בעיות ברכיים בגלל עמידה ממושכת בעבודה

האם נפגע התובע תוך כדי ירידה מסולם לאחר שהלך למחסן להביא בגד ללקוחה והאם הפגיעה ברגלו של התובע נגרמה לו עקב עמידה ממושכת בעבודתו – אלו הן הסוגיות העומדות להכרעתנו בתיק דנא.

לא זו אף זו, בהודעה לחוקר אומר התובע כי דיווח למעסיק: "... התקשרתי לערן אלון מהמשרד בקופ"ח בכפר סבא. זהו. התקשרתי לערן, הסברתי לו את מצב הרגל שלי, ואמרתי לו שאני צריך לחזור לחנות לסגור אותה ולכן איני יכול לקחת ימי מחלה או שיש לו פיתרון בשבילי, וזהו. ערן אמר שיחשוב ואז הפקידה בקופ"ח זרזה אותי בשיחה ... אמרתי לערן שאני חייב לנתק וזהו." (עמ' 4 להודעה שורות 80-75) זאת ועוד, לפי גרסת התובע הוא לא קישר את כאביו ברגל לתאונה הנטענת: "אצל הרופא סבלתי מכאבים, לא רציתי להגיד על הסולם בכלל. סבלתי 5 ימים מכאבים, אני לא אספר סיפור שבגלל שעכשיו ירדתי מסולם. הבעיה שלי מהרגל נוצרה מעמידה אינטנסיבית" (עמ' 5 לפ' שורות 25-24 לעדות התובע) "ש. אתה לא בטוח שזה קרה מהסולם – התביעה שכאן היא על הסולם. אתה רוצה לתקן?

על פי פסיקת בית הדין הארצי, תנוחה סטאטית איננה מבססת עילת מקרוטראומה משאין בה תנועה (עב"ל 25019-08-15 נסים ערוסי - המל"ל ניתן ביום 30.3.16): "לאור האמור שב בית דין זה ופסק כי תנוחה הגם שהיא עשויה לגרום לנזקים גופניים אינה מקיימת את יסודות המקרוטראומה באשר אין בה תנועה חוזרת ונישנת. ולכן, אין בכוחה לבסס עילת תביעה להכרה בליקוי כמי שהוא תוצאה של פגיעה בעבודה. בהתאם נדחו תביעות שעניינן עמידה ממושכת על הרגליים או על הבירכיים.

...

משכך נדחית תביעתו של התובע להכיר בפגיעתו בעבודה כפגיעה על פי תורת המיקרוטראומה.

משכך נדחית גם תביעתו של התובע להכיר בפגיעתו כמחלת מקצוע.

סוף דבר: התביעה נדחית.

ביום 26.3.2017 היא הגישה תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה במסגרתה טענה כי עמידתה הממושכת על הרגליים במסגרת העבודה יצרו אצלה מחלת מיקצוע ומקרוטראומה שהתבטאו בדליות ברגליים ובבעיות בבירכיים.

ברם, המדובר בפסקי דין העוסקים בטענות כי כאבים ברגליים, בקרסוליים ובשוקיים (דוויב) ופגיעה בירך שמאל (רפאל), עשויים להיות מוכרים כתאונת עבודה בעקבות עמידה ממושכת, וביחס אליהם נאמר את שנאמר.

...

לאחר שבחנו את טענות הצדדים הגענו למסקנה כי התובעת הרימה את הנטל המוטל עליה והניחה תשתית עובדתית בלעניין כך שמחלת הדליות שממנה היא סובלת נגרמה על דרך המיקרוטראומה, ונפרט: ראשית, התובעת העידה כי עבדה כשלושים שנה בבית חולים וולפסון, מתוכם כעשר שנים במשרה מלאה, והשאר בחצי משרה של כיומיים-שלושה בשבוע (ע' 4 ש' 22).

לטעמנו, עדות התובעת בפנינו עולה בקנה אחד עם תצהירה ועשתה עלינו רושם אמין; ולבסוף, הנתבע טען כי פרופ' רוט, מנהל המחלקה האחרון של התובעת, נחקר אצל הנתבע, והשיב ביחס למספר ימי הניתוחים כי התובעת עבדה יום אחד בממוצע בניתוחים מבלי לכלול את התורנויות והכוננויות.

יש לציין כי לא מצאנו כי נפלה סתירה בין חקירתו של פרופ' רוט לגרסתה של התובעת.

לסיכום התביעה להכרה בפגיעה בברכי התובעת נדחית.

השניה, האם תנאי עבודתה כטבחית מקימים תשתית עובדתית לפי תורת המקרוטראומה שעניינה מחלת שחיקת פרקים מפושטת, בעיות בגב ובדיסקים, בעיות כתפיים, בעיות ברכיים, כפות ידיים וקרוסליים.

אשר לתנאי העבודה כטבחית, טוענת התובעת כי תנאי עבודתה כללו עמידה ממושכת וכן תנועות חוזרות של כיפוף הגב, תוך כדי ביצוע עבודה של חיתוך מזון, הרמת משאות כבדים כמו סירים וסחורה, תנועות של עירבוב מזון, סקוואט ברכיים, קבלת סחורה למטבח הכוללת פריקה וסידור סחורה במדפים, ופעולה של נקיון שולחנות.

יש לדחות את טענת התובעת בתצהירה כי מידי יום ביצעה תנועות חוזרות ונישנות של כיפוף הגב והברכיים לצורך הרמת משאות כבדים כמו סירים וסחורה.

...

אנו קובעים כי פרק זמן שכזה לא יכול להקים תשתית עובדתית לפי תורת המיקרוטראומה.

שוכנענו שעבודתה של התובעת היתה עבודה פיזית קשה.

לאור האמור לעיל, יש לדחות את התביעה.

בית הדין האיזורי לעבודה חיפה ב"ל 57419-12-21 28 מרץ 2022 לפני: כב' השופט נוהאד חסן המערערת סניה גנאיים ע"י ב"כ: עו"ד ראני אשקר המשיב המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ: עו"ד רינת מישאל פסק דין

בהתייחס לליקויים שנקבעו בפרוטוקול הועדה מיום 3.3.20, מדובר בבעיות בבירכיים בשיעור 20% אשר מקשות עליה עמידה והליכה ממושכות.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח בפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בכתב ובעל פה, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להידחות.

נדחית טענת המערערת שהוועדה לא הפעילה שיקול דעת אלא ציטטה את קביעת הרופא המוסמך.

דין הטענה להידחות שכן מדובר בציון עובדה שאין עליה עוררין.

סוף דבר לאור כל האמור, שוכנעתי שהוועדה מילאה אחר פסק הדין המחזיר ולא נפלה בהחלטתה טעות משפטית המצדיקה התערבות בית הדין.

אי לכך, הערעור נדחה.

וועדת ערר אי כושר מיום 16.9.2020 דחתה את ערעור המבקשת וקבעה כי המבקשת לא איבדה 50% מכושר תיפקודה כעקרת בית, בהחלטתה כתבה הועדה: "... חומרת הליקוי לא מבטאת את חומרת חוסר התיפקוד הכמעט מוחלט שעליו מדווחת התובעת בהתייחס ובהיתחשב בשיעור הליקויים ובדרגת חומרתם. אין בהם כדי לגרום למיגבלה משמעותית. לדעת הועדה, מסוגלת לבצע את מרבית עבודות משק הבית תוך כדי מנוחה בין המטלות. כן תתקשה לבצע עבודות ניקיון הדורשות מאמץ פיזי ניכר, ואינן מהוות כדי 50% מכושר תיפקוד של עקרת הבית. הועדה דוחה את הערר". על החלטה זאת ערערה המבקשת לבית הדין האיזורי (ב"ל 20830-03-21) ובפסק דין מיום 1.6.2021 שניתן בהסכמת הצדדים נקבע כי "עניינה של המערערת יוחזר לועדת ערר (אי כושר), בהרכבה מיום 16.9.20, על מנת שתשקול עמדתה בשנית תוך היתייחסות להשפעת הליקויים בגין גב, ברכיים וידיים על כושרה לתפקד במשק ביתה". (להלן – פסק הדין המחזיר).

בהתייחס לליקויים שנקבעו בפרוטוקול הועדה מיום 3.3.20, מדובר בבעיות בבירכיים בשיעור 20% אשר מקשות עליה עמידה והליכה ממושכות.

...

דין הטענה להידחות שכן מדובר בציון עובדה שאין עליה עוררין.

הכרעה לאחר שעיינתי בפסק הדין, בפרוטוקול הוועדה, בנימוקי הבקשה ובכלל חומר התיק, הגעתי לכלל מסקנה כי לא נפלה טעות בפסק דינו של בית הדין האזורי המצדיקה מתן רשות ערעור, וזאת אף מבלי לבקש את תגובת המשיב ולהלן אפרט: מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי הוועדה קיימה את הוראות פסק הדין המחזיר כאשר שקלה במפורט את השפעתם של הליקויים בברכיים, בגב התחתון ובידיים על יכולתה לתפקד במסגרת משק הבית.

סוף דבר – הבקשה נדחית.