בגין אותם מעשים, הנאשם הורשע בבצוע מעשה מגונה בכוח (סעיף 348(ג1) לחוק העונשין, בעילה אסורה בהסכמה, פציעה בנסיבות מחמירות, תקיפת קטין הגורמת חבלה, ואיומים.
תוך ניצול מעמדו האמור ובנוסף לזה, מצוקתה הכלכלית של המתלוננת, הציע הנאשם למתלוננת עבודה נוספת, וכשהסכימה המתלוננת לבקר עם הנאשם במקום העבודה הנוסף, הסיע הנאשם את המתלוננת לצימר אותו שכר, ושם ביצע את המעשים המגונים שבהם הורשע.
אומנם לא הוגש תסקיר שירות מבחן בעיניינו של הנאשם, לאור רצונו הנטען לסיים את ההליך המשפטי מהר ככל הניתן, אך בעיניין זה הסביר בפנינו בא כוח הנאשם את הקושי לעבור הליך טפולי לאור תנאי מעצרו הקשים של הנאשם, מה גם שהנאשם הביע רצון כן להיות משולב בהליך טפולי.
6 חודשי מאסר על תנאי, למשך 3 שנים, והתנאי הוא שלא יעבור במהלך תקופה זו עבירת אלימות או מין מסוג עוון, למעט איום.
...
לצד השיקולים הללו, מבקשת המאשימה לשקול את שיקול הרתעת הרבים והרתעת היחיד, שכן בסוג זה של עבירות, שהן עבירות שכיחות שקיים קושי רב בגילוין ובחשיפתן, יש לתת משקל גם לקושי זה.
לאור כל האמור, ביקש ב"כ המאשימה, כאמור, למקם את עונשו של הנאשם בשליש התחתון של מתחם העונש ההולם, ולצד זאת להטיל עליו מאסר על תנאי, קנס, ופיצוי משמעותי למתלוננת.
נוכח דברים אלו, בית משפט זה קבע כי, ככלל, מדיניות הענישה בעבירות מין צריכה לגלם את הנזקים המשמעותיים שנגרמים לנפגעי העבירות, כמו גם להעביר מסר הרתעתי ברור לעברייני מין פוטנציאליים, אשר יתבטא בהטלת עונשים כבדים על המורשעים בעבירות אלה תוך בידודם מן החברה[.
לאור כל האמור לעיל, ובשים לב לכך שהעונש המירבי הקבוע בחוק בגין העבירה של מעשה מגונה בכוח בנסיבות סעיף 345(ב)(3) לחוק העונשין עומד על 10 שנות מאסר בפועל, ובהינתן העובדה כי המחוקק ראה לנכון לקבוע בעבירות מסוג העבירה דנן, עונש מזערי (סעיף 355 לחוק העונשין), ולאחר שנתתי את דעתי לרף האלימות, שאין להקל בה ראש, ועם זאת עדיין אין מדובר במעשים מן החמורים שידענו, ובהתחשב בשאר השקולים עליהם עמדתי לעיל, לרבות הערכים החברתיים המוגנים ומידת הפגיעה בהם, בחינת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות ומדיניות הענישה הנהוגה, דומני כי מתחם העונש ההולם במקרה דנן נע בין 36 ל – 60 חודשי מאסר בפועל, בצירוף עונשים נלווים.
