בית משפט לעניינים מנהליים בסמכות עניינית

אציין תחילה, כי בסעיף 2 לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, תש"ס- 2000 מוגדרת "החלטה של רשות" כדלקמן: "החלטה של רשות במילוי תפקיד צבורי על פי דין, לרבות העידר החלטה וכן מעשה או מחדל". לפיכך, אין לקבל את טענת המשיבה , כי לאור "הודאה" לפיה העתירה לא הוגשה על החלטה הרי שאין לבית המשפט לעניינים מינהליים סמכות עניינית לידון בעתירה.

...

טענות המשיבה יש לדחות את העתירה על הסף בשל שהוי כבד בהגשתה, מאחר ואין בידי בית המשפט להעניק את הסעד המבוקש ומאחר והעותרת מס' 1 הגישה השגה וערר לחלקות 47 ו- 48 וחתמה על הסכם פשרה בנוגע לחלקות האמורות בשנת 2019.

בהתאם, איני מקבלת את טענתן, לפיה יש לקבוע, כי על המשיבה להפיק הודעות שומה שנתיות מפורטות לחלקות הרלוונטיות לשנת 2020 ותשריט לחלקה 47 לשנת 2021.

כפועל יוצא מכך, אף אינני מקבלת את טענתן, לפיה רק לאחר המצאת הפרטים המבוקשים יחל מניין הימים להגשת השגות.

בנסיבות אלו, העתירה נדחית.

בפסק הדין שניתן בעתירה הנ"ל נקבע כי עסקינן בתובענה לסעד כספי וככזו אין לבית המשפט לעניינים מינהליים סמכות עניינית לידון בה. בחודש 9/2015 הגישה התובעת את התביעה דנן (לקבלת דמי הישתתפות/ תיקצוב מאת הערייה לפי חוק נהרי בהיותה מפעילה את המוסדות החינוך הנ"ל) תחילה לבית המשפט השלום וזאת לאור הסכום הנתבע בה, סך של 1,500,000 ₪ המצוי בסמכותו העניינית של בית המשפט השלום.

...

מדובר בטענה לא מבוססת ומכומתת ודינה להידחות.

הטענה נדחית.

לסיכום: דין התובענה להתקבל בחלקה .

בעתירה צוין כי לבית משפט זה סמכות עניינית לידון בעתירה, שכן היא מופנית נגד "החלטה של רשות" (הכוללת גם מחדל של הרשות ממתן החלטה) לפי סעיפים 1 ו - 5(1) לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, ולפי פרט 59(1) בתוספת הראשונה לחוק.

...

הוחלט להיעתר לבקשה, כמפורט להלן.

בכל מקרה אין אפשרות להיעתר לבקשת העותרת, שכן "...הקצאה בפטור ממכרז למטרת מפעל המבוססת על המלצת משרד הכלכלה מתייחסת להמלצה אשר ניתנת לפעילות תעשייתית ספציפית אשר נבחנה ואושרה ע"י משרד הכלכלה ועל כן בכל מקרה אין באפשרות רמ"י להיענות לבקשה מסוג זה". כמו כן: "החברה הכלכלית אשקלון חילקה את המגרש הנדון לחמישה מגרשים במסגרת תשריט. תשריט החלוקה אושר ע"י רמ"י וככל הידוע לרשות הוא הוגש לאישור הועדה המקומית. ככל הידוע לרמ"י יש המלצות של משרד הכלכלה להקצאות בפטור ממכרז של חמשת המגרשים שעתידים להיווצר מחלוקה זו, לחמישה מפעלים של צדדי ג', ועסקאות בהתבסס על המלצות אלו ייבחנו ויקודמו בהתאם לנהלי הרשות". במסגרת עתירתה כאן טוענת העותרת, בין היתר, טענות אלה: לטענתה, אין זה סביר לחסום אפשרות חלופית למיצוי המטרות של הנכס, הכשרות והלגיטימיות, מבחינה תכנונית ועסקית.

נמצא כאמור, כי דין העתירה להידחות על הסף - סעיף 5(1) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים מסמיך את בית המשפט לעניינים מנהליים לדון ב"עתירה נגד החלטה של רשות או של גוף המנוי בתוספת הראשונה בענין המנוי בתוספת הראשונה .

העתירה נדחית אפוא על הסף.

]". על מנת שתקום לבית המשפט לעניינים מינהליים סמכות עניינית לידון בעתירה לפי סעיף זה, נידרש קיומם של שני תנאים מצטברים: האחד, נוגע לזהות מקבל ההחלטה, דהיינו – כי מדובר בעתירה נגד החלטה של "רשות או של גוף המנוי בתוספת הראשונה" לחוק בתי המשפט לעניינים מינהליים; והשני, נוגע לענייניה של העתירה דהיינו – כי מדובר בעיניין המנוי בתוספת הראשונה (ראו, למשל: עע"ם 7832/08 כפר הנוער דרך תקוה נ' משרד הרווחה, פסקה 6 (19.10.2009); עע"ם 7151/04 הטכניון – מכון טכנולוגי לישראל נ' דץ, פסקה 11 (14.3.2005)).

...

עם זאת, בית המשפט ראה להוסיף ולקבוע כי דין המרצת הפתיחה להידחות גם מטעמים של שיהוי ומניעות, ואף לאחר שטענות המערערת נבחנו לגופן.

הנה כי כן, תאגידי מים וביוב אינם נמנים עם הגופים המפורטים בסעיף 2 לחוק חובת המכרזים בנוסחו כיום, ומכאן נובעת המסקנה כי לבתי המשפט לעניינים מנהליים לא נתונה הסמכות לדון בענייני מכרזים של תאגידי מים וביוב מכוח פרט 5 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים.

נוכח מסקנה זו, ובהיעדר פרט אחר בתוספת הראשונה שמקנה לבית המשפט לעניינים מנהליים סמכות לדון בתקיפת מכרז של תאגיד מים וביוב – אין מנוס מן הקביעה כי במצב המשפטי הקיים, הסמכות לדון בענייני מכרזים של תאגידי מים וביוב נתונה לבתי המשפט האזרחיים (ראו והשוו: בג"ץ 1001/20 חנו נ' החברה הכלכלית לאילת (חכ"א) בע"מ (6.2.2020) (להלן: עניין חנו)).

מסקנה זו, המשקפת את הדין המצוי, אינה הדין הרצוי.

ביום 30.10.23 הגישה המשיבה "הודעה על ייצוג ובקשת ארכה" במסגרתה העלתה טענה לחוסר סמכות עניינית לבית המשפט לעניינים מינהליים לידון בעתירה מאחר שהעותר לא פירט באופן ספציפי מהו מקור הסמכות של ביהמ"ש זה וכן כי הגשת עתירה מנהלית אפשרית על החלטת רשות, ומד"א איננה רשות מוסמכת על פי דין.

...

יש לדחות את טענת העותר לפיה "המסקנה היא שלמשיבה נאצלו סמכויות של רשות מוסמכת לפי החוק לרישוי כלי ירייה והחלטות המשיבה בעניין נגזרות מכוח אותו חוק". המצאת מסמכים התומכים בעמידת העותר בתבחין ואישור או סירוב המשיבה להמציא מסמכים בדבר כשירות העותר כנדרש בתבחין אינם בגדר החלטה של רשות המעניקה סמכות לביהמ"ש לעניינים מנהליים.

סיכומו של דבר: בהיעדר סמכות עניינית לביהמ"ש לעניינים מנהליים הבקשה לסילוק העתירה על הסף מתקבלת והעתירה נמחקת.

העותר ישלם למשיבה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪.