בית המשפט דחה מינוי מנהל עיזבון כפי שנכתב בצוואה

התובעת אף עותרת בכתב התביעה כי בית המשפט דנן יקבע כי "לכב' הרשמת וכב' השופטת אין כל שיקול דעת בעיניין מינוי מנהל עיזבון כאשר המנוח צווה כבר בצוואתו על מינוי אדם ספציפי ולכן הן היו מחוייבות למנות את התובעת כמנהלת העיזבון" וכן, שפרשנותה של כב' השופטת לסעיף 81 לחוק הירושה היא "לא רק שגויה אלא גם מתנשאת". הגם שהטענה בסייפא הפיסקה אינה ראויה כלל להתייחסות, הרי שמדובר בטענות שמקומן להתברר במסגרת הגשת ערעור לערכאה המתאימה ולא במסגרת הגשת תביעה נזיקית נגד המדינה.

יש לציין, כי ככל שהתובעת סברה כי ביהמ"ש לעינייני מישפחה שגה בפסק דינו מיום 19.2.19, בו דחה את בקשתה למינוי כמנהלת עיזבון, הייתה יכולה להשיג על פסק הדין באמצעות הגשת ערעור לבית המשפט המחוזי, כפי שציינה כב' השופטת, אלא שהמועד לכך חלף בטרם הוגשה אותה בקשת "עיכוב ביצוע" ב-13.5.19.

...

לפיכך, התביעה כנגד המדינה נדחית גם מהטעם של העדר עילה.

לסיכום, לאחר שמצאתי כי למדינה עומדת הגנת החסינות המהותית, ולאור כך שאין בכתב התביעה וצרופותיו ולו תשתית ראייתית בדוחק לעילת התביעה הנטענת נגד מי מהנתבעות – אני מורה על דחיית התביעה על הסף.

היות שמצאתי כי מדובר בתביעה מופרכת שהוגשה ללא כל בסיס עובדתי או משפטי, תוך הכפשת מותבים שיפוטיים ובשפה מבזה, וגרמה בזבוז זמן ומשאבים לנתבעות, אני מורה כי התובעת תישא בהוצאות הנתבעות בגין הצורך בניהול הגנתן, בסך 10,000 ₪ כל אחת.

בית המשפט קיים את הצוואה המקורית של המנוחה ומינה את הנתבע למנהל העיזבון.

דיון והכרעה תקנה 43 לתקנות סדר הדין האזרחי תשע"ט-2018 שכותרתה דחיית תביעה במקרים מיוחדים קובעת כהאי לישנא: " בית המשפט רשאי לדחות תביעה בכל עת בשל קיומו של מעשה בית דין, היתיישנות או מכל נימוק אחר, שלפיו הוא סבור כי ראוי ונכון לדחות את התביעה." הלכה פסוקה היא כי סעד של דחיה על הסף הוא סעד דראסטי ואין להזקק לו אלא אם ברור מלכתחילה כי אין לתביעה שום סיכוי להצליח גם אם יוכחו כל רכיביה.

בית המשפט בתל אביב אכן ביטל את פסק הדין ואת הפסיקתות כפי שבקש היועץ המשפטי לממשלה ומנהל העיזבון הנתבע כאן.

לא זו אף זו, תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי תשע"ט-2018 שכותרתה :איחוד עילות תביעה קובעת כי " תובע יאחד בכתב תביעה אחד את כל עילות התביעה כלפי נתבע בשל אותה מסכת עובדתית, ורשאי הוא לאחד בכתב תביעה אחד גם עילות תביעה אחרות כלפי אותו נתבע, והכול בכפוף לסמכותו העניינית של בית המשפט.

בסעיף 34 לפסק הדין של כב' הש' אלון מאמצת השופטת את קביעת בית המשפט לעינייני מישפחה בת"ע 5255-09-15שזו לשונה: "...אין בדעתי לאשר ולו לגופו של ענין ובדיעבד איזה מההסכמים שעשה המנוח בחייו לגבי רכושו וזאת משני טעמים עקריים. 1. בעיניינו של המנוח היתנהל הליך למינוי אפוטרופוס על גופו ורכושו של המנוח עובר לפטירתו ובסמוך למועד ערכית ההסכמים עם עו"ד זילברשלג ומתן ייפוי הכוח. וזאת יש להדגיש אחד מהנימוקים העיקרים שעמד ביסוד מינוי אפוטרופוס היה החשש שהמנוח נתון לניצול רכושי. 2. גם לגופו של עניין ובנגוד לעמדתו של עו"ד זילברשלג אני סבור שמדובר בהסכם נאמנות / שכר טירחה וייצוג שנערכו שלא כדין ומהוים למעשה פעולה אסורה העומדת בנגוד לסעיפים 28 ו-29 לחוק הירושה...

...

אם טענת זילברשלג היא כי הנאמנות והעברת הנכסים תהא לאחר המוות כי אז מדובר בהקדש ולא התקיימו התנאים (למשל חתימה בפני נוטריון) וככזה אין לו תוקף ואם מדובר במתנה או העברה בחיים לזילברשלג, מדוע לא פעל זילברשלג לדווח למס שבח והעברת הדירה על שמו ומדוע לא גילה אודות אותו הסכם עד 2020? המסקנה היא כי כל הסכם נאמנות שנוצר על ידי המנוחה אחרי שנערכה צוואתה, יהא זה הסכם משנת 2012, 2013, 2014 (או כל מועד אחר במקרה שטרם הוצג עד היום), הקובע מה ייעשה ברכושה לאחר מותה, אינו תקף בהיעדר יצירת הקדש כדרישות הדין.

לפיכך מכל הטעמים אין תוחלת לתביעה ומן הדין לדחותה על הסף כבר בשלב מקדמי זה. אשר על כן אני דוחה את התביעה.

על מנת למנוע תקלות נוספות, אני מורה למר זילברשלג להודיע בכל תיק תלוי ועומד ו/או תיק שיוגש לכל בית משפט שהוא שעניינו קשור לנאמנות הנטענת, על פסק דיני זה ולצרפו במלואו.

הליך זה הועבר 13 ,(X/XXXX א' כמנהל עזבון המנוחה (תיק .XX-XX-XXXX אף הוא לבית המשפט לעינייני מישפחה ונדון במסגרת תיק תע לבקשה צורף כתב הסכמה של האח א' למינוי.

בית המשפט מצטרף לעמדת המתנגדים כי בנסיבות המקרה דנן יש להורות על דחיית הבקשה למינויו של א' כמנהל עזבון, כאשר כל טענות המתנגדים עולות כדי טעם מיוחד לסטות מהוראת המנוחה בצוואה.

ראה גם שוחט, גולדברג, פלומין, "דיני ירושה ועזבון" , מהדורה שישית, עמ' סיכומו של דבר – הבקשה למינויו של מר א' כמנהל עזבון המנוחה נדחית, וסבורתני כי אף אין למנות תחתיו אף את עו"ד ה.א. כפי שמצוין בצוואת המנוחה.

...

]( כמו כן יש ממש בטענות המשיבים, כי עצם נפקדותו של מר א' מהדיון שנקבע מחזקת כמאה עדים טענתם כי לאור העובדה שהנ"ל גר וממשיך לגור בחו"ל הרי שלא יוכל להגיע לארץ בהתראה קצרה ולהידרש לפעולות שוטפות הכרוכות בניהול העיזבון ואין לאפשר לו לעשות כן בשלט רחוק.

17 ) המסקנה לפיה אין מקום להורות על מינויו של א' כמנהל עיזבון נובעת גם מהעובדה שהלה הינו חסר כל ידע מקצועי או מיוחד שיש בו כדי להצדיק את הותרת מינויו כאמור, חרף התנגדותם של חלק מיורשי המנוחה.

ראה גם שוחט, גולדברג, פלומין, "דיני ירושה ועיזבון" , מהדורה שישית, עמ' סיכומו של דבר – הבקשה למינויו של מר א' כמנהל עיזבון המנוחה נדחית, וסבורתני כי אף אין למנות תחתיו אף את עו"ד ה.א. כפי שמצוין בצוואת המנוחה.

₪ המבקש ישא בהוצאות ההליך לטובת המשיבים 1-4 בסכום כולל של 10,000 המזכירות תסגור את כל התיקים הפתוחים בין הצדדים, ותמציא החלטתי גם לעו"ד אייל שוורץ.

ביום 16.6.2021 נעתרה ערכאת העירעור באופן חלקי לבקשת רשות העירעור וקבעה, כי "התיק יושב לבית משפט קמא, אשר ישלים מלאכתו וינמק החלטותיו בעיניין צו המניעה והפינוי". ביום 18.8.2021 הוציא מותב זה תחת ידו החלטה מפורטת ומנומקת אשר דחתה את עתירת המבקש ליתן צו מניעה אשר ימנע את פינויו מדירת העזבון, עד להכרעה סופית בהתנגדותו לצוו קיום צוואת המנוחה.

ראה לעניין זה הדברים אשר נאמרו על-ידי המבקש בדיון: "מצב נפשי ירוד היא מילה מוגזמת....כשמדברים על מצב ירוד, אני לא מקרה פסיכיאטרי, אני אדם שלא מבין מה קורה, עדיין בהלם מהפרידה מההורים, מהדודה. לא ביררתי ולא בדקתי. לא התעניינתי ולא עסקתי בזה. הוזמנתי לפגישה אצלו (מנהל העזבון מ.ל.) במשרד...לשאלת בית המשפט אם הייתה במצב שלא הייתי מסוגל לחתום על מסמכים, אני משיב שלא, אבל אני חושב שמן הראוי היה להמתין עוד חודשיים לפני שמפילים עלינו את הדבר הזה, להכין אותנו... קראתי את הצוואה והבנתי את תוכן הצוואה. לא הבנתי מה ההשלכות פה, לא יודע מה זה צוואה הדדית...עורך דין שכתב על מצב נפשי ירוד שלי, לא ידע מה הוא כותב. הם אוהבים להגזים לפעמים ואני לא מסכים שיגדירו אותי ככה..." (ההדגשות אינן במקור).

בכל בנוגע לטענת המבקש לפיה לא היה מודע לזמנים הקבועים בחוק, יש לתת את הדעת להיעדר תום הלב של המבקש אשר זועק לשמיים, כפי שבואר בהרחבה בהחלטה מיום 18.8.2021 ויפורט בקצרה בהחלטה זו. ראשית, המבקש הסכים בזמן אמת לחלוקת כספי הצוואה ההדדית (לה הוא מיתנגד כיום): בחודש 11/2019 הגיש מנהל העזבון דו"ח מפורט לבית המשפט על כל ההליכים אשר ננקטו, לצד בקשה לחלוקת כספים ליורשים – 170,000 ₪ לכל יורש.

ראה למשל הודעת הטקסט מיום 3.2.2020: "מר ס', האם אי אפשר חוץ ממכתב ללכת לשם או לטלפן ולנדנד או להאיץ את התהליכים בדרך כלשהיא? יכול להיות שהתיק מונח תחת ערימת תיקים ובגלל זה דוחים את הטיפול בו. בגלל זה הטיפול בו נדחה ונגרר. מה שקוראים בעברית ישראלית סחבת". כאשר נישאל המבקש בדיון מדוע האיץ במנהל העזבון להזדרז עם חלוקת הכספים, על אף שמדובר בצוואה לה הוא מיתנגד כעת, השיב כדלקמן: "...לגבי עניין הכסף, עורך דין ס' מטעה ומדבר על דברים לא נכונים. לא רצתי וביקשתי שיחלק כספים. היה דיון בתוך המשפחה, בקבוצת ווטצאפ, ש' ששאלה אותו למה יש עיכובים והוא ענה לה ובתוך השיחה הזו הבעתי את דעתי, בתור דיעה, וזה הכל...זה להוציא דבר מהקשרו. היה דיון שלא יזמתי אותו, אבל אחותי ש' שחיה ב***** ולא מיתמצאת והרגיז אותה שיש סחבת ועיכובים ולכן אמרתי את הדברים האלה...". כפי שצוין עוד בהחלטה המפורטת והמשלימה מיום 18.8.2021, ככל שהיו בפני המבקש ספקות בנוגע לצוואה אשר הוצגה בפניו (לכל המאוחר לאחר מות אמו), הרי שהדעת נותנת כי הוא לא היה נותן את הסכמתו לצוו קיום הצוואה ו/או למינוי מנהל העזבון, אף אם לא היה מגיש היתנגדות פוזיטיבית.

...

במקרה זה כאמור, לא שוכנעתי כי המבקש היה מנוע מלהתנגד לבקשה (לה הסכים במפורש פעמיים!) בזמן אמת או בסמוך אחרי הינתנה.

נוכח המסקנה אליה הגענו, אין מקום לדון בטענות המבקש ביחס לפגמים כאלה או אחרים בצוואה ההדדית אשר פוסלים אותה, כטענתו.

סוף דבר, הנני מורה על סילוקה על הסף של הבקשה לביטול צו קיום צוואתה של המנוחה מיום 27.7.2016.

בסיום פסק הדין נקבע כי: " חלקה 56 בגוש 7240.. תרשם בפנקס הזכויות על שם המנוח בכור שמול בן ישועה ז"ל..." תמצית כתב התביעה בכתב התביעה שהגישו התובעים, הם טוענים לתרמית שבאה לידי ביטוי בכך שתביעת הבעלות בהליך הקודם הוגשה רק על ידי אחד מיורשי יהושע שמול ז"ל- עיזבון בכור שמול ז"ל, תוך הסתרת הגשת התביעה וניהולה מיתר יורשיו של יהושע שמול, ותוך הטעיית בית המשפט כאילו הם היורשים היחידים של יהושע שמול ז"ל. כך נטען כי בהליך הקודם העלימו נציגי עיזבונו של בכור שמול, הנתבע 1 ומייצגיו, את העובדה שהייתה ידועה להם היטב כי לאביהם, בכור, היו גם אחים, ובהם יעיש אבי התובעים, ויצרו מצג שוא כלפי בית המשפט כאילו הם היורשים היחידים של יהושע שמול.

הסעד המבוקש בכתב התביעה הוא "להורות על ביטולו החלקי של פסק הדין המשלים ולצוות על תיקון הרשום בפנקסי המקרקעין כך שהנכס ירשם על שם יהושע ובהמשך יירשם על שם כל יורשיו החוקיים של יהושע". תמצית כתב ההגנה הנתבעים טוענים כי הם בעלי הנכס מזה כחמש שנים של הנכס, וזאת על בסיס פסק דין חלוט של בית המשפט העליון מיום 24.1.2018, (ופרי היתדיינות בת 9 שנים), אשר אישר את פסק הדין המשלים ודחה את העירעור בגינו.

הבקשה לסילוק התביעה על הסף תמצית טענות המבקשים (כפי שעולות מהבקשה והתגובה לתשובה; וכן מסיכומיהם לבקשה): דין התביעה להדחות או להמחק על הסף מחמת העדר כל זכות תביעה לתובעים להגיש את התביעה כ"חליפי" המנוח יהושע שמול ז"ל. התובעים אינם יורשיו של יהושע שמול ז"ל מאחר שבמשך 87 שנה מאז פטירתו לא ניתן אחריו צו ירושה או צו קיום צוואה ואף לא מונה מנהל עיזבון.

אשר על כן, על מנת שניתן יהיה לברר את התביעה, מחובת התובעים להצטייד בצו ירושה או צו קיום צוואה או למנות מנהל עזבון, ולו זמני, אשר יוסמך לנהל את התביעה.

...

לא מצאתי כי בשלב זה עלה בידי הנתבעים להראות כי יש לדחות את התביעה מחמת התיישנות.

טענת הנתבעים לסילוק על הסף מחמת חוסר תום לב ושימוש לרעה בהליכי בית משפט נטענה בעלמא וללא כל בסיס, ודינה להידחות.

סוף דבר הבקשה לסילוק התביעה על הסף- נדחית.