הנתבע 1 בנה קיר נוסף בגובה העולה על 2 מטר ותקרה מעליו, הפולשים למגרש התובעים בכ-51 ס"מ, ללא היתר (להלן: "הבניה הפולשת"), דבר אשר הצר את שביל החניון והקשה על התובעים להשתמש בו.
בשל הבניה הפולשת נטען כי נפגעו שלושת רכבי התובעים ונגרם להם נזק בסך 43,363 ₪; כי משהנתבע 1 בנה את הקיר הנוסף על גבי קיר הגבול, יש לחייבו להישתתף באופן יחסי בעלות בניית קיר הגבול בסך 57,224 ₪ ובתשלום דמי שימוש לתקופה של 7 שנים; כי הצבת מחסומי בטון ושפיכת חומר מילוי בתוואי הדרך הציבורית על ידי הנתבע 1 חוסמת את שדה הראייה ביציאה מחניון התובעים ומונעת אפשרות להישתלב בכביש שירות; כי מילוי הפער בין כביש השרות לתקרה הפולשת בפסולת בניה, גורם בעונת הגשמים להדרדרות חצץ ואבנים אל תוך שביל החניון, מה שגורם להחלקת רכבים ולסכון בטיחותי.
נטען כי בכך הגדיל הנתבע 1 את אחוזי הבניה, שינה את קו הגבול המוסכם והמאושר, והצליח לקבל היתר לבניית קומה חמישית בשטח של 175 מ"ר, חניה לא מקורה בשטח של 15.3 מ"ר, ושימוש חורג למשך 4 שנים שפג תוקפו בשנת 2008.
ביום 12/1/10 היתכנסה ועדת הערר המחוזית והורתה לנתבע 1 להרוס את משטח החניה הבנוי על קו אפס, להרוס את התיקרה הפולשת, לפנות את המחרטה ולהסיר את הפסולת שבשטח הצבורי.
...
טענות הנתבעים להתיישנות התביעה, בעת הזו, להידחות.
סוף דבר
לנוכח כל האמור לעיל, דין הבקשות לסילוק התביעה על הסף להתקבל באופן חלקי, בהתייחס לפלוגתות הנוגעות לבניית הקומה החמישית בניגוד להיתר ולתכנית.
לאור התוצאה, התובע ישלם לכל אחד מהנתבעים הוצאות בסך של 1,500 ₪ תוך 30 ימים מהיום.
