בית הדין לעררים נתן סעד המונע את הרחקתה, אך דחה את בקשתה להארכת האשרה הזמנית, בשל העובדה כי הבקשה מכוח נוהל "הטיפול בבקשות למעמד בישראל להורה קשיש ובודד של אזרח ישראלי" (נוהל 5.2.003 (להלן: נוהל הורה קשיש), ניסגרה.
עם זאת, על אף שהבקשה לקבלת מעמד מטעמים הומנטריים, הוגשה שנה קודם לכן, עניין שנזכר בהחלטת הדחייה, ועל אף שלפי הנוהל של הועדה הממליצה בעניינים הומנטריים, ככל שהיתה אשרה בתוקף בעת הגשת הבקשה יש להאריכה, החליטה הרשות על ביטול האשרה הזמנית שהייתה בידה (והייתה בתוקף, כאמור עד נובמבר 2022).
סעיף 13ל לחוק הכניסה לישראל קובע כי:
"לא יידרש בית הדין לעררים לערר בעיניין שכבר נדון והוכרע על ידו, אלא אם כן חל שינוי בנסיבות או התגלו עובדות חדשות שלא היו ידועות במועד ההכרעה בערר; ואולם אם חל שינוי בנסיבות או התגלו עובדות כאמור, יביאן העורר תחילה לפני הרשות שקבלה את ההחלטה הקודמת בעיניינו, לצורך קבלת החלטה חדשה באותו עניין." (הדגשה שלי - מ' א' ג').
...
המבקשת טוענת כי היה על בית הדין לעררים להיעתר לבקשתה לסעד זמני במסגרת הערר, ולהורות לרשות להאריך את אשרת א/5 שהיתה לה, עד שתינתן החלטת הוועדה הבינמשרדית בעניינה.
בשלב זה ככל וראש צוות אשרות לא דוחה את הבקשה על הסף עליו להאריך אשרה קיימת למגיש הבקשה; השלב השני, גם הוא תחום לתקופת זמן של 14 יום, בחינת הבקשה לגופה בידי ראש הדסק במטה מינהל האוכלוסין, כאמור בפרק ו. לנוהל:
"ו1. ראש הדסק תבחן בתוך 14 יום מיום קבלת התיק מהלשכה האם על פניו מדובר בבקשה אשר לא מעלה טעמים הומניטאריים ויש לדחות את הבקשה על הסף, או שיש מקום להעביר את הבקשה לדיון בוועדה הבינמשרדית.
אני סבורה אחרת.
סוף דבר
לאור כל האמור לעיל אני מקבלת את בקשת רשות הערעור.
