בעלות על מחסן בשוק הסיטונאי בתל אביב-יפו

התובעת באה בנעליו של עסק שהקים כליף בשנות ה-60, לניהול חנות לממכר מוצרי מזון בשוק הכרמל בתל אביב.

גם אליהו ברוך, המשמש סוכן מכירות של התובעת, העיד כי ניהל בעבר מו"מ עם רשת "מחסני השוק", וכאשר היה לקראת סגירת העסקה נאמר לו לפתע על ידי נציגי הרשת כי הם "סגרו כבר עם מזרח ומערב". בעדותו הבהיר כי נאמר לו על ידי נציגי הרשת שהם חשבו שמדובר באותה חברה (סעיף 2 לתצהירו ועמ' 26 לפרוטוקול).

יוער עם זאת כי השהוי בהגשת התביעה, כמו גם העובדה שהתובעת לא פנתה אל הנתבעים, עובר להגשת התביעה, בדרישה לחדול מהשמוש בשם "מזרח ומערב" בתחום הסיטוני, עשוי להוות שיקול רלוואנטי בהקשר לשאלת זכותה של התובעת לפצוי ולסעד של מתן חשבונות (ראה, למשל, דברי כב' השופט ד"ר ע' בנימיני בת"א (תל-אביב-יפו) 2960/00 Gianni Versace S.p.A נ' ורסצ'ה 83 בע"מ (לא פורסם – 9.8.09).

דברים דומים אמר גם יריב מלילי, בעל מסעדת הבית התאילנדי בתל אביב.

...

לגישתם, מרגע שסיימו לפרוע את התשלומים לפי ההסכם, הם היו חופשיים להרחיב את פעילותם לתחום הסיטונאי, תוך שימוש בשם "מזרח ומערב" לטענת הנתבעים, זכותם לעשות שימוש ללא הגבלה בשם "מזרח ומערב" מעוגנת בסעיף 6.3 להסכם, הקובע: "החל מהיום הקובע [1.2.98 – ד.א.] ועד למועד בו שילם הקונה את מלוא התמורה כאמור בסעיף 7 להלן, מתחייב הקונה, בעצמו או מי מטעמו ו/או גוף משפטי שהמוכר קשור בו, שלא לפתוח לעסוק בתחום השיווק ו/או מכירת מוצרי מזון מהמזרח הרחוק לסיטונאים ו/או להתחרות במישרין או בעקיפין במוכר בענף שיווק ו/או מכירת מוצרי המזון מהמזרח הרחוק לסיטונאים (פרט למוצרים מהפיליפינים)". העובדה שגם לצורך פעילותם הסיטונאית עשו הנתבעים שימוש בשם "מזרח ומערב" היא שקוממה עליהם את התובעת, והביאה בסופו של דבר להגשת התביעה שלפני.

הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום לחייב את הנתבעים באחריות מכוח סעיף 12 לפקודת הנזיקין, וזאת משני טעמים: ראשית, השימוש באפשרות להטלת אחריות אישית על נושאי משרה מכוח סעיף 12 לפקודת הנזיקין נעשה עד כה בפסיקה באופן מוגבל ביותר, ורק בנסיבות מיוחדות שבהן "התנהגותו העסקית [של האורגן] חרגה באופן משמעותי ממתחם הסיכונים העסקיים ואינה ראויה להגנה" (ענין זלץ, פסקה 16; וענין שטיל, שם נאמר כי מנהלי החברה ימצאו אחראים אישית לנזק רק במקום בו בוססה "מערכת נתונים החורגת מגדר פעילותו הרגילה והשגרתית של נושא משרה בחברה").

בנוסף, יש טעם בטענת הנתבעים לפיה לא היה מקום לצרף לתביעה את נתבעת 2, שכן נתבעת 1 היא שחתמה על ההסכם עם כליף, והיא העושה שימוש מפר בשם "מזרח ומערב". לפיכך התביעה נדחית כנגד הנתבעים 2-4.

התוצאה התביעה מתקבלת כנגד הנתבעת 1 ונדחית כנגד הנתבעים 2-4,ללא צו להוצאות, מאחר שהיו מיוצגים בהליך על ידי ב"כ הנתבעת 1 ניתן בזה צו מניעה האוסר על נתבעת 1 להוסיף לעשות שימוש בשם המסחרי "מזרח ומערב" בתחום היבוא והשיווק הסיטונאי של מוצרי מזון מן המזרח הרחוק.

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 2574-08-15 דורית קרור ושיווק פרי בע"מ נ' עירית תל-אביב-יפו לפני כבוד השופט רונן אילן התובעת: דורית קרור ושיווק פרי בע"מ ע"י ב"כ עו"ד צבי פשדצקי הנתבעת : עירית תל-אביב-יפו ע"י ב"כ עו"ד שירה הרניב פסק דין חלקי

במסגרת פעילותה, החזיקה התובעת ביניין ברחוב חשמונאים 88 בתל אביב, במיתחם המקרקעין הידוע בכינוי "מיתחם השוק הסיטוני". הבניין עומד במיתחם הידוע גם כחלקות 91/1-10 ו- 91/90 בגוש 7104 ומשמש את התובעת בעקרו ומזה שנים כבית קרור (להלן: "הבניין").

הפסקת פעילות השוק הסיטוני ושינוי ייעוד המיתחם, היקשו על מעבר רכבים לבניין ובעלי המקרקעין הגישו תביעות שונות בקשר לכך.

משמע, כאשר 2/3 מהבניין מסווג כמחסן רגיל ויתרת 1/3 הבניין מסווגת בתעריף של מחסן בשוק צבורי סיטוני.

...

אשר על כן אני דוחה את טענת התובעת ביחס לתחשיבי החוב, וקובע כי אין בסיס לניסיון התובעת לייחס אותם שני תשלומים ששילמה בשנת 2007 (תשלום בסך 6,000 ₪ ביום 1.4.07 ותשלום בסך 30,000 ₪ ביום 1.5.07) לפירעון חובותיה במסי ארנונה לשנת 2006.

עוד אני קובע כי התשלום השלישי ששלמה התובעת בהקשר זה (תשלום בסך של 15,714 ₪ שהועבר מהפיקדון שהפקידה התובעת) ממילא יוחס על ידי הנתבעת לחובות הארנונה משנת 2006.

טענות התובעת ביחס לתחשיב החוב המתייחס לשנת 2006 – נדחות.

להשקפת המבקשת, הדרישה המופיעה בצו הארנונה כי המחסנים לא יימצאו בקומות רצופות לעסק, נועדה ליצור הפרדה מהותית בין העסק לבין המחסן, שאם לא כן, יוכלו בעלי עסקים לכנות חלק מעסקם בשם "מחסן" על-מנת לזכות בהקלה משמעותית מתשלום ארנונה.

המבקשת טוענת כי בית המשפט שגה בקובעו כי לסגירת השוק הסיטוני עשויה היתה להיות השלכה על סיווג בית הקרור, משום שלטענתה – לא חל כל שינוי באופן פעולתו של זה. לבסוף, טוענת המבקשת כי שינוי עמדת המשיב והחלטתו לשנות את סיווג הארנונה החל על בית הקרור נובעים מרצון הערייה להביא לסגירת בית העסק של המבקשת, בעקבות פינוי השוק הסיטוני בתל אביב ופרויקט הבנייה העתיד להיבנות שם. לדברי המבקשת, היא גם מופלית לרעה לעומת חברה פלונית המחזיקה בית קרור דומה בקירבת מקום, והדבר עתיד להתברר בפני בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב במסגרת עתירה מינהלית נפרדת שהוגשה.

שאלת סיווגו של נכס לצרכי ארנונה אינה מהוה, ככלל, עילה למתן רשות ערעור, שהרי סיווג הנכס נעשה בהתאם לשימוש הספציפי שנעשה בנכס ועל פי צו הארנונה הפרטני הנוגע לעניין (ראו: בר"ם 2723/10 הוצאת ספרים עם עובד בע"מ נ' מנהל הארנונה בעריית תל אביב-יפו (לא פורסם, 23.5.10) (להלן: עניין עם עובד); בר"ם 10569/08 מילים שירותי כתיבה ותרגום בע"מ נ' מנהל הארנונה בעריית תל אביב-יפו (לא פורסם, 24.3.09)).

...

עוד נטען כי בית המשפט המחוזי אימץ את מסקנותיה של הוועדה בעניין זה כ"קביעה עובדתית" למרות שמדובר במסקנה משפטית-פרשנית, שבה ערכאת הערעור רשאית וצריכה להתערב.

דין הבקשה להידחות.

הבקשה נדחית.

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 53146-08 בקר ואח' נ' הכשרת הישוב חב' לביטוח בע"מ ואח' בפני כב' השופטת זהבה אגי – ס. נשיאה התובע זאב בקר ע"י ב"כ עוה"ד שמעון שטיין ו/או יובל חרל"פ הנתבעים 1. הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד אטיאס-נוה ואח' 2. עמאש מועין ע"י ב"כ עוה"ד רסמי, דקה ואח' 3. טרגט מרקט / טרגט פוינט א.מ.נ בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד אילן וינדר, משרד הרמן מקוב ושות' 4. חוגלה-קימברלי שיווק בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד רמי לנדא, משרד ליקוורניק, גבע, לשם, ברנדויין ושות' צד ג' 1. עמאש מועין ע"י ב"כ עוה"ד רסמי, דקה ואח' 2. טרגט מרקט / טרגט פוינט א.מ.נ בע"מ ע"י עוה"ד אילן וינדר, משרד הרמן מקוב ושות' 3. חוגלה-קימברלי שיווק בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד רמי לנדא, משרד ליקוורניק, גבע, לשם, ברנדווין ושות' פסק דין

התובע טוען כי ביום 2.10.06 נגנב הנגרר, אולם בתלונה אשר הוגשה על ידי עובדת חוגלה למישטרה ביום 2.11.06 נטען כי תאריך הגניבה הנו 22.10.06: "אני מנהלת שיווק בחברת חוגלה קימברלי ויש לנו מחסנים במיתחם צריפין מול השוק הסיטוני במיתחם הסוכנות. בתאריך 22.10.06 בשעה 12:00 גילינו כי נגנבה מכולה שהייתה ממוקמת במיתחם המחסנים. המכולה פשוט הוזזה בעקבות שיפוצים והיא משמשת כשירותים ניידים, המכילה 6 תאי שירותים... המכולה הייתה על עגלה נגררת שגם נגנבה... אין חשודים יש ביטוח". בתחקיר שביצעה חוגלה לאחר הגניבה צוין, כי כשבועיים קודם הגניבה הועברה המכולה לשטח שבכניסה למיתחם הלוגיסטי בצריפין, בהתאם להוראתו של אלון ברוך, מנהל הלוגיסטיקה בחוגלה, שהורה להזיזה עקב שיפוצים שנערכו במיתחם.

  סעיף 3 קובע רף אחריות גבוה יותר במקרה שהשומר העביר את הנכס לאחר בלי רשות מהבעלים: "שומר חינם או שומר שכר שקבל נכס על מנת לשמרו אישית והוא מסר אותו לאדם אחראי בלי שהורשה לכך במפורש או מכללא, אחריותו לאבדן הנזק או לניזקו תהא כשל שואל", כאשר על שואל מוטלת אחריות לאבדן נכס או ניזקו, יהיו גורמיהם אשר יהיו, ובילבד שאחריותו לא תהיה חמורה משל מחזיק בנכס שלא כדין.

...

  סיכומו של דבר, הרשלנות שבחוק השומרים נבחנת בדומה לרשלנות שבפקודת הנזיקין, במסגרתה יבחן הצורך לצפות את הנזק ולא רק היכולת לצפות, כאשר לפי פרופ' טדסקי חוק השומרים אף מחמיר לעומת פקודת הנזיקין ומטיל חובת זהירות בנסיבות שפקודת הנזיקין אינה מטילה.

משלא הוגשה חוות דעת מטעם הנתבעים והמומחה מטעם התובע לא נחקר על חוות דעתו, הרי שחוות דעתו לא נסתרה ואני מקבלת את קביעתו כי שוויו של הנגרר שנגנב היה 84,200 ₪, נכון למועד ההערכה.

יחד עם זאת, אין בכל האמור לעיל, כדי להושיע לחוגלה.

בית המשפט המחוזי ב תל אביב - יפו בשא 15148/05 שוק סיטונאי לתוצרת חקלאית בתל אביב בע"מ חברת הגרעין בע"מ החלטה

במסגרת התביעה עתרה התובעת להצהיר על היותה בעלת זכויות קניין וחזקה בלעדיות במחסן המורכב משני אולמות במרתף מסויים הממוקם בשוק הסיטונאי בתל אביב (יש לציין, בפתח הדברים, כי לטענת הנתבעת 1, המבנים שהיו בשטח מתחם השוק הסיטוני, ובכלל זאת המחסן נשוא התביעה, נהרסו זה מכבר, והמתחם כולו פונה מיושביו).

בענייננו, התובעת עתרה לקבוע כי היא בעלת זכות הקנין הבלעדית (וכן זכות החזקה הבלעדית) בנכס נשוא התביעה, ומכאן שמדובר בתביעה להצהרה על בעלות במקרקעין, שהיא בגדר תביעה שבמקרקעין.

...

במסגרת סעיף 10 להסכם הראשון נקבע-"חוזה זה כפוף לאשור חברת השוק הסיטונאי ויכנס לתוקפו רק לאחר האשור". התובעת טענה, כי מסיבות שלא היו תלויות בה, אלא היו תלויות בעיקר בנתבעות 1 ו-2, הוסכם בסופו של דבר כי הסכם המכר יתוקן.