בית המשפט אישר הגשת תובענה ייצוגית נגד בזק בגין גביית יתר

המחוקק ראה לנגד עיניו סכנות אלה וכדי להיתמודד עמן קבע בחוק תובענות ייצוגיות מנגנונים שונים "להבטחת שימוש זהיר בכלי זה, ובהם הגבלת סוגי התביעות שבהן ניתן להגיש תובענה ייצוגית (סעיף 3 לחוק); קביעת רשימה של הרשאים להגיש תובענה ייצוגית (סעיף 4); קביעת תנאי סף שרק בהתקיימם תאושר תובענה ייצוגית (סעיף 8); סמכות כללית של בית המשפט לערוך שינוי בבקשה לאישור תובענה ייצוגית להבטחת ניהול הוגן ויעיל שלה (סעיף 13) ועוד"[footnoteRef:28].

המשיבות ציינו כי "העילה על פי חוק איסור הפליה איננה באה בסמכותו של בית הדין הנכבד, והדברים נאמרים על דרך היקש לצורך פרשנותו הנכונה של המושג 'תקנת הציבור' לעניינו אנו"; תנאי מקפח בחוזה אחיד: חוק החוזים האחידים, התשמ"ג-1982 (להלן – חוק החוזים האחידים) מאפשר לבית משפט לבטל או לשנות "תנאי מקפח". המשיבות טענו כי ההפליה שנוקטות המערערות בפוליסות הרלוואנטיות מהוה "תנאי מקפח" ובית הדין מוסמך לבטלה; הפרת חובת תום הלב: ההפליה שנוקטות המערערות עולה כדי הפרת חובת תום הלב המוגברת החלה עליהן ביחסי מבטח-מבוטח; עשיית עושר שלא כדין: נטען כי בגביית תעריפים מופרזים מנשים ברכיב הריסק מתעשרות המערערות שלא כדין על חשבון המשיבות ומכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979 (להלן – חוק עשיית עושר), על הראשונות להשיב לאחרונות "כל זכיה שבאה להן בעקבות ההפליה הפסולה". טענות נוספות שהעלו המשיבות בתובענה הן כי המחוקק, בחוקקו את חוק תובענות ייצוגיות, ראה לנגד עיניו את עקירת ההפליה כעקרון ראשון במעלה, ולא בכדי כלל ברשימת החיקוקים שבגינם ניתן לנהל תובענה ייצוגית כמה וכמה חיקוקים שעניינם איסור הפליה ובהם חוק איסור הפליה, חוק שויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח – 1988 (להלן – חוק השויון) וחוק שכר שווה לעובדת ולעובד, התשנ"ו – 1996 (להלן – חוק שכר שווה).

] "טענתן המרכזית של המבקשות, הן בבית המשפט והן בפנינו, נוגעת למעורבות המפקח על הביטוח (להלן - המפקח), הוא המשיב 2, באישור הפוליסה. לעניין זה יש לפרט מעט... מן האמור לעיל עולה, כי הפוליסה נשוא הבקשה שלפנינו זכתה לאישור של המפקח, ללא שנקבע בה שיחרור מתשלום פרמיה בתקופת תשלום תגמולי הביטוח. במצב דברים זה, מקובלת עלינו טענת המבקשות לפיה לא היה מקום לאשר את התביעה הייצוגית. אכן, התביעה הייצוגית הנה מכשיר חשוב לשפור האכיפה האזרחית בתחומים שונים, ביניהם תחום הביטוח. ואולם, בעניינינו פעלו המבקשות תחת הנחיית המפקח ובהסכמתו. המפקח הוא אשר אישר ביצוע שינויים מסוימים בפוליסה על מנת למנוע את התוצאה הקשה של אי-חידושה על ידי המבקשות. ברור מאליו, שהמבוטחים היו נפגעים בצורה קשה אילמלא חידוש הפוליסה וכאשר המבקשות לא היו חייבות לחדשה. כלומר, המבקשות עיצבו את תנאי הפוליסה תחת פקוחו ההדוק של הגורם הרגולטורי הרלוואנטי וזאת לטובת המבוטחים, כפי שראה אותה המפקח. מעבר לכך יוער, כי מדברי באת-כוח המפקח עולה כי לא היה בכוונת הצדדים להחיל את הוראות חוזר 2004/11 על הפוליסה האמורה [בחוזר נקבע כי מבוטחים בביטוח סיעודי יהיו פטורים מתשלום פרמיה בתקופת תשלום תגמולי הביטוח. החוזר הוצא ביום 29.4.04 ונקבע כי יחול על פוליסות שיימכרו או יחודשו מיום 1.7.04 ואילך – א.א.]. משאלו פני הדברים, הרי שלגישתנו לא היה מקום להכיר בעילת התביעה של המשיב, לא כל שכן להתיר ניהול תביעה ייצוגית בעילה זו נגד המבקשות". (הדגשה הוספה – א.א.) ובעניין עזבון גת[footnoteRef:125] החליט בית המשפט המחוזי לאשר תובענה ייצוגית נגד חברת "בזק" בגין האופן שבו חישבה "בזק" את התשלום עבור שיחות טלפון.

לאור המסקנה שאליה הגענו, התייתר הצורך לידון ביתר טענות הצדדים, לרבות בטענות הסף השונות, ובהן טענת ההתיישנות, ובטענות הנוגעות ליתר התנאים לאישור תובענה ייצוגית, כמפורט בסעיף 8(א) לחוק.

...

סגן הנשיאה אילן איטח האם בפוליסות ביטוח מנהלים שהנפיקו המערערות עד לשנת 2000 ישנה הפליה מגדרית פסולה? אם כן – האם נכון להיעתר לבקשת המשיבות לאשר כתובענה ייצוגית את התובענה שהגישו נגד המערערות בגין אותה הפליה? שאלות אלו, העומדות בלב ההליך דנן, הגיעו לפתחנו[footnoteRef:1] במסגרת ערעור, לאחר מתן רשות, על החלטת בית הדין האזורי ירושלים (הנשיאה (בדימוס) דיתה פרוז'ינין ונציג הציבור מר נוריאל ממליה; תע"א 2409/08, תע"א 1744/08, תע"א 1743/08, תע"א 1742/08; החלטה מיום 17.8.14), שבמסגרתה התקבלה בקשת המשיבות 1 – 4 לאשר כתובענה ייצוגית את התובענה שהגישו נגד המערערות, שבבסיסה טענת ההפליה האמורה.

] [14: שם, שם.] וכך סוכמה הסוגיה כולה[footnoteRef:15]: [15: שם, שם.] "משלא נמצא לנו שוני רלבנטי היכול להצדיק את ההסדר השונה לאלמנים ולאלמנות בתקנות מבטחים ובתקנוני קרנות הפנסיה הותיקות האחרות לגבי פנסיית שארים, אין מנוס מן המסקנה כי בפנינו הסדר הפוגע בשוויון שיש לקיים בין גברים לנשים בכל הנוגע לשיעוריה של אותה הפנסיה. הפגיעה הפסולה בשוויון מתקיימת בהסדר המפלה שבנדון על בסיס מגדרי ובשני רבדים: האחד נעוץ באפליה בין עמיתות לעמיתים באשר לשיעור הפנסיה שזכאים לו שאריהם, אף ששיעור דמי הגמולים שמפרישים העמיתות ומעבידיהן לאורך השנים זהה לזה שמפרישים העמיתים ומעבידיהם. והשני נעוץ באפליה בין אלמנים לאלמנות בכך שהאלמנים זכאים למחצית בלבד משיעור הפנסיה שזכאיות לו האלמנות. לאפליה זו על שני רבדיה לא סיפקו הקרנות כל הסבר מניח את הדעת, למעט גישות סטריאוטיפיות לפיהן נתפסת האישה כמפרנס משני וכבעלת מעמד נחות בשוק העבודה מבחינת השכר שהיא מקבלת; מבחינת הנכונות להעסיקה; ומבחינת משך העסקתה. אף כי לצערי חלק מגישות אלה יש להן עדיין אחיזה בשוק העבודה הישראלי דומה כי אין חולק שזוהי מציאות בלתי רצויה אשר יש לפעול בהתמדה לעקירתה מן השורש. משכך הסדר הנאחז בגישות אלה כדי להצדיק אפליה בין גברים לנשים בשיעור פנסיית השארים אינו יכול להיתפס אלא כהסדר שיש בו משום פגיעה בכבודן של הנשים כעובדות וכעמיתות בקרנות וכן בכבודם של האלמנים משום שהוא פוגע ללא הצדקה ברמת חייהם לאחר מות נשותיהם. במובן זה מדובר באפליה הקשורה קשר ענייני והדוק לכבוד האדם והפגיעה שהיא יוצרת יש בה על כן משום פגיעה בזכות היסוד של האלמנים ונשותיהן המנוחות לכבוד...". (הדגשה הוספה – א.א.) עוד עמד בית המשפט העליון על כך שההפליה קיימת בתקנות גם אם לא עמדה ביסודה כוונה להפלות, שכן "בכל הנוגע לאפליה פסולה המבחן שאותו יש ליישם אינו מבחן של כוונות אלא מבחן של תוצאות"[footnoteRef:16].

לצד זאת נדחית בקשת האישור גם על עילותיה האחרות (הפליה פסולה המנוגדת לתקנת הציבור, תנאי מקפח בחוזה אחיד, הפרת חובת תום הלב ועשיית עושר שלא כדין), משהן נשענות על עילת ההפליה הפסולה ולאור המסקנה שאליה הגענו באשר לעילה זו. עוד יש לומר כי העילות האחרות לא פורטו כנדרש, לא הונחה להוכחתן תשתית ראייתית ברמה הנדרשת בשלב זה של הדיון והן עלו בטענות המשיבות לפנינו בשפה רפה בלבד, אם בכלל, עד כי ניתן לומר שנזנחו.

לאור המסקנה שאליה הגענו, התייתר הצורך לדון ביתר טענות הצדדים, לרבות בטענות הסף השונות, ובהן טענת ההתיישנות, ובטענות הנוגעות ליתר התנאים לאישור תובענה ייצוגית, כמפורט בסעיף 8(א) לחוק.

סוף דבר הערעור מתקבל.

באותה השנה שבה פורסמו ההנחיות הוגשה בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד מספר חברות טלפוניה (בזק, בזק בנלאומי, נטוויז'ן ו- 021 – להלן: חברות הטלפון) בטענה כי הן מחייבות שלא כדין במע"מ בגין שיחות ניכנסות לארץ מחו"ל. בתגובה לבקשת האישור טענו חברות הטלפון כי הן העבירו את כל המע"מ שגבו לרשות המיסים ובעקבות כך צורפה הרשות להליך.

יתר השיקולים שעל בית המשפט לבחון לצורך מתן אישור להגשת הודעת לצד שלישי על פי ההלכה שנפסקה בעיניין קורל תל, תומכים אף הם במסקנה לפיה יש לאשר לאגד להגיש הודעת צד שלישי נגד משרד התחבורה במקרה דנן (שם, בפסקות 35-37).

למרות זאת, בסופו של דבר הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום לשלילת האפשרות לאישור בקשה לתובענה ייצוגית שהוגשה נגד עוסק בגין גבייה של מס ערך מוסף ביתר, והכול בכפוף לשיקול דעתו של בית משפט לפי נסיבותיו של כל מקרה.

...

אין חולק כי ישנה אנומליה מסוימת בתוצאה זו, אולם לדידי, משהצליחו המבקשים לבסס עילת תביעה ייצוגית לכאורה כנגד חברות הסלולר, ומשקבענו כי ההגנות להן זוכה המדינה הן דיוניות באופיין, זו המסקנה המתבקשת.

סבורני, כי סגירת הדלת בפני הודעה לצד שלישי בהליך הייצוגי, פוגעת יתר על הנדרש באינטרס של הנתבע.

אולם, בהעדר עיגון לשוני לטענה כי הוראות החוק באשר לניהול תובענות ייצוגיות נגד רשות כנתבעת יפות גם להליך של הודעה בצד שלישי, סבורני כי המתווה שהוצג בפסק דינה של חברתי השופטת חיות מייצג תוצאה מאוזנת – ולו בבחינת הרע במיעוטו.

דיון והכרעה המסגרת הנורמאטיבית אחת התכליות המרכזיות העומדות בבסיס התובענה הייצוגית, כפי שמבהיר סעיף 1(2) לחוק תובענות ייצוגיות, היא "אכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו". בהקשר זה הבהירו בתי המשפט כי לתובענה הייצוגית ערך מרתיע, המשרת את המטרה של פקוח ואכיפה של נורמות היתנהגות הקבועות בחוק (ראו: דנ"א 5712/01 ברזני נ' בזק, פ"ד נז(6) 385 (2003); ע"א 1338/97 תנובה נ' ראבי, פ"ד נז(4) 673 (2003); ת"א (מחוזי ת"א) 1335-08 נוה נ' קלאב הוטלס אינטרנשיונאל (א.ק.ה.) בע"מ (19.10.2011)).

(ב) בית המשפט לא יאשר תובענה ייצוגית בתביעת השבה נגד רשות, אם הרשות הודיעה כי תחדל מהגביה שבשלה הוגשה הבקשה לאישור והוכח לבית המשפט כי היא חדלה מהגביה כאמור לכל המאוחר במועד הקובע.

הצדדים נחלקו אף בשאלת התקיימותם של יתר התנאים הנדרשים לשם אישורה של בקשת אישור לפי חוק תובענות ייצוגיות, כגון העידר הומוגניות בין חברי הקבוצה, העידר עילה אישית למבקש ועוד.

...

במסגרת החלטתי מיום 30.12.2018 דחיתי את הבקשה לסילוק על הסף, בנימוק לפיו יש לראות את העיצום הכספי נשוא בקשת האישור דנן, שהוא במהותו תשלום כפוי לאוצר המדינה שמטרתו לעודד קיום הוראות הדין בדבר הגשת דוחות מקוונים ו/או להרתיע מפני הפרתם, כ"תשלום חובה" הנמנה עם סוג העניינים המנויים בפרט 11 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות.

לאור כל המתואר לעיל, סבורני כי יש לראות בשינוי התנהלותה של המשיבה בהתייחס לעילה המתוקנת הראשונה – כחדילה.

למסקנה זו השלכה על שאלת פסיקת הגמול ושכר הטרחה.

" סבורני כי משעה שבמסגרת ההליך הייצוגי נחשפה התנהלות בלתי תקינה של המשיבה, כאשר נכון למועד שנקבע להגשת התשובה, התנהלות זו אף לא תוקנה במלואה, ובהתחשב בכך שבמסגרת החלטתי מיום 4.4.2019 אישרתי את תיקון בקשת האישור, הרי שהדעת נותנת כי לכל הפחות היה בהליך אותו קידם המבקש כדי להאיץ תהליכים לשינוי בהתנהלות המשיבה ולתרום למזעור נזקים.

לפניי בקשה לאישור תובענה ייצוגית בסך 10,000,000 ₪ שהוגשה כנגד בזק מכוח חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות), ועניינה בחיובים שגבתה בזק בגין הפרישי הצמדה למדד, מכוח אותו תנאי.

עילות התובענה שמכוחן הוגשה בקשת האישור הן: הפרת התחייבות חוזית המתבטאת בגביית סכום גבוה מן המוסכם על פי החוזה החתום; גביית יתר על יסוד תנאי מקפח בחוזה אחיד, ללא הסכמת הלקוחות; הטעה והפרת חובה חקוקה; עשיית עושר ולא במשפט, בנגוד לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט- 1979; רשלנות לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] והפרה של חובת הזהירות כלפי המבקשת וכלפי חברי הקבוצה (יש לציין כי בסופו של יום עמדה המבקשת בסיכומיה רק על העילות של הפרת חוזה ותנאי מקפח בחוזה אחיד).

בע"א 3948/11 נירה חגי נ' פרטנר תיקשורת בע"מ, פורסם בנבו, 2012), קבע בית המשפט כי המבקשת הוכיחה אומנם כי קיימת לה עילת תביעה אישית, אולם לא הרימה את הנטל להוכיח את השיטה הנטענת, חרף החשד כי אכן היו מקרים נוספים (פסקה 4 לפסק דינה של כב' המשנה לנשיא, השופטת מרים נאור): "אף שהמערערת הוכיחה את תביעתה האישית, תמימת דעים אני עם בית המשפט המחוזי, שהיא לא עמדה במידה מספקת בנטל להוכיח כי מה שאירע לגביה – חיובים בתשלום עבור שירותי תוכן שלא ביקשה ולא אישרה – אירע גם בעיניינה של 'קבוצה' של תובעים ייצוגיים, ועל כן מדובר ב'שיטה' של הנתבעת. לא אכחד: מה שקרה בעיניינה של התובעת, ובפרט ולאור העובדה שמוקדני השרות של בזק נהנים, כפי שהובהר, מתמריצים על רישום לקוחות לשירותי תוכן – יש בו כדי לעורר חשד נגד בזק. גם הנכונות, בדיעבד, אחרי פסק הדין בעניינינו, להגיע עם רשף [תובע נוסף שהגיש תביעה נגד פרטנר תיקשורת בע"מ ובקש אף הוא לאשרה כייצוגית, באותה עילה – מ' א' ג'] לפשרה, יש בה כדי לחזק את התחושה כי יש דברים בגו וכי אין המדובר בכשל של נציגת שירות אחת. עם זאת, אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות, ואנו מוגבלים בהליך זה לעובדות שהוכחו בערכאה הדיונית. נראה לי כי המערערת לא עשתה די כדי לעמוד בנטל הנידרש להוכחת העובדות באופן שיצדיק אישור התובענה בתובענה ייצוגית. על כן לדעתי צדק בית המשפט כשקבע כי לא די במה שהובא לפניו כדי לקבוע שהונחה תשתית ראייתית לכאורה לכך שבזק נוהגת כ'שיטה' או כדרך עבודה לעודד מוקדני שירות לחייב את לקוחותיה בחבילות תוכן ללא הסכמתם. משכך לא הוכח, אף לא לכאורה, כי קיימת קבוצה שקיימת לה עילת תביעה. בצדק נימנע בית המשפט מלהסתמך על פרסומים שונים באתר האנטרנט או על פרסומים שונים של משרד התיקשורת. ודוקו: העובדה שהמערערת לא הציגה בבית המשפט ראיות מספקות אין משמעותה כי אין בזק נוקטת בשיטה לה טוענת המבקשת. פירוש הדברים הוא, בפשטות, כי לא הונחו בפני בית המשפט ראיות מספקות להוכחת הטענה. לא על דרך זו מוכיח תובע כי התביעה שהגיש כשירה להתברר בתובענה ייצוגית" (הדגשות שלי – מ' א' ג').

...

בבית המשפט העליון הושארה שאלה זו בצרחך עיון ברע"א 9169/16 עו"ד יוגב חלפון נ' שמן משאבי גז ונפט בע"מ (פורסם בנבו, 26.03.2017), שם קבעה כב' השופטת, לימים הנשיאה, אסתר חיות, כי: "לא נמצא לקבוע מסמרות בשאלה האם תובע מייצג רשאי לשמש גם כבא כוח מייצג. סוגיה זו טרם הוכרעה בבימ"ש זה, אך בפסיקת בתי המשפט המחוזיים ניתן ביטוי מובהק לגישה התואמת את גישת בימ"ש קמא בענייננו. ע"פ גישה זו אין לאפשר לתובע מייצג שהוא גם עורך דין לשמש כבא כוח מייצג וזאת, בין היתר, בשל חשש לניגוד עניינים ובשל קשיים אתיים המתעוררים בעקבות כפל התפקידים האמור. גישה זו טעמיה עמה, אף שחוק תובענות ייצוגיות אינו אוסר על כך." על זהות האינטרסים ביחסי התובע המייצג ובא כוחו, ועל הדרכים לפתרונן ראו גם: רועי פדל, "אחריותם של שני אדונים מודלים לחלוקת אחריות אופקית בין התובע הייצוגי לבין עורך הדין המייצג, ככלי לצמצום חוסר האיזון הכפול בתמריצים להגשת תובענות ייצוגיות", המשפט כג', 263, 266 (2017).

על כן אני מאשרת את התובענה ובלבד שהמבקשת תחליף את באי כוחה למשרד עצמאי ונפרד, שאינו קשור עם המבקשת, ותצרף תצהיר בו תפרט מדוע באי הכוח עונים לדרישות סעיף 8 לחוק תובענות ייצוגיות.

סוף דבר אני מאשרת את התובענה הייצוגית בעילה של היות תניית ההצמדה החד כיוונית תנאי מקפח בחוזה אחיד.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ת"צ 19619-06-15 דנינו ואח' נ' 013 נטוויז'ן בע"מ ואח' מספר בקשה:1 בפני כבוד השופטת הדס עובדיה מבקשים 1. אילה דנינו 2. גבריאל ברי באמצעות ב"כ עוה"ד גיל רון, אהרון רבינוביץ', נדב מיארה ויעקב אביעד משיבה 013 נטוויז'ן בע"מ באמצעות ב"כ עוה"ד ברק טל, חניטל בלינסון-נבון ורועי מסורי החלטה בבקשה לאישור תובענה כייצוגית

(1) המשיבה חייבה אותם בהוצאות גבייה בשל איחור בתשלום (לרבות אי-תשלום) חשבון עבור שירותי גישה לאינטרנט, החל משבע שנים לפני הגשת בקשת זו ועד יום 1 בדצמבר 2012; שהוא המועד בו הותר למשיבה לראשונה בתיקון השר לרישיון המשיבה לחייב בהוצאות גבייה בגין איחור בתשלום עבור שירותים אלה; או (2) המשיבה חייבה אותם בהוצאות גבייה בשל איחור בתשלום (לרבות אי-תשלום) חשבון עבור שירותי גישה לאינטרנט החל מיום 2 בדצמבר 2012 ועד מועד אישור התובענה כייצוגית, כאשר החיוב עלה על 10% מן החוב או על 10 ₪, או כאשר החיוב בוצע אף שלא בוצעו פעולות ממשיות (משלוח מכתב התראה או קיום שיחת טלפון מתועדת) לגביית החוב; או (3) המשיבה חייבה אותם בהוצאות גבייה בשל איחור בתשלום (לרבות אי-תשלום) חשבון עבור שירותי בזק בנלאומיים, החל משבע שנים לפני הגשת בקשה זו ועד מועד אישור התובענה כייצוגית, כאשר החיוב עלה על 10% מן החוב או על 10 ₪, או כאשר החיוב בוצע אף שלא בוצעו פעולות ממשיות (משלוח מכתב התראה או קיום שיחת טלפון מתועדת) לגביית החוב".

בשלוש בקשות אישור שהוגשו כנגד חברות תיקשורת אחרות גם ביחס לחיובים גבוהים מאלו של המשיבה, אושרו על ידי בתי המשפט הסתלקויות המבקשים מתביעותיהם.

החיוב מבוצע אף בנגוד למדיניותה של המשיבה ביחס ליתר החובות, כפי שהעידה עליה גב' חדד, להעביר חובות לגבייה מסך 40 ₪ ומעלה (עמ' 66, ש' 26- עמ' 68, ש' 7 וכן סעיף 65 לסיכומי המשיבה ).

...

ביחס למשקל שראוי לתת לעמדת המאסדר בפרשנות הנחיותיו נפסק: "הצעתי היא כי מקום בו התבקשה והתקבלה עמדתו של המאסדר בהליך אזרחי בנוגע לפרשנות שיש ליתן להנחיותיו, בשלב ראשון על בית המשפט לבחון האם עמדה זו מתיישבת עם לשון ההנחיות והאם הפרשנות שהציע המאסדר היא סבירה. זאת, בשים לב לכך שמתחם הסבירות ביחס לפעולותיו של המאסדר בתחום מומחיותו הוא, כאמור, רחב ביותר. אם מצא בית המשפט כי עמדתו של המאסדר סבירה ומתיישבת עם לשון הנחיותיו, ברירת המחדל תהיה לאמץ עמדה זו. סטייה מברירת המחדל האמורה, תתאפשר מקום בו ימצא בית המשפט כי קיימים טעמים כבדי משקל לדחיית עמדת המאסדר ואימוץ פרשנות חלופית תחתיה. כך למשל, מקום בו ישתכנע בית המשפט כי עמדת המאסדר נובעת משיקולים שאינם ענייניים או נגועה בניגוד עניינים, יהווה הדבר טעם כבד משקל לדחיית עמדת המאסדר". עניין זליגמן, פסקה 40 לפסק דינה של כבוד השופטת וילנר; ראו גם: ע"א 7928/12 אי. אר. אמ טכנולוגיות בע"מ נ' פרטנר תקשורת בע"מ (22.01.2015), פסקאות 27-28.

לא שוכנעתי שחיוב כזה הוכח.

עד למשלוח מכתב עורך דין חויב המבקש בתשלום הוצאות גבייה סך 33 ₪ לפי עדותו (עמ' 53 ש' 10-16), ומכל האמור לעיל עולה כי אין ממש בתביעתו ולפיכך היא נדחית.