המצהיר מטעם המשיב טען בסעיף 4 לתצהירו, כי הזיהוי של העותר כאריתראי וחידוש האשרות בהתאם נעשה "מבלי שהופעל שיקול דעת מעמיק לגופו של עניין . אין מדובר בהחלטה מנהלית שהתקבלה לאחר הפעלת שיקול הדעת המינהלי אלא פשוט בתרשומת שנרשמה כהנחת מוצא על סמך טענות העותר, הא ותו לא".
חבל שהמצהיר מטעם המשיב בחר להיתעלם מהאשור של נציבות האו"ם [נספח ז/1], כי "ביום 1.5.2008 נערך לו הליך של רישום וזיהוי ביחידת משרד הפנים האמונה על טפול במבקשי מקלט".
יתרה מכך, חבל שהמצהיר היתעלם מהחלטת הממונה במשרד הפנים מאותו יום בסיומו של אותו הליך [נספח ז/2]:
" החלטה
לפיכך, אני דוחה את עמדת המשיב בפני ביהמ"ש, וקובע כי קביעת זהותו של העותר כאריתראי ביום 1.5.08 נעשתה ע"י המשיב כדת וכדין, בהליך מסודר ותקין, באופן עינייני, ולאחר הפעלת שיקול דעת.
הדברים מובאים בקצרה ובתמצית בסעיף 7 לתצהיר התשובה: "ביוני 2010 נבחן שוב תיקו של העותר, הפעם ע"י אבי מזרחי, מתשאל ביחידה. בחודש זה ערך אבי שיחה טלפונית עם העותר, בה הבהיר לו כי הוא לא זוהה כאריתראי וכי לא יוכל להנות מן ההגנה הנתנת ליוצאי מדינה זו".
אציין, כי טענה זו הועלתה לראשונה ולאחרונה בתצהיר התשובה (שהוגש משום מה אחרי כתב התשובה).
שינוי פסול של הזיהוי האריתראי – או טעות בתהליך, והעדר כל שינוי
לעצם העניין נחלקו הצדדים בדבר האפשרות של המשיב לבחון מחדש את החלטותיו ולשנותן; ובאופן ספציפי, לעניין האפשרות לשנות בשנת 2011 את החלטתו משנת 2008 לזהות את העותר כאריתראי, ולהחליט תחת זאת כי העותר הוא אתיופי.
אלא שסעיף 20 (2) לחוק האתיופי מסייג זאת וקובע, שאתיופי אשר רכש אזרחות זרה בעקבות הוולדו להורה בעל אזרחות זרה, ייראה כאילו וויתר על אזרחותו האתיופית באופן וולונטרי – אלא אם הצהיר עד שנה מבגרותו על רצונו לוותר על האזרחות הזרה.
...
אינני מקבל את טענת המשיב, כי יש למחוק ולהתעלם מכל מסמכים שהעותר צירף לעתירתו, ואשר לא הוצגו קודם בפני המשיב במסגרת ההליך המנהלי או שלא אומתו כדין (באפוסטיל או אחרת).
לסיכום, אף ששני החוקים מבוססים על אזרחות מכוח הורשה – הרי חוק האזרחות האתיופית דוחה את עצמו מפני החוק האריתראי, כך שאזרחות אריתראית מכוח הורשה שוללת את האזרחות המקבילה האתיופית, בכפוף למנגנון התנערות הקבוע בחוק האתיופי.
סוף דבר
על יסוד כל האמור בפסק דיני זה לעיל, אני מקבל את העתירה כדלקמן: החלטת המשיב מינואר 2011 בדבר זיהוי העותר כאתיופי, וצווי ההרחקה והמשמורת שניתנו בהתאם, מבוטלים בזאת;
החלטת המשיב ממאי 2008 לזהות את העותר כאריתראי תשוב על-כנה;
העותר יהיה זכאי להגנה כאריתראי, ובפרט יקבל אשרת שהייה ס.2 (א)(5) לתקופה של חצי שנה, אשר תתחדש בתום כל חצי שנה לתקופה נוספת כזו (כל עוד ההגנה הקולקטיבית לנתיני אריתראה תהיה בתוקף), והעותר יהיה זכאי לעבוד למחייתו.
לנוכח תוצאת ההליך והעמל שהושקע בו – אני מחייב את המשיב לשלם לעותר, לידי ב"כ, תוך 30 יום מהיום, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 20,000 ₪.
