בעיות שמיעה עקב רעש מטוסים

במכתב ניתנה היתייחסות המוסד לבדיקות השמיעה מיום 25.8.14 ומיום 11.2.2015 למול בדיקות מאוחרות שנערכו ביום 11.6.2015 וביום 13.12.2015, כאשר צוין כי אף אם היו מתייחסים לבדיקות השמיעה הראשונות, מהן עולה כי קיימת ירידה בשמיעה של מעל 20 דציבל ב 2 האזניים, הרי שלא מיתקיים בעיניינו התנאי המקדמי של חשיפה לרעש מזיק ועל כן החלטת הדחיה בעינה עומדת.

על התובע היה הנטל לזמן את נציג אל על או לבקש צו לקבלת מסמכים רלבאנטיים מהמעסיק, ככל שלא נענה על ידי אל על. עוד טוען הנתבע כי גם באשר לתקופת העסקתו של התובע כמכשירן מטוסים משנת 66 עד תחילת שנת 69 אין ראיה ישירה על עבודה ברעש מזיק אף לפי נ/1, שכן צוין כי משכי החשיפה אינם רציפים במשך 8 שעות עבודה וכי התובע קיבל לשימושו מגני אזניים.

זאת לאור הוראת סעיף 84א(א)(1) לחוק הביטוח הלאומי לחוק, בו נקבע כי אין רואים בליקוי שמיעה שעקב חשיפה לרעש, תוצאה של פגיעה בעבודה אלא אם כן היתקיים התנאי לפיו "המבוטח נחשף בעבודתו לרעש התקפי ומתמשך, העולה על המותר לפי סעיף 173 בפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970". מכח סעיף 173 לפקודה הותקנו תקנות הבטיחות בעבודה (גיהות תעסוקתית ובריאות העובדים ברעש), תשמ"ד - 1984, לפיהן עבודה במשך 8 שעות ברעש העולה על 85 דציבל, תחשב כעבודה ברעש מזיק.

...

לא מצאנו כי בפסקי הדין האיזוריים אליהם הפנה התובע בסיכומיו כדי לתמוך בטענותיו בהליך בדבר הצורך במינוי מומחה.

כזאת, כאמור, לא מצאנו בענייננו ומשכך אין הנדון דומה לראיה.

סוף דבר – יש להורות על דחיית התביעה כבר בשלב זה, כיוון שלא הוכח כי התובע נחשף לרעש מזיק כהגדרתו בחוק ובתקנות ואין מקום להידרש לפיכך לקיומם של יתר התנאים המנויים בסעיף 84א לחוק.

בנסיבות אלו, משאין מחלוקת כי התובע טכנאי מטוסים, עבד ברעש מזיק, החל משנת 75' ואין לו בעיות קודמות בתחום זה, נקבע בזאת, לאור הסכמת הצדדים, כי קיים קשר סיבתי בין תנאי עבודתו לבין ליקוי השמיעה שהוא סובל ממנו ולפיכך התביעה מתקבלת.

יחד עם זאת, אין כל פסול בכך שהועדה שדנה בעיניינו בשנת 2016 , היא הועדה נשוא ענייננו, קבעה כי לאחר שדרגת הירידה בשמיעה של התובע הגיעה לכדי 30% (החל מיום 27/2/13) הרי שהיה בכך כדי להוות מנגנון הגנה מפני ירידה נוספת בשמיעה כתוצאה מחשיפה לרעש.

...

בנסיבות אלו, משאין מחלוקת כי התובע טכנאי מטוסים, עבד ברעש מזיק, החל משנת 75' ואין לו בעיות קודמות בתחום זה, נקבע בזאת, לאור הסכמת הצדדים, כי קיים קשר סיבתי בין תנאי עבודתו לבין ליקוי השמיעה שהוא סובל ממנו ולפיכך התביעה מתקבלת.

כתוצאה מכך, בסופו של דבר נקבעה לתובע נכות יציבה בשיעור 19.25% החל מיום 27/2/13 (מחצית מ 30% בגין ירידה בשמיעה ו- 10% בדין טינטון).

קביעה רפואית זו, שהיא מוסברת ומנומקת כדבעי, נתונה בסמכות הועדה הרפואית ואין זה ממנהגו של בית הדין להתערב בה. לנוכח כל האמור הערעור נדחה.

ביום 14.02.18 מסר המומחה את חוות דעתו על פיה: באשר לקשר הסיבתי – בהנחה שעבודתו של התובע כפי שתוארה בהחלטה מיום 1.1.18 בסעיף ב' היא אכן חשיפה לרעש מזיק, הרי ששתי בדיקות השמיעה מן התאריכים 25.2.08 ו- 22.8.12, שהן חלק מן האסופה הרפואית, אינן מתאימות באופן מוחלט לירידת שמיעה תלוית רעש עקב אי הסימטריה הקלה בין האוזניים המתעצמת עם חלוף השנים.

"אפשר להניח כי חלק מירידת השמיעה, שאיני יכול לקבוע את גדלו, בכל זאת היא על רקע חשיפה לרעש מזיק, את אי הסימטריה אפשר, אולי, להסביר בחשיפה לשדה רעש לא סימטרי בעבודתו כמכונאי מטוסים בתעשייה האוירית. אפשר גם להסביר את הירידה בבדיקה המאוחרת, כמובן באופן תאורטי, כי בעבודתו כנותן שירותי קרקע החמירה החשיפה לרעש ולכן כושר שמיעתו לדיבור עבר את "הרף" של כושר השמיעה הירוד מ-20 דציבל עקב המעבר מעבודה אחת לחברתה.

...

המומחה קבע כי קיימים סימנים "אשר כולם יחד מביאים למסקנה כי הירידה בשמיעה היא על רקע חשיפה לרעש מזיק במסגרת עבדותו של התובע" ( סע' 6 לתגובה).

עם זאת מצאנו כי הדרך לרפא את הקשיים בחוות הדעת איננה החלפת המומחה אלא התרת הפניית שאלות הבהרה אליו.

המערער טען שהפגימה בשמיעה קרתה בשל רעש מטוסים שאליו נחשף במהלך שרותו וטענותיו העיקריות לעניין הרעש היו כדלהלן: בסעיף 3 לתצהיר העדות הראשית שלו, טען המערער כך "נחשפתי לרעש מתמיד של מטוסים ברמות רעש חריגות במיוחד, אשר שיבשו את חיי וגרמו לי נזק בשמיעה. תנאי שירותי חייבו אותי להיות 24 שעות ביממה משך כשנתיים ליד מסלולי ההמראה (גם המגורים היו קרובים). כל שעות היום והלילה המריאו מאות מטוסי קרב וכלי טיס שונים. רעש המנועים, החל מרגע הנעתם, חימום ותחילת נסיעת המטוסים להמראה ובעת נחיתתם ועד הגיעם לחניה היו ברעש נוראי מחריש אוזניים כשעבודתי הייתה סמוך אליהם". בסעיף 4 לתצהיר כתב המערער כך: "צייתתי להוראות הבטיחות שניתנו לי, הרכבתי אטמים שניתנו לי אבל הם לא אטמו את הרעש הנורא, הממושך, ובמרחק כ"כ קצר שביני לבין המטוסים והרגשתי שאני סובל מירידה בשמיעה ומטינטון". קושי נוסף שלטענת המערער פגע בשמיעתו פורט בסעיף 7 לתצהיר בו כתב המערער כך: "...היינו מוקפצים לתוך המסלול בתקלות שהיו קורות במטוסים ובתרגילים שבהם לא הייתה תקלה אמיתית ואז היינו צמודים עוד יותר למטוסי קרב כשמנועם פועל והרעש היה אפילו מחריש אוזניים יותר". לבסוף טען בסעיף 9 לתצהירו טען טענה נוספת לעניין הרעש שאליו נחשף כדלהלן: "בתנאי מזג אויר קשים היה עלינו להניח 'גוזניקים' על המסלול על מנת לסמן למטוס שאמור לנחות את מקום הנחיתה וכל זה היינו עושים כאשר במסלולים סמוכים במרחק קצר מאד מתבצעות המראות ונחיתות של מטוסי קרב ברעש עצום". 4.

בחוות הדעת של ד"ר מרדכי הימלפרב (מטעם המשיב) מיום 22.3.11 שעל בסיסה נדחתה תביעת המערער, נכתב, בין היתר, כדלהלן: "בדיקת השמיעה שעמדה בפני (5.7.05) מצביעה אמנם על ליקוי שמיעה תחושתי עיצבי דו צדדי אך עקומות השמיעה אינן אופייניות כלל וכלל לליקוי שמיעה מושרה רעש שכן הן חסרות את השקע האופייני בתצדר 3000, 4000 או 6000 הרץ. לא ברורה מה הייתה מידת חשיפתו לרעש וסכה"כ, אם כבר, מדובר בתקופה שבין יולי 2004 (לאחר שגמר קורס כיבוי (ראה תצהיר התובע) עד למרץ 2006. באשר לשירותו בבסיס פלמ"חים קיימת עדות ששם לא היה חשוף לרעש מזיק ....על כל פנים, גם אם היה חשוף לרעש, קשה להאמין כי שמיעתו נזוקה בתקופה של כשנה לערך. אבל, כאמור, ליקוי השמיעה אינו אופייני לליקוי שמיעה מושרה רעש ולכן בודאי שאין להכיר בליקוי השמיעה והטינטון....לבין תנאי שרותו בצבא. בסיכום, אין להכיר בליקוי השמיעה וטינטון .... לבין תנאי שרותו בצבא". בחוו"ד של פרופ' יוסף אלידן (מטעם המערער) מיום 2.10.11, נכתב, בין היתר, כדלהלן: "....נכון הוא כי עקומת השמיעה של מר....אינן 'קלסיות' ל-PHONAL TRAUMA אך לא תמיד ברפואה הסימנים והסימפטומים של מחלה הנם קלסיים. העובדות החשובות והמכריעות הן שהוא התגייס ללא שום בעיות אוזניים ועזב את הצבא עם פגיעה תחושתית-עצבית משמעותית, ושאין הסבר סביר אחר לפגיעה בשמיעה זולת החשיפה לרעש בשירותו. יש לציין כי המערכת הרפואית הצבאית בזמן שרותו הכירה בקשר בין החשיפה לרעש לבין הירידה בשמיעה ובעקבות זאת הורד הפרופיל שלו והוא הועבר לבסיס אחר כדי לא להיות חשוף לרעש כה חזק. עד להעברתו- קיבל חופשת מחלה כדי לא להיות חשוף לרעש אפילו ימים ספורים נוספים. בנגוד לאמור בחוו"ד של ד"ר הימלפרב תלונת הטינטון נרשמה בתיקו לפחות פעמיים: בטופס בדיקת השמיעה מ-5.7.05, וכן בטופס בדיקת השמיעה משערי צדק מ-8.1.07. מאחר והשתחרר מהצבא ב-17.4.07 בדיקת השמיעה הראשונה היא של מכון גל מ013.6.2011. עפ"י בדיקה זו ממוצע השמיעה בתדירויות הדיבור הוא 30-35 dB דו צדדי. לא ידוע כי עבד בתנאי רעש מאז שיחרורו". בתגובה לחוו"ד הנ"ל של פרופ' אלידן, כתב ד"ר גולדפרב חוו"ד נוספת מטעם המשיב ביום 14.6.12, בה כתב, בין היתר, כדלהלן: "הבדיקות החדשות אך מחזקות את דעתי כי לא מדובר בליקוי שמיעה על רקע של חשיפה לרעש סביבתי. .....בתקופה שעולה במקצת על 3 חודשים כבר נמצא ליקוי שמיעה...מהלך מעין זה לא ייתכן בחשיפה לרעש סביבתי. ליקוי מעין זה אינו מתרחש במהירות כל כך גדולה ובודאי שלא בטונים נמוכים כמו 1000 ו-2000 הרץ. עקומות שמיעה כאלה אינן אופייניות בכלל לליקוי שמיעה מושרה רעש וגם פרופ' אלידן מודה בכך. ...כלומר גם התפתחות הליקוי וגם צורת הליקוי אינן אופייניות לליקוי שמיעה הנובע מחשיפה לרעש. כדאי להזכיר כי לא כל החשוף לרעש לוקה גם בשמיעתו כתוצאה מן החשיפה. מעבר לכך, למעשה, עקומות השמיעה לא השתנו בהרבה עד לשחרורו....מעניין שדוקא לאחר גמר חשיפתו הנטענת לרעש במסגרת הצבאית בשנת 2007, החמירה שמיעתו...ולכן ברור שמלכתחילה, ליקוי השמיעה ממנו סובל התובע אינו קשור לחשיפה לרעש שכן השמיעה החמירה על אף שלא היה חשוף כבר לרעש.....בכל המקומות בהם תואר ליקוי השמיעה ממנו סובל התובע נרשם כי מדובר בליקוי שמיעה תחושתי עיצבי בלתי ספציפי ואף פעם לא כונה ליקוי השמיעה בשם חבלה אקוסטית כנהוג במקרים בהם ליקוי השמיעה אופייני לחבלה אקוסטית. כל אדם הסובל מליקוי שמיעה תחושתי עיצבי אמור להזהר מחשיפת יתר לרעש ולכן, כשאובחן כסובל מליקוי שמיעה תחושתי עיצבי והוענק לו פרופיל רפואי מתאים, הומלץ גם להעבירו למקום רועש פחות כמקובל במקרים כאלה. האבחנה של חבלה אקוסטית לא נרשמה במסמכים הרפואיים הצבאיים של התובע ועלי לציין כי גם בטופסי בדיקות השמיעה שנערכו במערכת האזרחית ...לא נרשמה האבחנה של חבלה אקוסטית וכל זאת מן הסיבה הפשוטה שעקומות השמיעה אינן אופייניות לנזק מחשיפה לרעש. .....גם רישום של טינטון לעומת חוסר התלונה לגבי תופעה זו, על אף שביקר פעמים רבות אצל צוות רפואי בנושא השמיעה, מוכיח כי לא מדובר בטינטון מטריד המחייב הענקת נכות בגין התופעה. סיכום: כאמור בחוות דעתי הקודמת, אין להכיר בליקוי השמיעה והטינטון לבין תנאי שרותו בצבא". דיון לאחר ששקלנו את חוות הדעת של שני המומחים הנ"ל ושמענו עדויותיהם הננו מקבלים את חוות דעתו של ד"ר הימלפרב (מטעם המשיב) ודוחים אנו את מסקנותיו פרופ' אלידן .

...

לכן, טענת הטנטון נדחית בזה באשר לעצם קיומה או באשר לשאלה האם היא נכות, וכפועל יוצא מכך אין הוכחה לקשר שלה לשירות הצבאי של המערער.

ברור הוא שבמצב דברים כזה דין הערעור להידחות שכן כבר נפסק ש"היעדר היכולת לשלול את קיומו של קשר סיבתי אפשרי (שהוא עצמו פועל יוצא מחוסר ידיעת סיבותיה ודרך עלילותיה של המחלה) אין כדי להקים הנחה בדבר קיומו של קשר סיבתי" [ראו ע"א 6274/92 רזי נ' קצין התגמולים פ"ד מח(3) 326, 330].

כפי שראינו לעיל, המערער לא עמד בנטל הנ"ל. לפיכך, הננו דוחים את הערעור.

ואלה עקרי העובדות הצריכות לעניין: המבקש הנו יליד שנת 1970, התגייס לשירות חובה בצה"ל בשנת 1990 בפרופיל 97, בתפקיד של טכנאי מטוסים, עד תום שרותו בשנת 2004.

המבקש הוכר כנכה על פי החוק בשל פגיעה בשמיעה בגין חשיפתו לרעש לאורך שרותו הצבאי.

...

זוהי בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בע"א 2716/05 (כב' השופטת ש' דותן) מיום 5.4.06, שלפיו נדחה ערעורו של המבקש על החלטת הועדה הרפואית העליונה (להלן: הועדה), על פי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 (להלן: החוק), מיום 21.7.05.

אין בידי להיעתר לבקשה.

במקרה דנן, טענות המבקש אינן מצדיקות להיעתר לבקשה היות ועניינן בקביעת הוועדה הרפואית שבבסיסה מצבו הרפואי של המבקש (ראו: רע"א 5129/05 מנשרי נ' קצין התגמולים (טרם פורסם)).

אשר על כן, הבקשה נדחית.