בניית מחסן בחצר בית משותף ללא היתר

בעדותו אישר המומחה, מר ברוכים, כי המחסן היה בתחום החצר של הבית המשותף (פרוטוקול עמ' 26, שורות 31-32).

בהתאם למסמכי הבית המשותף אין לבית המשותף מחסן חצוני בחצר.

למבקש אף לא הייתה זכות להקים את המחסן בחלקת הבית המשותף, זאת משלא הגיש בקשה לקבלת היתר בנייה, ולכל הפחות, היה עליו לצרף את הסכמת שאר בעלי הזכויות בבית המשותף.

...

המסקנה היא כי צו ההריסה הוצא עקב בנייה ללא היתר בחצר שהיא בגדר רכוש משותף.

אני סבורה כי במקרה דנן נהגה המשיבה בשרירותיות ובחוסר סבירות, כאשר צו ההריסה בוצע 24 שעות לערך לאחר ההדבקה, זאת מבלי שנטען כי הייתה דחיפות מיוחדת בביצועו לאלתר.

מסקנתי היא אפוא צו ההריסה בוצע באופן שרירותי תוך פגיעה לא מידתית בזכויותיו של המבקש.

מונחת לפני בקשה לביטול צו הריסה מינהלי אשר הוצא על ידי המשיב ביום 3.7.19, ביחס למבנה מחומר קל - קירות וגג - בשטח 6.6 מ"ר, אשר ניבנה ללא היתר בחצר האחורית של בית המבקש ברחוב מרכוס דוד 7 בתל אביב.

בתגובה לעמדה זו טען המבקש, כי ליחידת הדיור שלו יש מחסן אחד בלבד - הוא המחסן נשוא צו ההריסה, כי המחסן הנוסף (אליו מכוון המשיב) הנו מחסן ששייך לשכנתו הגב' ברבש- ישראלי, וכי סה"כ מספר המחסנים המוצבים בחצרות הבית המשותף אינו עולה על מספר יחידות הדיור בבית.

מחסן אחד לכל יחידת דיור המבקש העיד כי על המקרקעין נשוא הצוו בנוי בית משותף הכולל שמונה יחידות דיור (נסח רישום מקרקעין התומך את הדברים הוגש וסומן מב/2), וכי לשבע מתוך שמונה יחידת הדיור בבית המשותף קיים מחסן/יחידת מגורים בחצר.

...

משכך, אני מקבלת את טענת המבקש לפיה שטח המבנה הינו 6 מ"ר. לענין יתר הדרישות הקבועות בתקנה 29 - הרי שאין מחלוקת בין הצדדים, כי המבנה בנוי מחומרים קלים, וכי הוא לא מחובר לתשתיות מים ביוב וחשמל, כדרישת התקנה.

ב"כ המשיב טענה בסיכומיה, כי כאשר משתנה מדיניות האכיפה, הראשון שאוכפים נגדו על פי המדיניות החדשה אינו יכול להשמע בטענה לאכיפה בררנית, ואף הפנתה לפסיקה בענין זה. אני סבורה כי בנסיבות המקרה שלפנינו כמתואר לעיל, כאשר ברחוב יש 32 יחידות דיור (במרקם ט' בתב"ע), וכאשר בהתאם למדיניות הקודמת לא התבצעה אכיפה כנגד מחסנים שניבנו ב- 29 יחידות דיור, יש לשקול היטב האם נכון להתחיל ביישום מדיניות חדשה ביחס למחסן ה- 30.

משקלם המצטבר של השיקולים שנימנו לעיל, הביאו אותי למסקנה כי לא כך היה מהלך הדברים בענייננו, ולפיכך נפל בצו פגם חמור אשר יש בו כדי להביא לביטולו.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת.

לכן, טענות התובעים בדבר פגיעה בפרטיות בגין התקנת מצלמות אלה לא הוכחו ויש לדחות את העתירה למתן הצוו בעיניין זה. צו לפירוק הקירות הסוגרים את החלל מתחת לממ"ד בדירת מרגלית התובעים טוענים כי הנתבעים ביצעו עבודות בניה ברכוש משותף ללא היתר וללא זכות שבדין וסגרו במשקוף ובדלת שטח שנוצר מתחת לממ"ד בדירת מרגלית תוך שבכך הנם משתלטים על שטחים לא להם.

את ההגדרה לסמיכות הפיזית הנדרשת לצורך החשבת מחסן כהרחבת דירה, ניתן למצוא בע"א (מח'-י-ם) 3418/09 עטיה נ' שגיא (פורסם במאגרים, 17.1.10), שערעור עליו נדון ונדחה ברע"א 1462/10 הנ"ל – "... למרות שגם בניית מחסן כשלעצמו יכולה להחשב כהרחבת דיור, הרי שעל מנת להכנס לצלו של סעיף 71ב' לחוק, ההרחבה צריכה להיות המשך טבעי של הדירה ומתוך הדירה. הרחבה זו יכולה להיות בדרך אנכית - כגון פריצת תיקרת הדירה אל עבר גג הבניין, או פריצת ריצפת הדירה אל עבר קומה שמתחתיה. או הרחבה אופקית - כגון בניית מרפסת או סגירתה או פריצת קיר הדירה אל עבר הרכוש המשותף הצמוד לה (וראה ת"א [מחוזי-חי'] 508/04 צימרמן נ' אוסטרובסקי, [פורסם בנבו] [27.3.05] ממנו גם משתמע כי חייבת להיות קרבה פיסית בין הדירה ובין הרחבתה)." קרי, צמידות פיזית אינה מספיקה ונדרשת להיות גישה לאותה 'הרחבה' מתוך הדירה.

צו מניעה אשר יורה לנתבעים להמנע מסיפוח חלקים מהחצר המשותפת לשימושם האישי התובעים טוענים כי פרץ סיפח לעצמו חלק מחצר הבית המשותף, על מנת שתתפקד כגינה פרטית שלו, הסיר את הצמחייה שגדלה שם ושתל צמחיה פרטית משלו.

...

על כן, אני מורה לצדדים להימנע מכך.

משעה שכך הם פני הדברים, מתייתר הצורך לדון במתן צו שיורה על ניתוקה, הוא הסעד היחיד שהתבקש במישור זה. סוף דבר התביעות בעיקרן נדחות הדדית, למעט בשלוש הנקודות כדלקמן – ניתן צו הדדי האוסר על הצדדים (צינמן מול פרץ ומרגלית) להטריד, לאיים, לבלוש, ולצלם זה/ו את זה/ו. צו זה יעמוד בתוקפו למשך שנה מהיום.

נוכח התנהלותם ההדדית של הצדדים בהליך זה והעובדה שהנושא הגיע לפתחו של בית המשפט משום שאיש מהצדדים לא השכיל לעצור את המחלוקת בטרם הסלימה לכדי התביעות ההדדיות, אני מורה כי כל צד יישא בהוצאותיו.

המבקש אישר בבקשתו שבנה בחצר הבית המשותף מחסן , שנועד לשמש אותו בעת ששיפץ את דירתו הממוקמת בבניין.

העד אישר שלא קיבל ממחלקת רשוי והתב"ע אישור או מיזכר המלמדים שהבנייה אינה אפשרית מבחינת התב"ע. העד הבהיר שבכל מקום בו יש בנייה - אוכפים ( עמ/7 שו/ 4).

הוא לא טרח לזמן לעדות את " נציג וועד הבית" שלכאורה אישר לו לבנות המחסן במקום, הוא לא הציג ראייה כלשהיא לעניין ה " מחסן המקורי " שניבנה לדבריו ב 4/2021 , הוא לא הציג בפני בית המשפט חוות דעת נגדית שיש בה כדי לעורר ספק לגבי מימצאי מומחה התצ"א של המשיבה, הוא גם לא הפנה את בית המשפט לתוכנית התב"ע שלגישתו מאפשרת בניית מחסן בחצר המשותפת.

...

אני סבור ששתי עובדות אלו יש בהן כדי להכריע בשאלה הראשונה הדורשת הכרעה והיא האם מדובר בבנייה אסורה .

בעפ"א (מחוזי ת"א) 3501-10-15 פרופ' דרור צוקרמן נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה תל אביב (נבו 28.02.2016)‏‏ נקבע "בענייננו, המערער בנה ברכוש המשותף, מבלי שהציג הסכמה של הבעלים האחרים, או החלטה של האסיפה הכללית. מכאן, שאינו בעל זיקה קניינית המקנה לו זכות לבנות ברכוש המשותף. על כן, אין הוא נכנס לגדר תקנות הפטור, ומכאן, שדין הערעור להידחות, וכך אני קובעת." ( ראה לעניין זה גם בצה"מ 59485-08-20 הורוביץ נ ועדה מקומית לתכנון ובנייה ערד ( פורסם בנבו) שבו נדחתה בקשה לביטול צו הריסה מנהלי כנגד מחסן בגודל 6 מ"ר , כאשר אחד הטעמים הוא שהמבקש לא צירף הסכמת דיירים בבית המשותף לבנייה בשטח הפרטי הפתוח השייך לכל דיירי הבניין.

ככל שנוגע לשאלת מועד הבנייה אני סבור שהמבקש לא הוכיח בראייה או בחוות דעת שהבנייה האסורה בוצעה כבר ב2/21.

בשנת 2014, למרות היתנגדות הדיירים, ניתן לתובע היתר לשימוש חורג לצמיתות ביחידה ממחסן למגורים, כפוף למילוי התובע את התחייבויותיו בכתב ההיתחייבות מיום 10.11.2013 לאי הצמדת החצר המשותפת של הבית המשותף ואי ביצוע כל בנייה בשטח החצר המשותפת.

...

לגבי ההתבטאויות המיוחסות לנתבע בפגישה מיום 4.2.2020 במשרדי עזרה ובצרון, כאמור, הגעתי למסקנה כי התובע לא עמד בנטל להוכיחן.

ואולם, גם אלמלא מסקנה זו, הצגת התובע כמי שהפך מחסנים בבניין לדירה אין לראות בה פרסום לשון הרע, והיא גם חוסה תחת הגנת אמת הפרסום שבסעיף 14 לחוק.

סוף דבר מכל האמור, התביעה נדחית על כל אדניה.