בניה בלתי חוקית בשטח ציבורי

טענות העותר השמוש ברחבה לצורך חניה נעשה בחריגה מהתב"ע - על הערייה חלות חובות כרשות מקומית, בין היתר לפי פקודת העיריות [נוסח חדש] וחוק התיכנון והבנייה, התשכ"ה- 1965, מכוחן היא מחויבת לאסור שימושים אסורים בקרקע, להסיר ולמנוע הסגת גבול ובנייה בלתי חוקית בשטח צבורי, לתקן ליקויים בטיחותיים ולדאוג לבטחון התושבים.

...

תגובת העירייה בכתב ובעל פה אינה מרמזת על מצב דברים כזה, בודאי לא בשלב הנוכחי, ולכן גם דין רכיב זה של עתירה זו להידחות.

אני מקבלת את טענות העירייה.

על כן, העתירה נדחית גם ברכיב זה. סוף דבר העתירה נדחית.

נטען כי הנתבעות פלשו לשטחים צבוריים וביצעו בנייה בלתי חוקית במתחמים.

...

כיוון שאני סבורה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתשובה, אין מקום להידרש לבקשה למתן סעד זמני בנפרד.

לאחר עיון בבקשת רשות ערעור הגעתי כאמור למסקנה ולפיה דינה להידחות, אף ללא צורך בתשובת המשיבה, וזאת מהנימוקים כדלקמן: ביחס לסוגיית הליך תלוי ועומד: נקבע בפסיקה כי ערכאת ערעור אינה נוטה להתערב בהחלטה שעניינה בקשה לעיכוב הליכים בשל הליך תלוי ועומד אלא רק במקרים חריגים, גם אם היא סבורה כי מוטב היה לנקוט בדרך דיונית אחרת.

לסיכום: לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור.

 כן ראו דברי כב' הנשיא מ. שמגר:   " יש נסיבות, בהן תשלום פיצויים בעקבות סילוק ידו של בעל הרישיון הוא דוקא שיכול לנגוד את תחושת הצדק." (ע"א 496/82 רוזן נ' סלונים (1985)) ולאחרונה ראו דברי כב' השופט י. דנציגר: "הפועל בנגוד להסכם שנחתם בינו לבין המינהל, בונה בנייה בלתי חוקית על שטח צבורי ומסרב לפעול בהתאם לצוי בית משפט, אינו יכול לידרוש בסופו של יום פיצוי מן המינהל. אין ספק כי מתן פיצוי למבקש בנסיבות אלה יגרום למצב בו חוטא יוצא נשכר, מצב שאין כל אפשרות להשלים איתו." (רע"א 9438/09 גואטה נ' מדינת ישראל (2010)).

...

בהתחשב בנסיבות האישיות שהובאו בפניי, אני מחליט שהבית ויחידות הדיור בהן מתגוררים יפה חלבי, יחזקאל חלבי, אלעד חלבי ומשפחתו ו-תומר חלבי ומשפחתו, יפונו לא יאוחר מיום 10.9.2023 על מנת לאפשר להם למצוא דיור חלוף.

אני דוחה את התביעות הכספיות ההדדיות.

נוכח התנהלות כל הצדדים כמפורט בפסק הדין, לרבות מדינת ישראל אשר לא לחצה על פרי אור ו-ישרס לפנות את משפחת חלבי מהמקרקעין עת הובא לידיעתם הסגת הגבול שלהם במקרקעין, אני מחליט שלא לעשות צו להוצאות.

גזר דין בעיניינו של הנאשם מס' 1 אשר הורשע בהכרעת־דין מנומקת ביום 21.9.2023 בעבירה לפי סעיף 210 לחוק התיכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"), בכך שלא קיים צו שפוטי שניתן לפי סעיף 205 או 206 לחוק (כפי נוסחם טרם תיקון מס' 116 לחוק), המורה לנאשם להרוס או להתאים בנייה בלתי־חוקית בשטח של כ-86 מ"ר (להלן: "הבנייה") שביצע בשכונת ראס אל עמוד.

העובדה שנאשם שהורשע ונגזר דינו בגין עבירת בנייה, חמורה כשלעצמה, בוחר ביודעין להיתעלם מן הצוו המורה לו להרוס את הבנייה הבלתי־חוקית, מציגה יחס מזלזל כלפי שילטון החוק והסדר הצבורי, ומאפשרת הנצחתה של עבירת בנייה לעיני כל. כך קבע לעניין זה בית המשפט העליון ב-רע"פ 10571/08 מדינת ישראל נ' אהרון מלכיאל, פס' 7 (23.6.2011): "מטבע הדברים, משקלה האנטי-חברתי של עבירה שעניינה הפרת צו שפוטי הנו גדול במיוחד, וככל שמוסיף העבריין לעמוד במריו ושלטון החוק נותר נפגע – חמורה העבירה שבעת מונים. לא בכדי קבע בית משפט זה לא אחת, כי העבירה הקבועה בסעיף 210 לחוק התיכנון והבנייה היא מהחמורות שבדיני התיכנון והבניה (ר"ע 23/83 בנימין פור נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(1) 533 (1983)...; ע"פ 578/78 מדינת ישראל נ' עיסה, פ"ד לו(1) 723, 725 (1978))" (ההדגשות במקור – ע.ט.) ראו בדומה: רע"פ 4169/12 דן מיחזור בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים, 8.7.2013).

...

בנוסף, יש לתת משקל אף לכך שמדובר בעבירת אי־ציות שלישית בה מורשע הנאשם.

לסיכום ולאור האמור, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: תשלום קנס בסך 32,000 ₪ עקב אי־הציות לצו ההריסה (כולל הוצאות משפט בסך 2,000 ₪).

כך למשל ב-ר"ע 23/83 בנימין פור נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(1) 533, 535 (1983) קבע כב' השופט ד' לוין: "התופעה של בניית מבנים ללא היתר ופניה לקבלת היתר רק לאחר שנקבעו עובדות מוגמרות בשטח - תופעה נפוצה היא, ויש לפעול להכחדתה. יש במעשים כאלה פגיעה חמורה בשלטון החוק ובסדר הצבורי, וככל שמציאות עגומה זו מתמשכת, המציאות היא חמורה יותר, ונדרשת מדיניות עונש תקיפה ומוחשית כדי להדבירה". ב-ר"ע 1/84 דוויק ואח' נ' ראש העיר ירושלים ויושב-ראש הועדה המקומית לתיכנון ובניה, פ"ד לח(1) 494, 500 (1984) קבע כב' הנשיא מ' שמגר: "בנייה שלא כדין היא לא רק תופעה, החותרת תחת התיכנון הנאות של הבנייה, אלא השלכותיה מרחיקות לכת יותר: היא בין התופעות הבולטות, הפוגעות בהשלטת החוק. מי שעושה דין לעצמו פוגע באופן הגלוי והברור בהשלטת החוק". ב-רע"פ 4357/01 סבן נ' הועדה המקומית לתיכנון ולבנייה "אונו", פ"ד נו(3) 49, 60ה (2002) כתב כב' השופט מ' חשין: "תופעת הבנייה הבלתי חוקית הפכה מכת-מדינה – ברבות הימים והשנים צרפה עצמה מכה זו – בצד מכת גניבות רכב – לעשר המכות". ב-ע"פ 11000/07 אלמליח נ' הועדה המקומית לתיכנון ובניה אשדוד, סעיף ה(3) להחלטת כב' השופט א' רובינשטיין (פורסם במאגרים, 1.1.2008) נקבע: "המאבק בתחומים אלה של בניה שלא כדין הוא סיזיפי, ואין צורך להכביר מלים על "מכת המדינה" רבת הפנים שמילאה את הארץ במקומות שונים.

...

לפיכך אני מורה כי הנאשם יישלם בעבור הרכיב של היטל השבחה סכום משוערך בסך של 470,407.70 ₪, בהתאם לאמור בתעודת עובד ציבור מא/1.

אציין, כי אינני מקבל את טענת המאשימה כי במקרה זה יש בהיקף הבנייה כדי ללמד בהכרח על יכולתו הכלכלית של הנאשם.

לסיכום ולאור האמור, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: הנאשם ישלם קנס כולל בסך של 1,052,700 ₪.