המסקנה שרובין פעל כדין כשפתח את תיק ההוצאה לפועל על סכום החוב כולו.

סוף דבר מכל המקובץ לעיל, הבקשות לרשות ערעור נדחות.

][ בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בפש"ר 24507-12-18 (השופט מ' קרשן) מיום 12.5.2022, בה נדחתה בקשת המבקש לביטול צו עיכוב יציאה מהארץ, באופן זמני, לצורך יציאה לטיול בחו"ל. ביום 31.1.2019 הורה בית המשפט המחוזי על מתן צו כנוס לנכסי המבקש ועל מינויו של המשיב 1 כמנהל מיוחד לנכסיו.

ביום 10.5.2022 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי "בקשה דחופה לביטול עיכוב יציאה מהארץ", וזאת לפרק זמן קצוב (8 ימים) על-מנת שיוכל לצאת לטיול בחו"ל. המבקש טען, בין היתר, כי בני משפחתו "נרתמו יחד ורכשו עבורו טיול לחו"ל" בין יום 18.5.2022 ליום 24.5.2022.

...

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, כמו גם בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, נחה דעתי כי דין בקשת רשות הערעור להידחות בהתאם לתקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, וזאת מבלי להידרש לתשובת המשיבים.

ומן הכלל – לענייננו: בית המשפט המחוזי קיבל את עמדת הנאמן שלפיה אין להיעתר לבקשת המבקש בהינתן שאינה עומדת באמות המידה שנקבעו בפסיקה, ולא ראיתי להתערב בכך.

התוצאה היא, אפוא, כי בקשת רשות הערעור נדחית.

שני הצדדים לא השלימו עם המלצות התסקיר, האב ביקש משמורת משותפת ובקש להרחיב הסדרי הלינה ללילה נוסף באמצע השבוע לפחות , והאם בתורה הגישה ביום 3/11/2021 בקשה דחופה להפסקת הסדרי הלינה ,בטענה כי האב אינו מגלה אחריות הורית מספקת בימים שהקטין שוהה אצלו, הקטין מגיע מבית אביו חבול ופצוע, ומגלה קשיים ריגשיים והתנהגותיים.

בהנתן כי ,אין חשש בכלל לעניין הברחת הקטין לחו"ל וסיכול הסדרי המשמורת ,וניכר כי כוונתה של המשיבה היא לצאת לטיולים קצרים בחו"ל עם הקטין, ואין מניעה פיזית או נפשית המונעת הוצאת הקטין לחו"ל, לפחות בשלב זה; ובמטרה לייעל ההליכים ולמנוע הוצאות מיותרות בהגשת בקשה לביטול הצוו בכל נסיעה ספציפית ,ובפרט שהאם הביעה נכונותה להתנות נסיעותיה בהודעות מראש למבקש, מצאתי לבטל צו עיכוב היציאה , בכפוף להפקדת ערבות לצורך הבטחת יידוע האב וקבלת הסכמתו, בטרם כל נסיעה.

...

טענות המשיבה- יש לדחות את הבקשה ולבטל צו עיכוב היציאה נגד הקטין, משמדובר בהליך המהווה שימוש לרעה בהליכי ביהמ"ש. המשיבה הינה אזרחית ישראלית, זיקתה למדינה ברורה ,כל משפחתה מתגוררת בישראל, והיא מתגוררת ,עובדת עו"ד בישראל ומופיעה בפני ביהמ"ש כמעט באופן קבוע.

בנסיבות העניין , בחינת הקריטריונים הנ"ל אל מול טובת הקטין ואיזון בין זכויות הצדדים מביאה אותי למסקנה כי יש לבטל צו עיכוב היציאה בכפוף להפקדת ערבות מטעם המשיבה , על מנת להבטיח שהיא תיידע את האב ותקבל את הסכמתו בטרם הוצאת הקטין אל מחוץ לגבולות המדינה.

איני מקבלת טענת המבקש בחקירתו כי לא צריך לטלטל את הילד ואין שום דבר, בהול ודחוף שהילד יטוס ( עמ' 19 שורות 11-12), לא הובאה בפני כל אסמכתא כי הוצאת הקטין לחו"ל תפגע בקטין, בבריאותו או בנפשו.

סוף דבר- אני מורה על ביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ כנגד הקטין בכפוף להפקדת סך 8,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית בקופת בית המשפט, לצורך הבטחת קיום חובתה של המשיבה להודיע לאב ולקבל הסכמתו בטרם כל נסיעה של הקטין לחו"ל. אני קובעת, כי על האם- המשיבה להודיע בכתב / דוא"ל לאב 14 יום לפני כל נסיעה של הקטין עמה לחו"ל. בהודעה יימסרו תקופת הנסיעה , ויעד הנסיעה.

ביום 16/09/2019 הגישה האם בקשה דחופה ליתן צו להשבת הילדים לביתה בטענה כי הניכור ההורי מצד האב החמיר בעת שהות הילדים עם האב בתאילנד.

ב- 19/08/2019, המועד בו היתקיים דיון בבקשתו לביטול צו עיכוב היציאה מהארץ, הגישה האשה בקשה לצוו הרחקה בגין ארוע שקרי שאירע לכאורה בחודש יוני 2019, כאשר באירוע זה היא הכתה את הבת וחודשיים לאחר מכן, הגישה תלונה כי האיש הוא זה שתקף אותה.

...

אשר על כן, אני קובעת כי יבוטל העיכוב בסך של 5,265 ₪ מתוך חלקו של האיש מתמורת מכר הדירה אשר מעוכב אצל כונסי הנכסים.

שעה שהאיש מתנגד לחלוקה בהתאם לשיטה א והאישה אינה מתנגדת לחלוקה על פי שיטה ב, אני קובעת כי הזכויות הסוציאליות של הצדדים יאוזנו בהתאם לשיטה ב. באי כח הצדדים יגישו תוך שבעה ימים פסיקתאות מתאימות לחתימתי.

סוף דבר אני מורה כי מחלקה של האישה בתמורת כספי המכר יועבר סך של 16,625 ₪ לאיש בגין דמי שימוש כאמור בסעיף 19 לפסק הדין.

בת ילידת 2003 ופלוני, יליד בין הצדדים התנהלו לא מעט הליכים בפניי, כאשר תחילת הסיכסוך בצו הרחקה שהוצא כנגד המשיב ביום 30/07/2019 שלאחריו עתרה המבקשת להוציא צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד הילדים שהיו כולם קטינים באותה העת, כאשר טענה כי המשיב נטל את הילדים מהבית וגרם לניכור קשה נגדה.

בסופו של יום, בהסכמת הצדדים, בוטל צו עיכוב יציאה מן הארץ שהוצא כנגד הילדים ושלושתם נסעו עם האב ל..

ביום 16/09/2021 הגישה האם בקשה דחופה ליתן צו להעברת הקטינים לביתה בטענה כי הניכור ההורי מצד האב החמיר בעת שהות הילדים עם האב ב..

...

סוף דבר בנסיבות אלו ולא בלי חשש, נראה כי לא ניתן לבודד את הרכיב של ניכור הורי מכלל רווחתו הנפשית של הקטין ובמצב הדברים הנוכחי לקטין טוב יותר לשהות באשדוד אצל אביו.

לפיכך, אני מורה כאמור כי הקטין לא יעבור לעיר .

אני אוסרת על ההורים לעדכן את הקטין בדבר ההחלטה ומצאתי כי בנסיבות העניין החלטתי תועבר לו על ידי המטפלת או על ידי העו"ס בהתאם להחלטתן ותתווך לו על ידי מי מהן תוך שבעה ימים כאשר על ההורים לשתף פעולה בעניין זה. מובהר שככל שאווכח כי מי מההורים שיתף הקטין או הבנות בהחלטתי זו טרם שתתווך ההחלטה לקטין על ידי גורמי המקצוע, הוא יחויב בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 3,000 ₪ והוצאות בסך של 5,000 ₪ לטובת ההורה השני.