ההגנה לא הקצתה בטיעוניה משקל רב למסקנות העולות מהמסמך ומהעדות, ולא מחמת שכחה או טעות, אלא לנוכח כלליותן של המסקנות והעדרו של סיכון בריאותי חמור וקרוב שבעצם כליאתו של הנאשם;
חוברת זכרון שהוציאו לאור הנאשם ומשפחתו לאחר פטירתו של בן הנאשם, גלעד ע"ה, שנפטר בנעוריו בשנת 1989 לאחר מאבק קשה במחלת הסרטן [נע/2];
מכתבי תודה והמלצה וביניהם: מכתבו של פרופ' יניב שניהל את המערך להמטולוגיה ואונקולוגיה ילדים במרכז שניידר, בו תאר את פעולתו הברוכה של הנאשם לטובת המחלקה, ובעיקר באמצעות העמותה שהקימו הנאשם ואישתו לזכר בנם; מכתב תודה של אדם שהנאשם סייע לו בניתוח להשתלת כליה בחו"ל בשנת 2011 (ללא פירוט לעניין מקור הכליה שהושתלה); ומכתבים נוספים בהם העלו מכריו של הנאשם על-נס את יכולותיו ואת תרומותיו של הנאשם לחברה הישראלית וליחידים, משרותו הצבאי אותו סיים כיסא"ל ועד היום [נע/3];
תלושי שכר של הנאשם מחודשים אחרונים, המעידים על הצורך של הנאשם להמשיך ולעבוד על-אף גילו [נע/4];
מיסמך בו כתב הנאשם את הדברים שבקש לומר, ואף אמר, בתום הטיעונים לעונש [נע/5];
תדפיסי מצב חשבון של הנאשם ושל אישתו, המלמדים על הכנסותיהם הצנועות [נע/6];
מיסמך מיום 21.02.29 שהוגש לתיק פש"ר ומעיד על הליכי פשיטת רגל של אשת הנאשם, שחויבה בהסכמה בתשלום סך של 213,000 ₪ כתנאי להפטר [נע/7];
תמציתם של טיעוני הצדדים לעונש:
עמדת המאשימה:
בטיעוניה לעונש טענה המאשימה לקביעתו של מיתחם עונשי כולל, לעניין העונש העקרי, בין עשרים וארבעה לבין שישים חודשי מאסר.
במסגרת הפעילות האמורה נסעו החולים ש.ס וש.פ[footnoteRef:4], בלווי נאשם 6, לבצוע השתלה בלתי חוקית באזרבייג'ן, אך בשל בעיה רפואית שהתעוררה לאחר ההשתלה, הם נאלצו לחזור לישראל בטיסה רפואית מיוחדת ואושפזו בישראל למשך מספר חודשים.
ערך תדריך לחולים אודות ההליך הצפוי בסרילנקה, לרבות הצורך להציג מצג שוא בפני ועדת האתיקה בבתי החולים לפיו התורם והחולה הנם בני מישפחה או בעלי קשר קרוב אחר, והתרומה נעשתה ממניע אלטרואיסטי וללא תשלום.
[5: הניסיון המצטבר והקשיים שהתגלו בזיהויים של "ארוע" ושל "מעשה" הובילו להגשתה של הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 128) (הבניית שיקול הדעת השפוטי בענישה), תשע"ו-2016 הצ"ח 1052 (27.6.16);]
מבחן זה מותיר כר נרחב לשיקול הדעת השפוטי, כפי שציין הש' רובינשטיין בדנ"פ 2999/16 מזרחי נ' מ.י. (2016):
מעשיו של העותר שלובים זה בזה, ופיצולם לאירועים שונים גורע מאופיים הייחודי של מעשיו כמכלול, ונכון לראותם כמסכת עבריינית אחת.
תאוות בצע הובילה כך להדרדרות מוסרית וניצול חמור של הזולת, וכשהפער בין התקבולים מהחולים לבין התשלומים לתורמים, ממחיש את הקף הרווחים (גם בנכוי משוער של העלויות);
מיתחם העונש ההולם:
הנסיבות שהובאו לעיל, ריבוי המקרים, מדיניות הענישה הראויה והענישה הנוהגת מחייבים קביעתו של מיתחם עונשי חמור, שכל-כולו בתחום המאסר לריצוי בכליאה.
...
לנוכח עמדותיו של הנאשם, שגם שלל בעייתיות בהתנהלותו, לא יכול השירות להציע אפיק טיפולי והמליץ על ענישה "קונקרטית ומוחשית".
לזכות הנאשם יעמדו נתונים רבי-משקל אלו:
מאסר בכליאה, שבנסיבות העניין אין מנוס ממנו, יגרור פגיעה קשה מאוד בנאשם, כדין מאסר ראשון ובהתחשב בגילו של הנאשם;
לפגיעתו של המאסר בנאשם ובאשתו יש גם היבט כלכלי, משתיגרע מקופת המשפחה הכנסתו של הנאשם.
משקלה של הודאה זו יופחת, משהוברר כי אינה מלווה בהפנמת הפסול שבמעשים, בלקיחת אחריות ובחרטת אמת;
סיכומו של דבר: הגם שהנאשם לא זכאי לאותה הקלה, השמורה למי שהודאתו כנה וחרטתו אמיתית, יובילו יתר מדדי הענישה למיקום העונש סמוך לחלקו התחתון של המתחם, ולו בשל הדגשת-יתר לשיקולי הזכות.
סוף-דבר:
אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:
עשרים וארבעה חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו, החל מיום 07.07.19;
שישה חודשי מאסר על-תנאי למשך שנתיים מיום שחרורו, שלא יעבור עבירה לפי חוק השתלת איברים;
קנס בסך 3,000 ₪, או שלושים ימי מאסר תמורתו;
התחייבות בסך 10,000 ₪ למשך שנתיים מיום שחרורו, שלא יעבור עבירה לפי חוק השתלת איברים.
