בן ממשיך במשק חקלאי - זכויות והצהרה

כפי שיפורט להלן, עניינם של ההליכים הקודמים עסק בזכויות "בן ממשיך" במשק החקלאי של הורי הצדדים, במושב בית עזרא, ועניינם של אלה הנוכחיים הוא תביעה כספית אותה הגישה המבקשת בגין שנים של טפול בהורים.

ביום 23.6.14 ונוכח תוצאת ההליכים הקודמים, הגישה המבקשת תביעה לבית המשפט לעינייני מישפחה, היא נשוא הליך זה. לטענתה, הצהרת ההורים כי המשיבים יזכו בזכויות 'הבן הממשיך' במשק ניתנה בכפוף להסכם מכללא לפיו מימון צרכי ההורים יוטל על המשיבים.

...

הוא הגיע למסקנה בדבר התיישנות מקצת מטענות המבקשת, לאחר בחינה קפדנית של טענות הצדדים, כמו גם לאחר ניתוחן של עילות התביעה הנטענות.

סבורני, כי החלטה זו, אינה החלטה בלתי סבירה שהצדיקה בנסיבות המיוחדות התערבות של ערכאת ערעור.

כאמור, מצאתי להיעתר לערעור ולהשיב על כנה את הכרעת של בית המשפט לענייני משפחה.

מסעודה אלמליח ז"ל, אמו של המשיב והמורישה של נחלה 7, נפטרה בשנת 2008 מבלי שמינתה בן ממשיך שיקיים את המשק החקלאי של נחלתה.

ההכרעה שם הייתה לצורך אותו עניין בלבד ומעבר לעובדה שמדובר בפסק דין של בית המשפט המחוזי שהוא פסק דין מנחה ולא מחייב, הרי שבכל מקרה לא יצאה ממנו הלכה גורפת לגבי מעמדה של זכות בר רשות כזכות קניינית ובודאי שלא לעניין הסמכות העניינית לידון בה שכלל לא התעוררה בפסק דין זה וממילא לא נדונה והוכרעה בו. חפשתי בעצמי אחר פסיקה הקובעת שהסמכות העניינית לידון ולהצהיר על זכות של בר רשות במקרקעין מסורה לבית המשפט המחוזי ולא מצאתי.

בית המשפט העליון אמר בהקשר זה כך: "אין לומר כי נושא התובענה לצורך קביעת הסמכות הוא עניין של חזקה או שימוש במקרקעין ועל-כן הוא מסור לסמכותו העניינית של בית-משפט השלום. תביעתו של אליהו אינה קשורה בחזקה ובשימוש בקרקע, אלא עילותיה נוגעות למעמדו כבן ממשיך בנחלה ולשאלת תוקפו המשפטי של הסכם העברת הזכויות בבית המגורים בין האם לחזקיהו. אין לסווג שני עניינים אלה כתביעות בדבר חזקה או שימוש במקרקעין אף אם תוצאה נלווית למתן הסעדים המבוקשים בהם עשויה להתבטא, בין היתר, בהכרה בזכותו של אליהו לחזקה ולשימוש במשק או בבית המגורים. בנסיבות אלה חל סעיף 40(1) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], הקובע כי בית-המשפט המחוזי ידון בכל עניין אזרחי שאינו בסמכות בית-משפט השלום." פסק דין זה חידד את מבחן הסעד כמבחן בלעדי לקביעת הסמכות העניינית.

...

אם כך ואם אחרת אני סבורה שאין צורך להכריע בעניין זה מכיוון שעסקינן בתביעה שכנגד.

בענייננו אני סבורה שהתביעה שכנגד והתביעה העיקרית נושאן אחד ומכל מקום הן נובעות מאותן נסיבות.

על-כן אני קובעת שנכון וצודק להותיר את התובענה לבירור בבית משפט זה וזאת מטעמים של יעילות דיונית העומדים בבסיס הוראת סעיף 51(א)(4) העוסק בסמכות העניינית בתביעה שכנגד.

עם זאת, ממילא מאחר שנקבע מבחינה עובדתית כי המבקש לא הוכיח את זכאותו כבן ממשיך, שכן לא הוכיח כי גר ועיבד את המשק יחד עם הוריו בחייהם כנדרש, ממילא, אפילו היה נקבע כי ההצהרה על זכאותו ניתנה כדין, שכן הוכחה הסכמת האם בפועל למינוי, לא היה מקום לאפשר לו לממש את זכאותו לאור היתנהגותו בפועל.

בתובענות בעיניין "בן ממשיך" במשק חקלאי יש לבחון הזכויות במקרקעין במסגרת שני מישורים.

...

סוף דבר התביעה לביטול מינוי הנתבע כבן ממשיך נדחית.

תביעת הנתבע לסילוק ידה של התובעת נדחית.

ההתנגדויות שהוגשו לצוואות ההורים נדחות.

הוא מוסיף כי מ.ת. לא מסר כל הסבר מניח את הדעת להסתרת הפרטים מעיני המעורבים בהליכי הפש"ר והפנה למספר רב של דיווחים והצהרות מהם עולה כי הסתיר המידע האמור בהליכי הפש"ר. הוא מסתמך על הילכת בית ששון (רע"א 4224/04 ) בהקשר זה וגורס כי לא יתכן שבהליך אחד יטען התובע שאין לו נכסים ובאחר יטען שהוא בעל זכויות במשק חקלאי מאז ומעולם.

לטעמי מקל וחומר, מועד תחילת היתיישנות התביעה במקרה שלפניי הוא ממועד כריתת עסקת המתנה (קרי 29/8/1986 ), שכן בנגוד למינוי בן ממשיך שהוא מינוי שיכול להתגבש רקק לאחר פטירת בעל הזכויות במשק החקלאי, מסירת המשק במתנה, עוד בחייה של המנוחה המנוחה היא ממועד עריכת ההסכם ולא ממועד פטירתה.

...

לאור כל האמור לעיל, ומשאני מקבל עדויות הנתבע ומעדיף אותם על עדויות התובע ואמו, הרי גם לגופם של דברים יש לקבוע כי חוזה המתנה למעשה התאיין או בוטל בשל הפרת החוזה האחר בין האב לבין הסבתא לממן ספר תורה כפי שהתחייב כתנאי לקבלת המשק.

מכל הטעמים לעיל, דין התביעה להידחות וכך אני מורה.

אני מחייב את התובע לשלם לנתבעים 12 הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 20,000₪.

להלן העובדות המהותיות הצריכות לעניין ושאינן שנויות במחלוקת הצדדים: תובע 1 ואשתו המנוחה, תובעת מס' 2, אשר נפטרה במהלך הדיונים, הינם חברים במושב צלפון, מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ, להלן: "המושב", "האגודה" לפי הקשר הדברים), ובעלי זכויות במשק מס'--במושב, להלן: "המשק". לתובעים חמישה ילדים, כאשר נתבע מס' 1 הוא בנם הקטן ונתבעת מס' 2 היא אישתו.

הטענות של הנתבעים: להלן תמצית טענות הנתבעים המובאות וסדורת כדלקמן: בשנת 1982 פנו התובעים ביוזמתם לנתבעים והציעו להם לקבל מעמד של "בן ממשיך", התובעים אף התנו נישואי הנתבעים בהסכמת נתבעת מס' 2 למינויים כ"בן ממשיך" במשק הנ"ל. משהסכימו הנתבעים מינו אותם התובעים להיות "בן ממשיך". המינוי אושר ע"י האגודה והמוסדות המישבים, לאחר שהתובעים פעלו במוסדות הדרושים (האגודה והסוכנות) על מנת להעביר את הזכויות ולהקנותם לנתבעים.

" יא) אשר על כן, מתוך יישום הוראות החוק הרלוונטיות שהובאו לעיל וההלכות השונות שהובאו מן הפסיקה, על מכלול הנסיבות שבפנינו, סבורני כי הפרשנות הראויה וההולמת את הביטוי "עד" שבטופס "הצהרה והתחייבות המתיישבים", מתיישבת עם הפרוש המקיים את החוזה אף לאחר פטירת ההורים, ואינה בבחינת תנאי מפסיק, המפקיע את זכויות ה"בן-ממשיך" עם מות ההורים ומסב את המשק והבית לחלק מן העיזבון הכללי.

...

המסקנה העולה מכל האמור לעיל היא כדלקמן: הנתבעים הינם בעלי מעמד של "בן-ממשיך", במשק חקלאי מס'--, במושב "צלפון". מעמד זה הינו בלתי הדיר, גם לאחר מות התובעים.

התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעים הוצאות משפט בשעור ל 15,000 ש"ח בצירוף מעמ, הסכום ישא ריבית והצמדה מהיום ועד לתשלום בפועל.