בעיות תפקודיות בכף יד בעקבות תאונה

ביום 25.11.19 סיכמה הועדה את ממצאיה: "הועדה עיינה בחוו"ד מומחה של כף יד ד"ר גילנסקי 5.11.19 הקובע כי אין קש"ס בין הנפילה/התאונה לביין הממצא של CTS בידיים. הועדה קראה את ערר המל"ל ועיינה בתיקו של התובע. התאונה הקודמת מ-4.11.03 שם נקבעו לו 10% נכות פי סעיף 48ב(2)(ז)IV הועדה מקבלת ערר המוסד וקובעת יש לנכות נכות זו מנכות שנקבעה לו בגין התאונה הנידונה בשיעור 10% לפי סעיף 48(2)(ז)I . סך כל נכות בגין התאונה הנידונה 0% בגין הברך. הועדה קובעת נכות זמנית בשיעור 30% מ-20.6.18 עד 31.7.18., 20% מ-1.8.18 עד 31.8.18" (הדגשה שלי – י.א.ש.).

בפרשת חזק דן בית הדין הארצי בענין דומה וקבע כי : "אכן, כטענת המוסד, בית המשפט העליון דן לאחרונה, בעיניין הנדרוגר בשאלה דומה, ביחס לפרשנות תקנה 48(2)(ז) לתקנות הנכים, והיא - האם קרע שאינו גורם לבעיה תפקודית מהוה נזק כמשמעו בתקנות הנכים. על שאלה זו, השיב בית המשפט העליון בחיוב, בקובעו כי התקנה כולה עניינה מיגבלות תנועה, ועל כן נידרשת מיגבלה תפקודית כדי להכנס לגדריה של תקנה זו. בקשר לתקנה זו נאמר בעיניין הנדרוגר, והדברים יפים גם לענייננו שלנו:

...

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

לאור כל האמור, משקביעת הוועדה היא קביעה רפואית המבוססת על שיקול דעתה והיא מבוססת על הוראות התקנות, לא מצאתי כי נפלה בה טעות משפטית המצדיקה את התערבות בית הדין ודין הערעור להידחות.

לפיכך, הערעור נדחה.

ת : כן. ש : אני מזכיר שמדובר בחסרון של זרת, ת : כן. ש : שהמומחה האורתופדי שבדק אותך וקבע לך נכות, קבע בצורה ברורה שאין מיגבלה בתיפקוד כף יד שמאל, ואתה לא זקוק לטיפולים רפואיים בגין התאונה.

כלומר אין בעיה של תיפקוד ביד שמאל, כלומר כדי להיות טבח ולהחזיק את המלפפון ככה, ולחתוך אותו ביד ימין, דבר שנראה לי שהוא אפשרי, ת : אז אני יכול להגיע איתך ל, ש : דבר שהוא אפשרי אני חושעמוד ב, לא? ת : אז לי יש את התקלה, יש לי בעיה עם העצב ביד, ואני לא מרגיש עם זה, וקשה לי לאסוף את עצמי להגיע לסיטואציה הזו, קשה לי להסתכל על היד ברגע שאני עובד, אני, ש : המומחה, המומחה שבדק אותך, היה עוד אחד חוץ מפרופסור מוניץ, זה המומחה בשם דוקטור נים (צ"ל- לין) המנוח, שבדק אותך, והוא קבע שאין לך בעיה נוירולוגית ביד, ת : או קיי.

...

אינני מקבלת את הטענה לאי כושר ארוך יותר משאין הדבר נתמך בקביעת המומחה, וב"כ התובע אף לא פעל להבהרת העניין בשאלות הבהרה.

סך הכול אני מעמידה את הפיצוי בגין הפסדים לעבר על 15,900 בגין שלושה חודשי אי כושר, ועל 48,500 בגין 61 חודשים מתום תקופת אי הכושר עד היום על פי שיעור נכות של 15% מבסיס שכר של 5,300 ₪ סוף דבר- סכום הפיצוי בגין הפסדי ההשתכרות לעבר עומד על 64,400 ₪.

סה"כ: 256,285 ₪ הנתבעת תשלם לתובע סך של 256,285 ₪.

תמצית טענות הצדדים 4) התובע, יליד שנת 1984, טוען בתביעתו בין השאר, כי לאחר התאונה הוא פונה באמצעות אמבולנס לבית החולים שם אובחנו אצלו שברים בכף יד ימין ובקרסול ימין.

11) המל"ל מצא כי עקב התאונה, החל מיום 1.8.2017, נותרה אצל התובע נכות אורתופדית צמיתה בידו הימנית, בשיעור 10% בגין "ארטריטיס רבמטואידית או ניוונית, השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות", לפי סעיף 35(1)(ב) בתוספת שבתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז- 1956 (להלן: "התקנות").

עובר לתאונה, הוא לא סבל מכל בעיה או ממגבלה תפקודית.

39) הנתבעת טוענת מנגד, כי התובע סובל מפגיעות קלות בכף יד ימין עם השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות בקרסול רגל ימין, שהן חסרות כל השלכה תפקודית.

...

עתירת התובע לקביעה לפיה שיעור נכותו התפקודית הוא 25% - אין בידי לקבל.

בנדון דנן, סבורני שהתשתית הראייתית בנסיבות העניין מעוררת קושי, והדברים יפים שבעתיים שעה שמדובר בנזק מיוחד.

73) התובע עותר לחייב את הנתבעת גם בשכר טרחת עורך-דין בגין ההליך שניהל במל"ל. אין בידי לקבל את תביעתו בנדון.

הנתבעת מפנה למספר ראיות מהן למדה כי התובעת אינה סובלת עוד מ-CRPS וככל שעדיין סובלת מהתסמונת, נכותה אינה עולה על 10% נכות רפואית בנושא זה. האחת, העובדה שהתובעת אינה מקבלת טיפולים במרפאת כאב, מה שמעיד על העידר בעיית כאב או כי בעיית הכאב ניתנת לטפול יומיומי במשככי כאבים שיגרתיים מה שמעיד על שכיכת הכאב, אלא שאין בכך כי ללמד בהכרח על העידר קיומה של התיסמונת במיוחד לא לאחר שהמומחה ראה את כף ידה השמאלית של התובעת בעת חקירתו וציין את שציין כאמור; השנייה, כי פרק ידה השמאלית נמצא מתפקד באופן זה או אחר, אלא שהתפקוד הנטען אפילו הנו קיים, הנו תיפקוד מיזערי; השלישית, בצלום שצולמה התובעת במועד עדותה בביהמ"ש אולי אין הבדל בין שתי ידיה, אך המומחה ראה את שתי ידיה וציין כי מדובר באותה תיסמונת; הרביעית כי אינה נזקקת בפועל לעזרת צד שלישי בשכר, אלא שאין בעובדה זו כדי לקבוע שאינה מקבלת עזרת בני משפחתה אף ללא שכר; החמישית כי הנה עובדת באותו מקום עבודה כפי שיעבדה קודם לתאונה ובאותם תנאים, אלא שגם בכך אין כדי להשפיע על שיעור הנכות הרפואית אלא על שיעור הנכות התפקודית ועל כך בהמשך.

התובעת ממשיכה לעבוד באותו מקום עבודה, שכרה משביח עם השנים, ומעבידה מרוצה מתפקודה, התובעת ממשיכה להתגורר באותו מקום מגורים ללא עזרה בשכר כאשר תלונותיה על תיפקוד לקוי זהות ותואמות את תלונותיה לאחר התאונה הראשונה ולכן יש ליחס אותן לתאונה הראשונה ומכאן שנכותה התפקודית אינה עולה על 10% הן בשל היד והן בשל הצואר.

...

סיכום האמור מביא אותי למסקנה ולפיה הנכות הרפואית בשל הפגיעה עומדת על 52.5%.

סוף דבר לתובעת מגיעים הסכומים כדלקמן: נזק לא ממוני 100,651 ₪.

תמצית טענות הצדדים המערער טוען, כי ועדת הערר שגתה בהחלטתה, מהנימוקים הבאים: הועדה לא קבעה אחוזי נכות בגין הגבלת התנועה, חרף הבעיה תפקודית ביד ועל אף הפגיעה באמה והחולשה שנמצאה בתיפקוד היד והאגרוף.

ביום 14.6.21 התייצב המערער בפני ד"ר טרבס, נוירולוגית מומחית מטעם ועדת הערר, אשר שמעה את תלונותיו, בדקה אותו וסיכמה את הדברים כך: "הגשנו נימוקי ערר חוזר על הנכתב בנימוקי הערר, בעקבות התאונה יש התאונה יש הגבלה בתנועה חוסר תחושה לפעמים סובל מכאבים מאמה שמאל ויד שמאל נחתך באמה שמאלית. סובל מנזק נורולוגי פוגע בתיפקוד יום יומי ממוטיקרה עדינה וגסה ומפריעה בעבודות שצריך לעסוק עם הידיים והוא במקור מאמן כושר אישי משהו שמצריך פעילות עם הידיים.

אין אטרופיה של שרירי גפיים עליונות חולשה 4/5 של אינטרוסי ואופוזיצה בן אצבע 1 ל 5 של כף יד שמאל מוסר על היפואסטזיה בפזור אולנארי של אמה וכף יד ויתר הבדיקה בגדר התקין.

...

בענייננו, לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים, מצאתי כי דין הערעור להתקבל בחלקו, וזאת מהנימוקים המפורטים להלן.

סיכומו של דבר, עניינו של המערער יושב לוועדת הערר, על מנת שתדון במנומק בשאלת הפעלת תקנה 15.