בניית תוספת בנייה ללא היתר בירושלים

בית משפט לעניינים מקומיים בירושלים תו"ב 62863-02-17 מדינת ישראל נ' עפאנה בפני כבוד השופט אליעד וינשל בעיניין: מדינת ישראל ע"י ע"ד אייל כהן המאשימה אחמד עפאנה ע"י ע"ד ג'ומעה חלאילה הנאשם גזר דין

דוגמא נוספת היא בינוי תוספת בניה ללא היתר במבנה הדורש חזוק בהתאם להוראות תכניות חזוק מפני רעידות אדמה (תמ"א 38 ותכניות דומות) וכאשר ההליך המקודם במקום הוא הליך "הריסה ובניה מחדש". בהקשר זה ניתן לטעון שיש ליצור הפרדה מוחלטת בין תפקיד האכיפה הפלילית ובין תפקיד מוסדות התיכנון, באופן בו על בתי המשפט להמנע מהתחשבות בשקול זה ולהותירו במלואו למוסדות התיכנון הרלוונטים.

...

לפיכך אני סבור שיש לבחור בדרך הביניים שהוצגה לעיל והמשמעות היא שאין להתעלם מהליך תכנוני שמטרתו בניית מבנה חדש ויש לבחון את מכלול הנסיבות הקונקרטיות טרם החלטה האם להתחשב בשיקול זה. אציין שמסקנה זו מתחייבת גם משיקולי צדק.

הנאשם מתגורר בבנין עם משפחתו וטוען שיש משקל לקולה למהלך זה. בנסיבות המקרה אני סבור שיש לכך אכן משקל.

לאור מכלול השיקולים שפורטו, הגעתי למסקנה כי מתחם העונש ההולם כולל מאסר על תנאי לתקופה שבין 2-4 חודשים.

לסיכום ולאור האמור, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: קנס בסך 23,500 ₪ אשר ישולם ב-47 תשלומים חודשיים שווים רצופים החל ביום 15.7.2020 ובכל 15 לחודש שלאחר מכן.

הנאשם הורשע, לפי הודאתו, בעבירה לפי סעיף 145(א) לחוק התיכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"), בנוסחו טרם תיקון 116 לחוק, וכן בעבירה של ביצוע שימוש אסור לפי סעיף 243 (ה) לחוק (לאחר התיקון) והכל בצרוף תקנה 1(1) לתקנות התיכנון והבניה (עבודה ושימוש הטעונים היתר) התשכ"ז- 1967, בכך שהחל מיום 7.3.13, או בסמוך לכך, השתמש בתוספות בנייה בשכונת עיסווייה בירושלים ללא היתר: בקומת קרקע בשטח של 145 מ"ר, בקומה א' בשטח של 145 מ"ר וכן במרפסות בשטח כולל של כ- 6 מ"ר ובסך הכל בשטח של 296 מ"ר (להלן: "המבנה").

...

גם לאחר תיקון 116 מוסמך בית המשפט להטיל על מורשע בעבירה כל אגרה או תשלום חובה אחר, לרבות היטל השבחה, וכן להטיל קנסות בנוסף לכל עונש או תשלום אחר, כעולה מהוראת סעיף 254 י' (א) בנוסחו לאחר התיקון.

בשים לב לנסיבות המפורטות לעיל, הגעתי למסקנה כי מעבר לחיוב בהיטל ההשבחה, מתחם העונש ההולם נע בין 100 ל-250 ₪ למ"ר. לפיכך, יש להעמיד את מתחם העונש ההולם על רף שבין 30,000 ₪ ל- 74,000 ₪.

לסיכום ולאור האמור, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: קנס בסך 60,000 ₪, אשר ישולם ב-60 תשלומים חודשיים שווים רצופים החל מיום 22.12.22 ובכל 22 לחודש שלאחר מכן.

וכיוצא בכך – אמנם נקבע בפסיקה כי הליכי גבייה מינהליים אינם עוצרים את מירוץ ההתיישנות לצורך הליכי גבייה אזרחיים (רע"א 4302/16 עריית ירושלים נ' פרידמן ((16.4.2018), אך גם הלכה זו אינה נוגעת לעצם משלוח דרישת התשלום, כאשר במקרה שלפני העתירה אינה מכוונת, ואינה יכולה להיות מכוונת, כנגד הליכים אזרחיים, שממילא לא ננקטו.

הינה כי כן - בסופו של יום, וכאמור, שאלה אחת מרכזית עומדת להכרעה בעתירה זו והיא האם השתהתה הערייה בהוצאת דרישת התשלום בגין תוספת בניה שלא בהיתר אשר לא נכללה בהסכם הפשרה, וכן בגין עבודות פיתוח שבוצעו בגובל לנכס בשנת 2014, וזאת בשים לב לכך שדרישת התשלום נשלחה לעותרת רק בחודש מאי שנת 2021? בע"א 4352/15 קורן נ' הראל (2.8.2017) שירטט בית המשפט העליון את העקרונות הרלוואנטיים לטענת השהוי וזאת בכל הנוגע לנקיטת הליכי גבייה מינהליים (שכן מדובר היה בחובות שנצברו בטרם שינוי ההלכה והכפפת הליכים אלה לדיני ההתיישנות), אך דומה כי עקרונות אלה יפים באותה מידה גם לעניין דרישת התשלום.

...

סבורני כי לצורך הכרעה בעתירה דנן ובכל הנוגע להיטלי הפיתוח, השאלה היא האם בשים לב למועד שבו נוצרה העילה להטלת החבות בתשלום ההיטל – דהיינו מועד אירוע סלילת הכביש (ככל שמדובר בהיטל בשיעור 50% בגין עבודות הפיתוח בשנת 2014), או המועד שבו נודע לעירייה על אודות חריגת הבניה (בכל הנוגע להיטל בשיעור 100% בגין שטח שלא נכלל בהסכם הפשרה), מנועה הרשות לדרוש את התשלום בשל השיהוי במשלוח הדרישה.

אדגיש כי איני מתעלם כלל ועיקר מהאינטרס הציבורי בגביית היטלים לשם מימון עבודות הפיתוח המתבצעות בעיר, אך סבורני, וכאמור, כי במקרה דנן יש להעדיף את האינטרס הפרטי, לרבות אינטרס ההסתמכות של העותרת.

אוסיף בהקשר זה כי אין בידי לקבל את טענת העירייה לפיה אין מקום להידרש לטענת השיהוי במשלוח דרישת התשלום, שכן העותרת התייחסה בעתירתה ובסיכומיה לשיהוי רק ביחס לנקיטת הליכי גבייה, בעוד הסעד המבוקש הוא ביטול דרישת התשלום.

אשר לדמי ההקמה סבורני כי הצדק עם משיב 2, לפיו יש למחוק את העתירה כנגדו מחמת חוסר סמכות עניינית.

בהודעה ציינה גינדי (בפיסקה 5), בין היתר, כי ביחס לנציגות מיוחס לה מלוא סכום התביעה (דהיינו 65 מיליון ₪), ולצרכי אגרה מיוחס לה נזק על סך 10 מיליון ₪, ביחד ולחוד עם יתר המעוולים, מאחר שהנציגות לא מילאה תפקידה כנדרש, לא תחזקה הבניין על מערכותיו השונות כנדרש, לא הורתה לדיירים לפרק את תוספות הבנייה ללא היתר שביצעו בעצמם, ולא פעלה נגד דיירים אלה.

עמדתי על כך בת"א (מחוזי ת"א) 18909-12-15 פיקארד נ' האוניברסיטה העברית בירושלים (פורסם במאגרים; 12.12.19).

...

אני סבור כי טוב יעשו המשיבות אם ינסו לברר נתון זה אצל הנאמנים של חברת דורי.

מקובלת עלי עמדת המשיבות כי במסגרת ההבהרה, שהוגשה לתיק בית המשפט בעניין הסכומים הנתבעים מהמבקשת (לצד הצדדים השלישיים האחרים), אין התייחסות למערכות האוורור והוונטילציה, ולכן אין רלוונטיות לנשאל.

מקובלת עלי הפניית המשיבות להסכם הקונקרטי מולה.

על פי עובדות כתב האישום, בנה המבקש תוספת בניה ללא היתר, מסוג מרפסת תלויה, בשטח של כ-12 מ"ר, בין המועדים 1.12.2020 ל-4.1.2021, ברחוב רביבים 27/26 בשכונת רמות בירושלים.

...

סבורני כי גם אם המאשימה פועלת, על פי רוב, על בסיס תלונות אין הדבר מחייב כי לא מתבצעים סיורים שגרתיים ולא נאכפות עבירות בניה גם בדרך זו. זאת ועוד, לא עלה בידי המבקש ללמד כיצד הנתונים האמורים יסייעו בידו, שכן גם אם קיימים שכונות ומרחבים בהם כלל לא מתבצעים סיורים שגרתיים אין משמעות הדבר כי לא מתבצעת בהם אכיפה.

לא דומים הדברים לענייננו, כאשר לעמדת המאשימה, אותה אני מקבלת, סוג העבירה המיוחס למבקש, מרפסת מתקפלת, נאכף על ידה ביתר שאת, ביחס לכלל האוכלוסיות, ואף מוקצים לצורך זאת משאבים לא מבוטלים.

בנסיבות אלה, הגעתי לכלל מסקנה כי לא עלה בידי המבקש להניח בסיס ראייתי ראשוני או לכאורי לביסוס טענתו בדבר אכיפה בררנית (עתפ"ב 58471-08-19 (מחוזי נצרת) חן נגד ועדה מקומית לתכנון אצבע הגליל [פורסם בנבו] (06.07.2020)) לצורך קבלת החומרים המבוקשים ולפיכך אני מורה על דחיית הבקשה.