בתמצית, התובעת טוענת, כך: הנתבע הסתיר מבית הדין, כי דוקא בשל תפקידו הניהולי ברכבת ישראל, הוא זכה ממנה למימון בגין ייצוגו המשפטי, ובהסתמך על הטענה כי הפרסומים בוצעו על ידו מתוקף תפקידו הניהולי; ההגדרה של "נושא משרה" בחוק החברות, ושאליה מפנה הנתבע, אינה רלוואנטית לענייננו, והנתבע הנו "מנהל פעיל" ברכבת ישראל, ותפקידו הנו ניהולי לכל דבר ועניין.
להלן הנימוקים לעמדתנו שבנידון:
מקובלת עלינו טענת התובעת, כי מסכת האירועים שבנידון והדברים שהוחלפו בין הצדדים (ומבלי לקבוע כעת כלל, כי המדובר בלשון הרע – נושא שיוכרע במסגרת ההליך העקרי), וכך גם לפי טענות הנתבע עצמו, מתייחסת בכללותה ליחסי העבודה ברכבת ישראל, ובאופן פרטני – ככל הנראה גם ביחס למועמד מטעם העובדים לתפקיד נציג העובדים בדירקטוריון רכבת ישראל.
דברים אלו מצאו ביטוי גם בדברי ההסבר להצעת החוק, שבמסגרתה הוענקה הסמכות הייחודית לבית הדין לעבודה לידון בתובענות לפי סעיף 24(א)(1ד) לחוק, שם צוין, כדלקמן (ראו הצעות חוק הממשלה 436, כ"ד בסיוון, התשס"ט עמוד 576 ):
"לאחרונה החלה תופעה של הגשת תביעות לבתי המשפט האזרחיים, שעילתן לשון הרע בקשר ליחסי עבודה בין מעביד או נושא משרה אצלו לבין עובדיו... לאור הקשר המהותי של התביעות ליחסי עבודה מוצע לתקן את סעיף 24... להרחיב את סמכויותיו של בית הדין האיזורי לעבודה ולקבוע כי תובענות במסגרת יחסי עבודה, שעילתן בפירסום לשון הרע ... ואשר הגיש מעביד או נושא משרה אצלו נגד עובד... יבואו לפתחו של בית הדין לעבודה. זאת בהיתחשב בהתמחותו של בית הדין לעבודה בסכסוכים שביחסים האמורים.";
עוד נפנה לפסיקת בית הדין הארצי לעבודה, בהקשרה הכללי, הקובעת כי יש לפרש את המונח "ממונה" במונחו הרחב.
בית משפט השלום ציין – והדברים יפים לענייננו – כדלקמן:
"אף מתוך הקשר האמירות והפרסומים נשוא כתב התביעה, ובמהות, ניתן להשליך ולחזק כי עסקינן בתובענה שהוגשה על ידי נושא משרה נגד נציג ועד עובדים. מבלי להביע עמדה, האמירות והפרסומים אשר יוחסו לנתבע בכתב התביעה, בהיותו יו"ר ועד עובדים, הופנו כלפי התובע בכובעו ובמעמדו כמנהל ונושא משרה במועצה. הדברים המיוחסים לנתבע בכתב התביעה, נאמרו על ידו באספות עובדים שנערכו במועצה, וזאת בהתייחס להתנהגותו של התובע, היתנהלותו, תפקודו ויחסו כלפי עובדים במועצה במסגרת תפקידו כמנהל ונושא משרה במועצה. הארועים נשוא התביעה היתרחשו בעקרם במקום העבודה ובקשר להתנהלות התובע בתפקידו כמנהל אגף החינוך במועצה."
(לקביעה דומה, ראו גם ת"א (ת"א) 16915-10-17 בלחסן נ' עוז [החלטה מיום 14.5.2018]).
...
טענות הצדדים בבקשה – בבקשה שהגיש הנתבע הוא טען כי דין התביעה להידחות על הסף מטעמי היעדר סמכות עניינית.
בהינתן כך, בית הדין לעבודה הינו הערכאה 'הטבעית והנכונה' לבירור הסכסוך בין הצדדים;
מגמת החקיקה אף מחזקת את המסקנה, כי ההליך שבנדון ראוי להישמע בבית הדין לעבודה.
בכלל זה, איננו סבורים כי הגדרת "נושא משרה" וביחס לבקשה הנוכחית, צריכה להיות מושפעת מהשאלה האם "המנהל" מועסק בהכרח בחוזה אישי, או שמא דווקא בדירוג-דרגה;
ואחרי כלל האמור לעיל, גם אם היינו סבורים כי יש לקבל את הבקשה (וכאמור, עמדתנו היא אחרת), הרי שבכל מקרה לא היה כל מקום לדחות את התביעה על הסף, כבר כעת.
טרם סיום נעיר עוד, כי איננו מקבלים את טענת התובעת, כי ניתן לראות בנתבע כ"פקיד מטעם המעסיק הממונה על זכויות עובדים".
לסיכום – בקשת הנתבע לדחייה על הסף דינה להידחות.
