בני נוער מועסקים בשכר מינימום

טיעוני המאשימה לעונש – העבירות בהם הורשעו הנאשמים הנן בתחום חוקי המגן הסוציאלים שתכליתם להציב רף הגנה מינימאלי ובמיוחד כאשר מדובר בהעסקת בני נוער.

באשר לעבירות לפי חוק עבודת הנוער - במסגרת ת"פ (ב"ש) 1381/09 מדינת ישראל נ' א.ש.ע.מ. יזמות ועסקים בע"מ (14.4.15), הורשעה הנאשמת בעבירות כלהלן – העסקה של עשרה נערים ביום המנוחה השבועי, לפי סעיפים 21ב(1) ו-33ג(א)(2) לחוק עבודת הנוער, העסקת שני נערים מעבר ל-8 שעות ביום, לפי סעיפים 20(א) ו-33א(2) לחוק עבודת נוער, העסקת שני נערים ללא פנקס עבודה, לפי סעיפים 28 ו-33ג(א)(5) לחוק עבודת הנוער, אי-מסירת הודעה לארבעה עובדים בדבר תנאי עבודתם בנגוד לסעיף 1 לחוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), התשס"ב-2002 ואי-הצגת מודעה בדבר זכויות העובד, לפי סעיפים 6ב(א) ו-6ב(ד) לחוק שכר מינימום.

...

בית הדין הארצי לעבודה עמד על החומרה שיש לראות בעבירות על החוק בהתייחסותו לאיסור החל לפי חוק עבודת הנוער לעומת ההיתר הכללי הקבוע בחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951, וקבע – "בקשר לכך יש להדגיש כי האיסור החל על העבדת נוער בשעות המנוחה השבועית הינו איסור קטגורי. עמדה על כך חברתי הנשיאה ארד בפסק דין שניתן מפיה בעניינה של המערערת שלפנינו, אף הוא בערעור על הרשעה שהורשעה בעבירה לפי חוק עבודת נוער, בציינה כי: "ההיתר הכללי הותקן מתוקף הסמכות הקבועה בסעיפים 11 ו-14 לחוק שעות עבודה ומנוחה, ועל-פי לשונו המפורשת מוגבל הוא לדל"ת אמותיו של חוק זה בלבד ולאיסור הקבוע בסעיף 9 לחוק שעות עבודה ומנוחה, בדבר העבדת עובד – שאינו נער – במנוחה השבועית. מנגד, אין חוק עבודת הנוער פותח ולוּ צוהר לאפשרות של העסקת נוער במנוחה השבועית, אף לא במסגרת ההיתר הכללי או שכמותו. בנדון זה מקובלת עלינו טענת המדינה, לפיה אי-החלתם של היתרים להעסקת עובד במנוחה השבועית על עובד אשר חוק עבודת הנוער חל עליו, נובעת ממטרת המחוקק בחוק עבודת הנוער, ומכוונתו להעניק לבני נוער עובדים הגנה נוספת על זו המוענקת בחוק שעות עבודה ומנוחה לעובדים בגירים. הנה-כי-כן, ההיתר הכללי מצטמצם בתחום הוראת החוק שמוצאו הימנה ובגדרה בלבד, ואין להרחיב ולפרוש אותו על איסור שבחוק עבודת הנוער. משכך הוא, אף אין ההיתר הכללי עומד למערערים, כפטור להעסקת הנערים בשבת (פס"ד אלוניאל הקודם בע"מ 498-497)" (ההדגשות הוספו – א.ס.).

א. באשר לנאשמת – בהתחשב בכל האמור שוכנעתי כי תכלית הענישה תוגשם אף בקנס שיהיה בגובה סכום רף הענישה התחתון של מתחם הענישה בעבירה על חוק הגנת השכר ובכל אחת מן העבירות על חוק עבודת הנוער מרף הענישה הנמוך.

באשר לנאשם – שוכנעתי כי נסיבותיו המיוחדות של תיק זה, בהן ניתן כנגד הנאשם צו כינוס נכסים וכאשר כתב האישום הוגש כארבע שנים לאחר הביקורת שנערכה והנאשם אינו מיוצג, שיקולי שיקום הנאשם מטים את הכף לחרוג ממתחם הענישה שנקבע לגבי עבירת חוק הגנת השכר ועבירת חוק שכר מינימום.

לפיכך, הנני קובעת כי בעבירות על חוק הגנת השכר וחוק שכר מינימום תכלית הענישה תוגשם אף בהטלת קנס שיהיה בגובה הרף התחתון של מתחם הענישה, ובעבירה של חוק עבודת הנוער תכלית הענישה תוגשם בקנס שיהיה ברף התחתון של מתחם הענישה.

מסמכים אלה הופצו למנהלי הסניפים ובהם פירוט התנאים שבחוקי העבודה עליהם יש להקפיד במהלך חופשת הקיץ בה מועסקים בני נוער רבים.

במענה לכתב האישום לא ניתנה תשובה ברורה לאישום השביעי והנאשמים הסתפקו בהפניה לתשובותיהם ביחס לאישומים האחרים בכתב האישום, אף שאין בהם מענה לאישום זה. בעדותו בבית הדין חזר הנאשם על דבריו בהודעה לחוקר התמ"ת. לפי עדותו, לכל מלצר ניתנה אפשרות לעבוד לפי שכר מינימום בתוספת 15% (למלצר בגיר) או 10% (לנער), או לפי הכנסות מתשר והשלמה לשכר מינימום.

...

הנה כי כן, גם אם אקבל את טענת הנאשם, לפיה אכן הפעיל את האמצעים עליהם עמד בעדותו, הרי שאין די בהם כדי "למלט" אותו מאחריותו בגין ביצוע העבירות ומכל מקום, אינני מקבלת את טענת הנאשם בעניין האמצעים בהם לכאורה נקט ואבאר.

את הנאשם אני מרשיעה באחריות של מנהל לאי תשלום שכר מינימום לפי סעיפים 15-14 יחד עם סעיף 2 לחוק שכר מינימום.

התוצאה על יסוד כל האמור אני מרשיעה את הנאשמת בחלק מן העבירות שיוחסו לה בכתב האישום כמפורט מטה: [א] עבירה אחת של העסקת נער ללא מתן הפסקה לפי סעיף 22(א) יחד עם סעיף 33א(2) לחוק עבודת הנוער, התשי"ג-1953.

אני מזכה את הנאשמת מכל יתר העבירות שיוחסו לה. את הנאשם אני מרשיעה בחלק מן העבירות שיוחסו לו בכתב האישום כמפורט מטה: [א] עבירה של הפרת אחריות נושא משרה בתאגיד לפקח ולעשות כל שניתן למניעת העסקת נער ללא מתן הפסקה, לפי סעיף 22(א) יחד עם סעיף 33א(2) וסעיף 38 לחוק עבודת הנוער, התשי"ג-1953.

כנגד שמעון חדאד (להלן – הנאשם), בכובעו כנושא משרה, הוגש כתב אישום בגין אחריות נושא משרה בתאגיד בגין העבירות כלהלן - אי הנפקת תלוש שכר כדין, עבירה על סעיפים 24(ב), 25ב(א)(2) ו-26(ב) לחוק הגנת השכר, התשי"ח – 1958 (להלן –חוק הגנת השכר), העסקת נער בשעות עבודה העולות על המותר, עבירה על סעיפים 33א ו-38(א) לחוק עבודת הנוער, התשי"ג – 1953 (להלן – חוק עבודת נוער), העסקת נערה בלילה, עבירה על סעיפים 33א ו-38(א) לחוק עבודת נוער, והפרעה למפקח עבודה – עבירה לפי סעיף 33ח' לחוק, סעיפים 15ג(א) + 15ג(ב) לחוק שכר מינימום התשמ"ז – 1987 (להלן – חוק שכר מינימום) ולפי סעיף 36 לחוק ארגון הפיקוח על העבודה התשי"ד – 1954 (חוק ארגון הפיקוח).

טיעוני המאשימה לעונש – העבירות בהם הורשע הנאשם הנן בתחום חוקי המגן הסוצאליים שתכליתם להציב רף הגנה מינימאלי ובמיוחד כאשר מדובר בהעסקת בני נוער.

...

אציין שבהתחשב במידת הפגיעה בערך המוגן, כפי שפורטה לעיל, לא ראיתי הצדקה לקבוע רף תחתון נמוך מגובה הקנס מנהלי ובמקביל לא שוכנעתי שיש להגדיל את הרף התחתון באופן שיחושב לפי כפל הקנס המנהלי וזאת, בין היתר, לאור מצבו הכלכלי של הנאשם.

שוכנעתי כי נסיבותיו המיוחדות של תיק זה, בהן ניתן כנגד הנאשם צו כינוס נכסים וכאשר כתב האישום הוגש כשלוש שנים לאחר הביקורת שנערכה והנאשם אינו מיוצג, שיקולי שיקום הנאשם מטים את הכף לחרוג ממתחם הענישה שנקבע לגבי עבירת חוק הגנת השכר ועבירת חוק שכר מינימום.

לפיכך, הנני קובעת כי בעבירות על חוק הגנת השכר וחוק שכר מינימום תכלית הענישה תוגשם אף בהטלת קנס שיהיה בגובה הרף התחתון של מתחם הענישה, ובעבירה של חוק עבודת הנוער תכלית הענישה תוגשם בקנס שיהיה ברף התחתון של מתחם הענישה.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הריני מזכה את הנאשם 2 מכל העבירות שבכתב האישום וכן מזכה את הנאשמת מעבירות של העסקת בני נוער ללא אישור רפואי, אי מסירת תלושי שכר ומפסיקה את ההליכים בנוגע לאישום שעניינו העסקת בני נוער ללא פנקס עבודה.

בהתאם לאמור לעיל, הנאשמת הורשעה בעבירות של העסקת נערים בשעות לילה, העסקת נערים בשעות חריגות לפי חוק העסקת נוער, אי תשלום גמול עבור שעות נוספות על פי חוק שעות עבודה, אי מסירת אישור על תקופת עבודה, אי מסירת הודעה על תנאי העסקה ואי תליית מודעה על פי חוק שכר מינימום.

...

ממכלול הראיות עולה כי במועד הרלבנטי לעריכת הביקורת הנאשמת אכן לא מילאה אחר הוראות החוק.

מכאן שהמסקנה המתבקשת היא כי אישום זה הוכח ברמה הנדרשת ומשכך יש להרשיע את הנאשמת בעבירות המיוחסות לה בהקשר זה. הרשעת הנאשמת בעבירה של אי תליית מודעה המפרטת את עיקרי זכויות העובדים מחומר הראיות עולה כי בביקורת שערכה המאשימה ביום 24.8.10 על ידי הגב' אמזלג, אשר העידה בבית הדין, לא נמצאה מודעה המפרטת את עיקר זכויות העובד לפי סעיף 6ב לחוק שכר מינימום התשמ"ז – 1987.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הריני מזכה את הנאשם 2 מכל העבירות שבכתב האישום וכן מזכה את הנאשמת מעבירות של העסקת בני נוער ללא אישור רפואי, אי מסירת תלושי שכר ומפסיקה את ההליכים בנוגע לאישום שעניינו העסקת בני נוער ללא פנקס עבודה.

הנאשמת הורשעה בהתאם להכרעת דין מיום 13.6.17 בעבירות של העסקת נערים בשעות לילה ובשעות חריגות לפי חוק העסקת נוער התשי"ג - 1953; אי תשלום גמול עבור שעות נוספות על פי חוק שעות עבודה ומנוחה התשי"ח - 1951; אי מסירת אישור על תקופת עבודה לפי חוק הודעה מוקדמת על פיטורים והתפטרות התשס"א – 2001 אי מסירת הודעה על תנאי העסקה לפי חוק הודעה לעובד (תנאי העבודה) התשס"ב – 2002 ואי תליית מודעה בעיניין שכר מינימום על פי חוק שכר מינימום התשמ"ז – 1987.

מיתחם הענישה ביחס להעסקת עובדים בנגוד לחוק עבודת נוער העסקת עובדים בנגוד לחוק עבודת נוער פוגעת בערך החברתי המוגן שעניינו הגנה על רווחתם של בני הנוער ועל בריאותם.

...

תיקון 113 לחוק העונשין מגדיר את שלבי גזירת העונש על ידי בית המשפט, כפי שצוין בע"פ 8641/12 סעד נ' מדינת ישראל (5.8.13) אשר אוזכר בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בע"פ (ארצי) 32385-05-14 שמש חי אחזקות בע"מ נ' מדינת ישראל (13.8.15) (להלן – עניין שמש חי) כדלקמן: "בשלב הראשון - המקדמי, נדרש בית המשפט לבדוק האם הנאשם שלפניו הורשע בכמה עבירות, להבדיל מהרשעה בעבירה יחידה. במידה ומדובר בכמה עבירות, על בית המשפט לקבוע האם הן מהוות אירוע אחד או כמה אירועים נפרדים. אם מדובר באירוע אחד, ימשיך בית המשפט 'כרגיל', אל שני השלבים הבאים (קרי, יקבע מתחם ענישה לאירוע כולו ויגזור עונש כולל לכל העבירות הקשורות לאותו אירוע (סעיף 40 יג(א) לחוק העונשין)). לעומת זאת, במידה ובית המשפט מצא כי בעבירות שבהן הורשע הנאשם מדובר בכמה אירועים, יקבע עונש הולם לכל אירוע בנפרד, ולאחר מכן יוכל לגזור עונש נפרד לכל אירוע (בד בבד עם קביעה האם ירוצו העונשים בחופף או במצטבר), או עונש כולל לאירועים כולם (סעיף 40 יג(ב) לחוק העונשין); בעקבות המסקנה שהתקבלה בשלב הראשון ימשיך בית המשפט לשני השלבים הבאים: בשלב השני קובע בית המשפט מתחם ענישה ראוי בהתחשב בעבירה ובנסיבות הקשורות בביצועה; ובשלב השלישי נבחנות הנסיבות שאינן קשורות לעבירה, ובהתחשב בהן גוזר בית המשפט על הנאשם עונש המצוי במתחם הענישה שנקבע בשלב השני (אלא אם מתקיים אחד משני חריגים שיפורטו להלן)". לאור האמור בהתאם להוראות החוק ובשים לב לכך שהנאשמים הורשעו במספר עבירות יש לקבוע במסגרת השלב הראשון האם מדובר ב-"אירוע אחד" או ב-"כמה אירועים" (סעיף 40 י"ג לחוק העונשין).

לאור כל האמור, מצאתי להטיל על הנאשמת קנס על פי הרף הנמוך במתחם הענישה שפורט לעיל.

בהתאם לכך אני גוזרת על הנאשמת קנסות בשיעורים הבאים: קנס בסך 17,400 ₪ בגין עבירה על חוק עבודת נוער.