זו לשון ההחלטה:
"מדובר בבניין קיים בשטח בנוי של כ-130 מ"ר. תכנית 2878 המאושרת הגדירה ביניין זה כבניין אופייני, עליו חלות הוראות שונות שעניינן שימורו. על פי המצב הקיים, קיימות בתחום המיגרש זכויות מוקנות של כ-387 מ"ר, כלומר תוספת של 250 מ"ר על הקיים בפועל. התכנית מציעה תוספת זכויות מעבר למאושר, תוך יצירת מבנה השומר על החזית הקיימת-מעליה ומאחוריה תוספת בינוי חדש, אשר מורכב בחלקו מאלמנטים של המבנה המקורי ליצירת שש יחידות דיור חדשות ואיכותיות וקומה מסחרית. יצוין כי התכנית ממוקמת לאורך ציר מסחר ופעילות ראשי המתפקד כמרכז פעילות הן ברמת השכונה והן ברמה העירונית.
כזכור, משיבה 3 נישאלה על ידי משיבה 1 מהי פרשנות גורמי התיכנון והשימור הערוניים לסעיף 10(ז) הנ"ל, ובאופן מיוחד ביקשה משיבה 1 לדעת האם המדובר בהוראה לתכלית מקילה, "החלה רק במקרים בהם מדובר בתוספת בנייה צמודה למבנה קיים אינטגרלית", או האם זו הוראה לתכלית מחמירה, "החלה על כל בנייה חדשה במיגרש, באשר היא ממוקמת, וגם אם היא ממוקמת במנותק ולפני המבנה הקיים".
יוזכר, כי התשובה שניתנה הייתה כי במרבית המקרים הפרשנות לפיה פועלת מחלקת הרשוי היא "למקרים הפיכים בלבד", היינו, "מקרים בהם מבנה אופייני (או לשימור) חורג מקוי הבניין המאושרים".
או אז מותר, לשיטתה, על פי הסעיף האמור, להוסיף בנייה (בהנחה שקיימות זכויות בנייה מאושרות) על גבי המבנה הקיים, למרות חריגתו מקוו הבניין.
...
בנסיבות שפורטו לעיל נמנעתי מלהכריע בעצמי בשאלת פרשנותו של סעיף 10(ז), שכן אני סבורה כי על משיבה 2 לשוב ולדון בתכנית המוצעת, לאחר שתקבל את עמדתה של משיבה 3 בסוגית פרשנותו של סעיף 10(ז).
משבאתי לידי מסקנה זו, אין צורך כי אכריע ביתר הטענות שנטענו בעתירה.
העתירה מתקבלת, אפוא, במובן זה, שהחלטתה של משיבה 2 מיום 22.9.09 מתבטלת, והדיון בתכנית המוצעת מוחזר אליה, על מנת שתידון בה לאחר שתתקבל עמדתה של משיבה 3 בסוגית פרשנותו של סעיף 10(ז) לתקנון התכנית התקפה.
