באשר לנזקים, בחוות דעתו היתייחס המומחה רק לעבודות הנדרשות להשבת המצב לקדמותו ועלויותיהן, הכוללות: בדיקות קרקע, דו"ח ביסוס, תיכנון ופקוח עליון, הריסה ופינוי פסולת, קדוח ויציקת 2 כלונסאות, בטון מזוין, קורת מסד מבטון מזוין, חידוש מעקה משרביה, תקוני ריצוף, טיח וצבע, בעלות כוללת של 27,150 ₪, בתוספת מע"מ.
בהמשך, בחוות דעת משלימה שהוגשה בעקבות שאלות הבהרה שנשלחו אליו, קבע המומחה את עלות בניית התוספת כדלקמן:
עלויות רשוי ותכנון (באחריות המערערת) - 30,000 ₪ בתוספת מע"מ
עלויות ביצוע (באחריות המשיב) - 66,300 ₪ בתוספת מע"מ
בתשובה לשאלות הבהרה נוספות שנשלחו אל המומחה אישר כי בטעות הושמט תימחור עבודות נגרות חרש, וכי יש להוסיף לעלויות הבצוע 9,700 ₪, כך שסך כל עלויות הבצוע מסתכם ב-76,000 ₪ בתוספת מע"מ.
פסק הדין
פן חוזי
בית המשפט קבע כי נוכח התמורה הנמוכה שסוכמה בין הצדדים לבצוע העבודות, היה ברור לשניהם, מלכתחילה, כי הבניה לא תעמוד בסטאנדארטים הנדרשים של בניה מורשית, והמערערת התפשרה מראש על איכותה ובטיחותה של העבודה.
בית המשפט דחה את רכיב הנזק של עלויות בניה מחדש של התוספת, שכן אין השבה של המצב לקדמותו אלא העשרת המערערת על חשבון המשיב, וכי "אין זה מתקבל על הדעת, שהתובעת אשר שילמה לנתבע בעבור תוספת בניה בסטאנדארט נמוך יותר ובעלות של כ – 32,500 ₪, תזכה לקבלת פיצוי מן הנתבע בשיעור כפול בעבור הקמת תוספת בניה חדשה בסטאנדארט גבוה בהרבה".
בית המשפט דחה גם את רכיב הנזק של אובדן שכר דירה (הפרישי שכר דירה שניתן היה לגבות עקב הרחבת הדירה) ונזקים אחרים שנגרמו לשוכרים, בנימוק כי להבדיל מהנזקים הישירים שנגרמו למערערת, כאן מדובר בנזק עקיף, והסיבה להיווצרותו נעוצה במערערת שלא קיימה את חובתה לדאוג להיתר בניה קודם לבצוע העבודות.
...
באשר לשאלת הקטנת הנזק, אני סבור כי שתי החלופות שבהצעת המשיב למערערת משנת 2016 (!), כ-4 שנים לאחר ביצוע העבודה, היו כאלה שהמערערת רשאית הייתה לדחותן.
סיכום
הערעור מתקבל, אפוא, בהתאם למפורט לעיל, ובאופן שבמקום הסך של 15,883 ₪ שנקבע בפסק הדין של בית משפט קמא, יבוא הסך של 67,798 ₪, ויתווספו לו הפרשי הצמדה וריבית, כפי שנקבע בפסק הדין.
בנוסף, ישלם המשיב למערערת הוצאות בשתי הערכאות בסכום כולל של 25,000 ₪.
