בית הדין הרבני מפחית מזונות אב בגין שתי בנות קטינות

נטען כי היחיד היום נשוי בשנית, ואב לשני קטינים בנוסף לשתי הקטינות מנשואיו הראשוניים.

מדוח ההכנסות וההוצאות עולה כי שכרו של היחיד עומד על סך 7,000 ₪ בחודש, בנוסף היחיד מדווח על הכנסות נוספות בסך של 8,000 ₪ בחודש המורכבת מהכנסת בת זוגו (השניה) ועזרה מהמשפחה.

בהתאם לפסק דין מיום 26/10/2015 של בית הדין הרבני בחיפה, מחויב היחיד בדמי מזונות ומדור בסך של 3,850 ₪ בחודש (בגין שתי הקטינות).

לסיכום, ראו בע"מ 2255/19 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] (23/2/20), עמ' 19: "בדומה ללשונו של סעיף 128 לפקודה, גם סעיף 179 לחוק חידלות פרעון מחייב כי המבקש הקצבת מזונות יקדים ויצטייד בפסק דין מזונות של הערכאה המוסמכת, ובכך משמיענו כי הסמכות לקבוע את סכום המזונות ולהפחיתו נתונה רק לבית המשפט לעינייני מישפחה או לבית הדין הדתי הרלוואנטי. בדברי ההסבר לסעיף 179 האמור נכתב כדלקמן: "מוצע לקבוע הוראות לעניין תשלום חוב מזונות שפסק בית משפט או בית דין מוסמך אחר, שמועד פרעונו חל לאחר מתן צו לפתיחת הליכים. תשלומי המזונות... צריכים להימשך במהלך הליכי חידלות הפרעון, זאת מאחר שמחייתם של מקבלי המזונות תלויה בתשלום המזונות. ואולם כאשר היחיד החייב במזונות חדל פרעון, ייתכן שיש מקום לשינוי גובה התשלום, זאת מאחר שתשלום המזונות במצב זה אינו בא על חשבון רווחתו של משלם המזונות בלבד אלא גם על חשבון פרעון חובות היחיד לנושיו, עובדה שלא בהכרח נילקחה בחשבון בשלב קביעת המזונות בידי הערכאה המוסמכת"..

...

לסיכום, ראו בע"מ 2255/19 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] (23/2/20), עמ' 19: "בדומה ללשונו של סעיף 128 לפקודה, גם סעיף 179 לחוק חדלות פירעון מחייב כי המבקש הקצבת מזונות יקדים ויצטייד בפסק דין מזונות של הערכאה המוסמכת, ובכך משמיענו כי הסמכות לקבוע את סכום המזונות ולהפחיתו נתונה רק לבית המשפט לענייני משפחה או לבית הדין הדתי הרלוונטי. בדברי ההסבר לסעיף 179 האמור נכתב כדלקמן: "מוצע לקבוע הוראות לעניין תשלום חוב מזונות שפסק בית משפט או בית דין מוסמך אחר, שמועד פירעונו חל לאחר מתן צו לפתיחת הליכים. תשלומי המזונות... צריכים להימשך במהלך הליכי חדלות הפירעון, זאת מאחר שמחייתם של מקבלי המזונות תלויה בתשלום המזונות. ואולם כאשר היחיד החייב במזונות חדל פירעון, ייתכן שיש מקום לשינוי גובה התשלום, זאת מאחר שתשלום המזונות במצב זה אינו בא על חשבון רווחתו של משלם המזונות בלבד אלא גם על חשבון פירעון חובות היחיד לנושיו, עובדה שלא בהכרח נלקחה בחשבון בשלב קביעת המזונות בידי הערכאה המוסמכת"..

]השופטת ע' ברון: בעתירה שלפנינו מבקש העותר לבטל פסק דין מיום 24.10.2021 של המשיב 1, בית הדין הרבני הגדול, שבגדרו נדחה ערעור העותר על פסק דין מיום 19.5.2021 של המשיב 2, בית הדין הרבני האיזורי בירושלים, שעניינו בחבות העותר בדמי מזונות (להלן: בית הדין הגדול ו-בית הדין האיזורי, בהתאמה).

העותר והמשיבה 3 נישאו במהלך שנת 2002, ומנישואיהם נולדו להם שישה ילדים – ארבעה בנים ושתי בנות (להלן: המשיבה ו-הקטינים, בהתאמה).

בהמשך, בית הדין עמד על כך שככלל חובת המזונות עבור הילדים מוטלת על האב, ושרק במקרים חריגים ניתן לחייב את האֵם בהישתתפות בדמי מזונות מדין צדקה; בתוך כך, בית הדין האיזורי קבע שבמקרה הנידון לא קיימות נסיבות שמצדיקות חריגה מהכלל האמור.

עם זאת, בשל שינוי הנסיבות ממועד מתן פסק הדין השני, בית הדין האיזורי מצא לנכון להפחית את דמי המזונות שבהם חב העותר, כך שהעותר חויב בדמי מזונות חודשיים בסך של 1,800 ש"ח בגין שתי הקטינות המתגוררות עם המשיבה.

...

בפסק דין מיום 29.11.2017 בית המשפט לענייני משפחה עדכן את דמי המזונות, כך שבסופו של דבר סכום דמי המזונות שבהם נושא העותר הופחת (להלן: פסק הדין השני).

לאחר שעיינו בעתירה על נספחיה, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים.

התוצאה היא שאנו מורים על דחיית העתירה על הסף.

מדינת ישראל בתי הדין הרבניים תיק 1094137/17 בבית הדין הרבני איזורי אשקלון לפני כבוד הדיינים: הרב מאיר כהנא – אב"ד, הרב שלמה צרור, הרב **** גודיס התובע: פלוני (ע"י ב"כ עו"ד רועי ברומר) הנתבעת: פלונית (ע"י ב"כ עו"ד נתנאל מויאל) הנידון: הפחתת מזונות במעבר להסדרי שהות שוים פסק דין

מזונות הילדים ע"פ פסיקת בית הדין, יש כבר פס"ד זמני למזונות לפיו האב חייב לשלם עבור המזונות הבת הקטינה 2,100 ש"ח לחודש ובנוסף מחצית מהוצאות חינוך ומטפלת ומחצית הוצאות רפואיות חריגות, אם מי מהצדדים יבקש דיון ייקבע מועד לדיון.

תביעתו היא לבטל את דמי המזונות והמדור, עקב חלוקת הסדרי השהות השוויונית, ועקב הפער הקטן בהכנסות הצדדים, ולחילופין, להעמידם על סך של 500 ש"ח. לאחר הגשת מסמכים לביה"ד ולצד השני, היתקיים דיון ביום ג' בניסן תשפ"א (16.03.2021).

...

מסקנות פסק הדין לאור כל האמור לעיל, ביה"ד קובע: מיום 5.5.2021 ועד הגיע הבת [א'] לגיל 6 שנים, ישלם האב לידי האם למזונות הבת ומדורה סך 1,600 ש"ח מדי חודש, בתוספת מחציות חינוך ורפואה, לרבות צהרון ומחזור אחד של קייטנה.

] כך בוארו דבריו בפסק דינו של בית הדין הרבני האיזורי אשדוד (בתיק 9741/1) מפי כתבם של הרב אברהם שמן, הרב מיכאל צדוק והרב אברהם מאיר שלוש: אומנם מרן הראשון לציון בשו"ת יביע אומר (חלק ח סימן כב) כתב להוכיח כי התקנה לא באה להפקיע דין צדקה מהאבות המשלמים מזונות לילדיהם, כרחם אב על בנים, אלא רק לכוף על המתאכזרים, וכן מוכח גם בפסקי דין רבניים (חלק ב עמוד 92 ועמוד 298 וחלק ג עמוד 172 וחלק ד עמוד 7 וחלק ה עמוד 336) ולפיכך מזונות הילדים שמעל גיל שש הם בכלל צדקה ואינם חובה מדינא.

בתוך דבריו דן אם תקנת הרבנות הראשית תיגרום שיופקע חיוב צדקה מן האב משום שהתקנה יצרה חיוב ממוני, וביאר שלא כך הוא אלא נותר דין צדקה בעינו [.

ובשו"ת מאמר מרדכי לראשל"צ המקובל האלקי גאון עוזנו רבינו מרדכי אליהו זצוק"ל כרך א' יורה דיעה סימן י', הכי נמי מסתפק בכך, אך נוטה להרחיב את פירוש התקנה זה לשונו: "ו. (א) בקטן פחות מגיל שש, חייב האב במזונותיו אף כשאינו מציית לו. (ב) וייתכן שלאחר תקנת הרבנות הראשית שאב חייב לפרנס ילדיו גם לאחר גיל שש, יש להם לגבי זה אותו דין של פחות מגיל שש". וכיוון שמתקני התקנה עמדו בסוד כוונת התקנה יש להעדיף לסמוך עליהם עיין מה שכתבו באוסף פסקי דין של הרבנות הראשית לארץ ישראל חלק א' עמוד יח שנכתב ע"י הני תרי צנתרי דדהבא מיתקני התקנה הרבנים הראשים לישראל מו"ר הרבנים עוזיאל והרצוג נבג"מ. "ג. גם לפני תקנת הרבנות הראשית לא"י, המטילה חובת מזונות על האב ביחס לילדיו מגיל שלמעלה משש עד חמש עשרה שנה, היו נוהגים בתי - הדין בארץ ישראל לידון כל סתם בני אדם כאמידים לגבי בניהם, ופוסקים מזונות לילדיהם שלמעלה מגיל שש מדין של כפיה לצדקה מבלי להיזדקק לטענת אי – אמידות". וכן דברם של שני עמודי ההוראה הללו באוסף פסקי דין של הרבנות הראשית לארץ ישראל חלק א' עמוד קנב: "ג. חובת המזונות לבת עד לגיל של חמש עשרה שנה על יסוד תקנת הרבנות הראשית אינה בגדר של צדקה, כי אם בגדר של חובה משפטית, ויש כח בידי ביה"ד לקבוע את גובה המזונות לפי צרכי הבת ויכולת המזין, מבלי שיהיה מוגבל בתוקף הדין של לא יותר מחומש לצדקה". ועיין בפסקי דין של בתי הדין הרבניים בישראל חלק ב' עמוד 69 מהרבנים הגאונים קוליץ, גולדשמידט ומזרחי מנוחתם עדן: "(ו) תקנת הרבנות הראשית משנת תש"ד במזונות ילדים מאחרי שש ועד חמש - עשרה היא רק אם אין לילד להיתפרנס משלו, ולא אם יש לו". ועיין בפסקי דין של בתי הדין הרבניים בישראל חלק יג עמוד 8 ע"י הרה"ג רקובר אטלס ואקסלרוד: "כן יש לעיין, בזמנינו, כאשר בתי הדין הרבניים בישראל מחייבים מזונות לאב עבור ילדיו עד גיל חמש עשרה שנה מכח תקנות הרבנות הראשית לארץ ישראל משנת תש"ד, האם התקנה היא מיגדרי צדקה או לא. בפסקי דין שפורסמו בקובצי הפד"ר, יש דעות שונות בזה. לא נכריע כעת בבירור שהתקנה היא בגדר צדקה, אבל עכ"פ יש ספק בזה, וכאשר יש ספק בתקנה, הדין הוא שמעמידים על דין תורה. וכמ"ש בשולחן ערוך אבן העזר סימן קי"ח סעיף ה': "דבר שאינו מפורש בתקנה נעמידנו על דין תורה". וראה מ"ש בזה בשדי חמד כללים מערכת התי"ו כלל ס"א. וא"כ - מאחר שלא פורש בתקנה שהחיוב הוא יותר מיגדרי צדקה נעמיד את הדין של חיוב מזונות לילדים שלמעלה מגיל שש על דין תורה דצדקה, ואין בכהאי גוונא לפסוק ולהוציא מזונות מהאב.

וע"ע בפסקי דין של בתי הדין הרבניים בישראל חלק יז עמוד 22 מאת הגרי"מ בן מנחם, הגרי"ש אלישיב והגר"ב ז'ולטי: "בערעור של האם לשלם מזונותיה ומנגד טענת האב בתשלום המזונות הקטינה להפחיתם בטענה שהרי היא יכולה לטפל בעצמה ויש להפחית את דמי הטיפול מתשלום המזונות.

...

דמי טיפול שאלה חשובה שיש לדון בה בבואנו לשער את סכום המזונות היא סוגיית דמי הטיפול, האם האב חייב מעבר לתשלום המזונות גם את דמי מלאכת האם או שמא הדבר מוטל באופן טבעי על מי שמגדלם ולא מצאנו לכך בפוסקים כמעט כל התייחסות ישירה דבר שמעיד כמאה עדים לכאורה, שאין מקום להחשיבם בדמי המזונות המוטלים על האב.

ובשו"ת רדב"ז חלק ז' סימן טז מצאנו שמתייחס גם להיבט המוסרי: אבל מודה אני שאם אמרה לא אנשא עד כ"ד חדש כדין אבל איני רוצה להניק כיון דאכתי אין מכירה הדין עמה שהרי אינה משועבדת לו לעשות לו שום מלאכה ולא להניק שהרי אינה אשתו, דתניא נתגרשו אינו כופה אותה ואם היה מכירה נותן לה שכרה וכופה ומניקתו מפני הסכנה, ומדנקט גרושה ולא אלמנה, משמע דאלמנה כופין אותה להניק את בנה, אלא דלא פסיקא ליה לתנא אם היא ניזונת משל בעלה כופים אותה להניק, דהרי קי"ל כל מלאכות שהאישה עושה לבעלה אלמנה עושה ליתומין חוץ ממזיגת הכוס והצעת המטה והרחצת פניו ידיו ורגליו, ומכ"ש שכופין אותה להניק, אבל בזמן שאינה ניזונת מהם, כגון שלא נשארו נכסים או שתבעה כתובתה, אין כופין אותה להניק אלא נותנת הולד לקרוביו או משליכתו לקהל אם אין לו קרובים או שהם עניים והקהל מתטפלים בו, ואם הכירה כופין אותה הקהל להניק ונותנים לה הקהל שכרה מפני הסכנה.

אמנם מצאנו שהיתה מלאכת אומנת עיין במדבר פרשת בהעלותך פרק יא פסוק יב: "האנכי הריתי את כל העם הזה אם אנכי ילדתיהו כי תאמר אלי שאהו בחיקך כאשר ישא האומן את הינק על האדמה אשר נשבעת לאבותיו": ואף למדו מכאן חז"ל הלכתא עיין במסכת סנהדרין דף ח עמוד א: "ואזהרה לדיין שיסבול את הציבור. עד כמה? אמר רבי חנן ואיתימא רבי שבתאי, כאשר ישא האומן את היונק". ועיין מ"ש בשו"ת עטרת פז חלק א' כרך ג' - אבן העזר, הערות הקדמה הערה יז: "בגמרא סנהדרין (ח ע"א) כתיב (דברים א) "ואצווה את שופטיכם בעת ההיא" אזהרה לדיין שיסבול את הציבור, ועד כמה? אמר רבי חנן ואיתימא רבי שבתאי (במדבר יא) "כאשר ישא האומן את היונק". ע"כ. וראה לגר"ח פלאג'י בס' עיני כל חי עמ"ס סנהדרין (שם) שביאר דהענין הוא שכמו שצריך לפייס התינוק ולמשוך את ליבו באגוזים ומיני מתיקה כן יש לנהוג עם קהל העדה".

האם יש מקום להפחית את דמי המזונות של הקטינות, בנותיהן של הצדדים, ילידות 2006 ו - 2008 2009 וזאת בשל שינוי נסיבות נטען ביחס XXXX אשר נקבעו בפסק דינו של בית הדין הרבני מיום למצבם הכלכלי של הצדדים שניהם.

הנושאים המרכזיים בהם לרוב נבחן שי נוי נסיבות הם: הישתכרות ההורים ומצבם הכלכלי; מצבם הבריאותי והמשפחתי של ההורים; צרכי הקטינים; שינוי במשמורת או בהסדרי שהות; או נסיבות קשות וחריגות שנוצרו לאחר מתן פסק הדין, כגון סרבנות קשר של ילדים עם אביהם.

(( פלונית נ' פלוני ]פורסם בנבו[ ( 9.10.17 התובע משלם כיום סך של 4,300 ₪ לחודש בגין שתי הקטינות, לרבות הוצאות מדור ואחזקת מדור וכן לרבות כל הוצאות החינוך והבריאות וכל הוצאה אחרת של הקטינות, משהקטינות נימצאות מלוא הזמן עם הנתבעת ולפיכך מדובר בסכום סביר שאין מקום להפחיתו בנסיבות דנן.

...

( (בע"מ 3148/07 פלוני נ' פלוני, ]פורסם בנבו[ ניתן ביום 13.6.2007 מן הכלל אל הפרט לאחר שעיינתי בכל המצוי בתיק, מצאתי לדחות את התביעה בראש ובראשונה מהטעם שהתובע לא השכיל להוכיחה כפי שיפורט להלן.

משהתובע לא קיים את המוטל עליו ולא המציא כל ראיות בדבר הכנסותיו ורכושו, לא בעת מתן פסק הדין לעניין המזונות ואף לא כיום ומשבית המשפט אינו יכול לקבוע ממצאים עובדתיים אשר למצבם הכלכלי של הצדדים וכן ביחס לצרכי הקטינות על מנת לבצע את האיזון הראוי, וכל זאת נוכח מחדלו של התובע אין מנוס מדחיית התביעה.

" סוף דבר התביעה נדחית במלואה מן הטעמים אשר פורטו לעיל פסק הדין מותר לפרסום בהיעדר פרטים מזהים ובתיקוני הגהה.