בית המשפט מתמודד עם סעיף הוויתור לבנק על הגנת דיור חלופי בסעיף הוצל"פ

בית משפט השלום בחדרה 06 אפריל 2016 ת"א 16802-01-15 שמחוביץ נ' ברקוביץ ואח' בפני: כב' השופטת קרן אניספלד התובע עו"ד מתי שמחוביץ ת.ז. 51806529 כונס נכסים על זכויות אפרים ברקוביץ ת.ז. 026119677 בעצמו וע"י עו"ד שרון בן עמי הנתבעים 1. חוה ברקוביץ ת.ז. 057801177 ע"י עו"ד יוסף שמחון 2. בנק לאומי לישראל בע"מ, חטיבת המשכנתאות ע"י עו"ד אביה בן ארי פסק - דין

לפי הודעת הכונס והנתבעת, הם באו לידי הסכמה כי לנתבעת תנתן היזדמנות להגיש חוות-דעת נגדית ואחר כך יוגשו סיכומי טענות בכתב ויינתן פסק-דין מנומק על-יסודם ובהסתמך על כתבי-הטענות והמסמכים שמצויים בתיק בית-המשפט, תוך ויתור על הגשת תצהירים ושמיעת עדים; להסכמה ניתן תוקף של החלטה.

מוסיף סעיף 10א לחוק המיטלטלין ומורה: "החליט בית המשפט לפי סעיף 10, ליתן צו לפירוק השתוף בזכויות של בני זוג בדירה המשמשת להם למגורים, לא יורה על ביצועו והפירוק יעוכב, כל עוד לא נוכח בית המשפט כי לילדי בני הזוג הקטינים ולבן הזוג המחזיק בהם, יחדיו, נמצא הסדר מגורים אחר המתאים לצרכיהם, לרבות הסדר ביניים למגורים זמניים המתאים לצרכיהם, לתקופה שיקבע". על עצם סמכותו ומעמדו של כונס הנכסים לתבוע פירוק שתוף בהליך כגון דא אין חולק.

הנתבעת לא חלקה על כך שאין באפשרותו של החייב לפרוע את החוב לזוכה, וטענה כי היא והחייב חוו היתמוטטות מטה לחמה של המשפחה והם מתמודדים עם 'בור' כלכלי; עוד ציינה כי הרווח השנתי שעלה בידי החייב להפיק מעבודתו כבעל עסק עצמאי לפירסום הסתכם בשנת 2013 בסך של 5,000 ₪, ובשנת 2014 לא חל שינוי מהותי [סע' 17, 21 ו-22 בכתב-ההגנה].

על הפן האחד של ההיבט הכלכלי עמדתי לעיל; ביטויו בהעדר מתוה חלופי לסילוק חובו של החייב לזוכה, וכישלונו של הזוכה לגבות את המגיע לו מן החייב באמצעים אחרים, חריפים פחות ממימוש הנכס.

התובע לא חלק על זכותה של הנתבעת לדיור חלוף לפי סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל – זכות שעוגנה גם בסעיף 10א בחוק המיטלטלין, אך טען כי זכות זו תבוא על ממושה באמצעות הסדר המגורים שתוכל הנתבעת להעמיד לעצמה תוך שימוש בסכום שתקבל היא במכירת הנכס – סכום שבאמצעותו תוכל למצער לרכוש לעצמה קורת גג הולמת בשכירות למשך שנים ארוכות.

...

סיכומם של דברים מן המקובץ נובע שיש לקבל את התובענה ולהורות על פירוק השיתוף בנכס, וכך אני מורה.

מאחר שפיצול הזכויות בנכס אינו אפשרי, ולא נטען אחרת, אין מנוס מלהורות על פירוק השיתוף בדרך של מכירת הדירה כפנויה לכל המרבה במחיר – בכפוף להחלטת המינוי מיום 15.6.2006 [נספח א' לכתב-התביעה], להוראות כב' הרשם בתיק ההוצל"פ ולהוראות כל דין.

לשם ביצוע המכר אני ממנה את התובע ככונס הנכסים גם על זכויות הנתבעת 1 בנכס.

יש לבחון טענותיו אחת לאחת, ולברר אם יש בהן כדי לסייע למבקש: מכר עצמי הבסיס הנורמאטיבי לבצוע מכר עצמי קבוע בסעיף 81ב1 (ב) (3) לחוק ההוצאה לפועל התשכ"ז-1967 (להלן: "חוק ההוצאה לפועל"), שם נקבע: "החייב רשאי להודיע לרשם ההוצאה לפועל, בתוך 20 ימים מיום המצאת האזהרה כאמור בסעיף 7, על רצונו למכור בעצמו את דירת המגורים, לצורך פרעון מלוא חוב ההלוואה; הודיע החייב כאמור, יורה רשם ההוצאה לפועל על עיכוב הליכי ביצוע המשכנתה לתקופה של 90 ימים מיום קבלת ההודעה, ובילבד שהחייב הבטיח את פרעון מלוא חוב ההלוואה מהתמורה שתתקבל בעד המכירה, לפי הוראות רשם ההוצאה לפועל; לא תמכר דירת מגורים לפי פסקה זו אלא לאחר שרשם ההוצאה לפועל אישר את המכירה". סעיף זה, אשר נחקק במסגרת תיקון 23 לחוק ההוצאה לפועל, שנתקבל במסגרת חוק הגנה על נוטלי המשכנתא לדיור (תקוני חקיקה, התשס"ב – 2002) (להלן: "תיקון 23") בא לתקן מציאות לא פשוטה ששררה ערב התיקון ונועד לקבוע הסדרים שיקלו על מישפחות שנטלו הלוואות כדי לרכוש דירות מגורים, ונקלעו לקשיים עקב המצב הכלכלי הקשה, ולהגן עליהם מפני מימוש לא מידתי וייתכן אף נחפז של המשכנתא באופן שעלול להותירם ללא קורת גג (ראו לעניין זה גם את דברי בית המשפט העליון ברע"א 3180/13 בן ארי נ' בנק המזרחי-טפחות בע"מ (ניתן ביום 6.6.13, פורסם באתרים משפטיים) בסעיף 10 להחלטתו; כן ראו דברי ההסבר להצעת חוק הגנה על נוטלי משכנתה לדיור (תקוני חקיקה), התשס"ב-2002, ה"ח 3092,בגדרה נכלל סעיף 81ב1 הנ"ל).

לעיתים יתרת הכספים שתושג בהליך כנוס הנכסים לא תספיק לכסות את יתרת ההלוואה, או אם אף תספיק לכיסוייה אך לא תותיר יתרה בידי החייב ואמצעים להשגת מקום דיור חלופי.

כאמור, פסיקת בתי המשפט הרחיבה את הפרשנות ביחס להגנה על בית המגורים, ועם הצורך להיתמודד עם התופעה שמוסדות פינאנסיים כללו בהסכמי ההלוואה, כדבר שבשיגרה, סעיפים המתנים על הגנת הדיור החלוף באופן שעלול להותיר את החייבים ובני משפחתם ללא קורת גג, התערב המחוקק, ותיקן את חוק ההוצאה לפועל, כך שביטל את האפשרות שהיתה קיימת בחוק להתנות באופן גורף על זכויותיו של החייב לי סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל, לרבות על הזכות לדיור חלוף (ראו: הצעת חוק ההסדרים המשק המדינה (תקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2007), התשס"ז-2006, ה"ח הממשלה 16, 99).

בפסק דין בעיניין פלקסר (ע"א 9120/09 בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ' אברהם פלקסר (15.9.11) להלן: "הילכת פלקסר"), דן בית המשפט העליון בשאלת הנטל לעניין זה, וקבע כי נקודת המוצא לבחינת ההבהרה לעניין הוויתור על הזכות לדיור חלוף תהא בהסכם המשכנתא אולם ככל ויש בו הפנייה סתמית אל הסעיף הרלוואנטי בחוק, על הבנק להוכיח שהוסבר לחייב והוא ידע והבין את משמעותה של תניית הוויתור.

...

המשיב הגיש תשובתו, ולאחר שעניינתי בבקשה ובתשובה על נספחיהן, הגעתי לכלל מסקנה שיש מקום לדון בבקשת רשות הערעור כבערעור עצמו.

בית המשפט המחוזי בחיפה ת"א 53239-02-16 טיולי מירא בע"מ ואח' נ' זר, עו"ד - כונס נכסים ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופט סארי ג'יוסי התובעת טיולי מירא בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד ח. פייסל הנתבעים 1.דורון זר, עו"ד - כונס נכסים ע"י ב"כ עוה"ד י. גיל ו/או י. שמיר ואח' 2.בנק לאומי לישראל בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד ד. זר ואח' פסק דין

עוד טענו הנתבעים שכונס הנכסים פירסם את המיכרז לרכישת הנכס בעתון, וכי החברה בחרה להיתמודד בו משום שמצאה אותו כדאי מבחינה עסקית ולא בגלל פנייה אליה מצד הבנק (פס' 29 לכתב ההגנה).

כמו כן טענו כטענה חלופית כי ככל שייקבע שהפרו את הסכם המכר, הרי שלא מדובר בהפרה יסודית, משום שלא נפגעה זכותה של החברה לעשות עיסקאות בנכס, או לעשות בו שימוש (פס' 11 לסיכומים מטעם הנתבעים).

לבסוף טענו הנתבעים כי כל תביעה לביטול הסכם המכר היתה צריכה להיות מופנית לרשם ההוצאה לפועל שאישר את המכירה, והמחלוקת הייתה צריכה להיות מוכרעת שם ולא לפני בית משפט זה (פס' 5 לסיכומים מטעם הנתבעים).

הן ביטול מחמת פגם והן ביטול מחמת הפרה נעשים באופן חד צדדי ואוטונומי, ולמעט החריג של עילת טעות שלא הייתה בידיעת הצד השני (ראו סעיף 14(ב) לחוק החוזים), אין הנפגע זקוק לאישורו של בית המשפט על מנת להפעיל את זכות הביטול.

בכך מיתקיים איזון בין זכותו של הנפגע להשתחרר מחוזה שנעשה בפגם מחד, לבין הגנה על ציפייתו הלגיטימית של הצד השני, שמניח שכאשר הצד הנפגע ממשיך לקיים את החוזה הפגום גם בחלוף תקופת זמן סבירה, הוא למעשה השלים עם הפגם וויתר על בררת הביטול (ע"א 3230/14 פלוני נ' קבוץ מעברות אגודה שיתופית להתיישבות חקלאית, בפס' 22 לפסק דינו של כב' השופט פוגלמן (7/9/2015); שלו וצמח – חוזים, בעמ' 463-464; פרידמן וכהן, בעמ' 1098-1099).

...

הנתבעים טענו כי לחברה אין עילת תביעה נגדם ועל כן דין התביעה להידחות על הסף.

ביטול חוזה מחמת העילות האחרות לאור הדיון שנעשה לעיל, סבורני שאין צורך לדון בשתי העילות האחרות להן טוענת החברה משום שגם לגביהן לא ניתנה הודעת ביטול כדין.

סוף דבר התביעה לסעד הצהרתי נדחית ביחס לכל העילות להן טענה החברה.

יחד עם זאת אין להתעלם מהתוצאה לפיה התביעה נדחית.

בית משפט השלום תל אביב - יפו תא 34806/05 יוסף סולימה "סולימה שיווק וסחר" מרגלית הלגוע פסק דין

בתמורה חלקית נמסרו לתובע שיקים של בנק לאומי אשר חוללו מסיבת א.כ.מ. בעקבות חילול השקים, נימסרו לתובע שיקים חלופיים של בנק הפועלים.

(ראה בספרו של יעקב קדמי "על הראיות" חלק שלישי בעמ' 1548 והפסיקה המובאת שם.) עוד ראוי להזכיר בשלב זה את סעיף 53 לפקודת הראיות (נוסח חדש) לפיו ערכה של עדות ומהימנותם של עדים הם עניין של ביהמ"ש להחליט בו עפ"י התנהגותם של העדים, נסיבות העניין ואותות האמת המתגלים במשך המשפט.

חיזוק לעדותה של הנתבעת, ניתן ע"י אהרון, העד מטעם התובע, אשר העיד בעמ' 12, שורות 14-15 לפרוטוקול הדיון מיום 9.3.06 כי "לא היה שום רקורד שלילי לפני 1.12.04". אליהו אלקיים, כך לגרסת הנתבעת, נותר חייב לה סך של כ 200,000 ₪ בשל שיקים שמשך לטובתה בגין מכירת העסק וחזרו א.כ.מ. בשני תיקי הוצל"פ שפתחה נגדו התובעת בעפולה, נדחו טענותיו של אלקיים וכן ההתנגדויות שהגיש בתיקים.

אלקיים, ניהל את העסק במשך 4-5 חודשים בלבד, והותיר חובות גם לחברת אסם, אשר לאחר התכתבויות ויתרה על התביעה כנגד הנתבע ובהסכמה, בלי צו להוצאות, נדחתה התביעה גם כנגד הנתבעת.

גרסת ההגנה בקשר עם מסירת ההודעה לתובע היא כי הנתבעת התקשרה לעסקו של התובע ביום 21.11.04 וביום 22.11.04 ובקשה לשוחח עמו, משלא הצליחה להשיגו באופן אישי, השאירה הודעה בה הזדהתה כמגי מקפה מגי והודיע כי מכרה את העסק לאלקיים וכי בנה ימשיך לעבוד אצל בעל העסק החדש.

אומנם האמנתי לתובע שלא ידע עד למועד בו חוללו השיקים את דבר חילופי הבעלות, אך התובע לא השכיל להתמודד עם הטענה בדבר קיום שיחות הטלפון במחצית חודש נובמבר, שעה שכבר לא בוצעו כל הזמנות מטעם הנתבעת.

...

לאור כל האמור, אני קובע כי נטל התביעה לא הורם, ואילו נטל השכנוע להוכחת גרסת ההגנה, עומד על מעבר ל-51% הוודאות הנדרשים בהליך האזרחי, ובכך די כדי לדחות את התביעה.

התביעה כנגד שני הנתבעים נדחית בזאת.

התובע ישלם לנתבעים הוצאות המשפט לרבות שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.

דיון התביעה הוגשה כתביעה על סכום קצוב בהוצל"פ. לאחר הדיון בהתנגדות שהוגשה על ידי הנתבעת, התובע הסכים להמלצת בית המשפט שלפיה תינתן רשות להגן.

בין היתר, הצהיר התובע בסעיפים הנ"ל כך: "אני מבקש למחות בצורה הקשה ביותר כנגד האשמתי המשתמעת בזיוף כתב הערבות עליו חתמה הנתבעת בפני. אני סבור כי אם אכן זייפתי את חתימת הנתבעת ועוד הצהרתי כי חתמה בפני הרי שמדובר במעשה חמור ובית המשפט אינו יכול להישאר אדיש למעשה כזה" (ס' 2).

אם לא די באמור לעיל, הרי שלפי התצהיר של הנתבעת (ס' 3) וגם לפי עדותה בחקירתה הנגדית (עמ' 12, ש' 22 עד עמ' 13 ש' 3), עולה כי הנתבעת לא שאלה את העובדת מי הוא התובע בעת שאלה דפקו על דלת ביתה ויתרה מכך: לפי תצהירה (ס' 3), לא ידעה הנתבעת מי הוא התובע עד לקראת סוף הפגישה, שאז פנה אליה התובע ושאל אותה אם הנתבעת אמינה ובתשובה לשאלה זו, הנתבעת שאלה את התובע מדוע הוא מבקש לדעת זאת.

מומחה מטעם בית המשפט, ככל מומחה, רשאי "להגן" על חוות דעתו, אולם מצופה, בעיקר ממומחה שמונה על ידי בית המשפט, כי לא "הגנה" על חוות דעתו תעמוד בראש מעיניו במהלך החקירה הנגדית, אלא מתן תשובות ענייניות, אשר משקפות את האמת המקצועית.

כאן המקום לציין כי בסיכומי הנתבעת לא מצאתי התמודדות כלשהיא עם הטענות הרבות והמפורטות של התובע בסיכומיו, אשר לחלקן התייחסתי לעיל, באשר לנימוקי חוות הדעת.

(2) חובת הקטנת הנזק ב"כ הנתבעת התייחס בסיכומיו לנושא של אי מציאת שוכר חלופי במשך שבעה חודשים, אם כי לא מצאתי בסיכומיו טענה מפורשת של אי עמידת התובע בחובת הקטנת הנזק (טענה שכן הופיעה במפורש בתצהיר ההיתנגדות), לא כל שכן המשמעות שנודעת לכך מבחינת התוצאה.

כידוע, הנטל להוכחת טענה של אי הקטנת נזק, רובץ על בעל הדין שמעלה אותה (ראה ע"א 195/85 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' ז'אק סוראקי פ"ד מב (4) 811).

התובע צירף לתצהירו את חוזה השכירות עם הדייר החדש (נספח ח' לתצהירו) וכן צירף חשבוניות מס וקבלות עבור תשלום בגין פרסום מודעות בעיתון להשכרת הדירה (נספח ז' לתצהירו).

...

לפיכך אנו מקבלים את העירעור בשאלה זו ופוסקים למערער בנוסף לסכום הקרן, הפרישי הצמדה וריבית כחוק לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961, החל מדצמבר 1993 ועד התשלום בפועל".

סוף דבר אשר על כן, התביעה מתקבלת במלואה.

בנוסף, הנתבעת תשלם לתובע את הוצאות המשפט ובנוסף לכך גם שכר טירחת עו"ד בסך של 7,500 ₪ + מע"מ. התובע רשאי להמשיך בהליכי הוצל"פ בתיק הוצל"פ מס' 0124767582 לגביית מלוא החוב המעודכן בתיק ולגביית ההוצאות ושכר הטרחה הנזכרים לעיל, אשר יצטרפו לחוב בתיק ההוצל"פ והכל אם אלה לא ישולמו תוך 30 יום מהמצאת פסק הדין לנתבעת.