הקדמה:
זוהי בקשה להמצאת מסמכים מכוח הוראות סעיף 108 לחוק סדר הדין הפלילי(נוסח משולב), תשמ''ב-1982 (להלן: החסד''פ),כפי שיפורט בהמשך, בטענה כי יש במסמכים אלו כדי לבסס את טענת של הנאשמים להגנה מן הצדק בשל אכיפה בררנית פסולה , כפי הוראות סעיף 149(10) לחסד''פ.
לנאשמים דנן מיוחס ביצוע עבירות של ביצוע עבודות בניה ו/או אחריות לבצוע עבודות בניה, בסטייה מהיתר הבניה שניתן בפועל, ובסטייה מהתכנית החלה על המקרקעין, במועדים והיקפים , כפי שפורטו בכתב האישום המתוקן.
עסקינן בהיתר בניה לחזוק מבנה מפני רעידות אדמה, תמ''א 38, אשר על פי עובדות כתב האישום, ניבנה בסטייה מהיתר הבניה, לרבות הגדלת מספר יחידות הדיור במבנה, ע''י פיצול יחידות הדיור שאושרו בהיתר.
הבקשה הוגשה מכוח הוראות סעיף 108 לחוק סדר הדין הפלילי(נוסח משולב), תשמ''ב-1982 (להלן: החסד''פ), להבדיל מהוראות סעיף 74 לחסד''פ, ו הקובע את הדברים הבאים:
"בית המשפט רשאי, לבקשת בעל דין או מיזמת בית המשפט, לצוות על עד שהוזמן או על כל אדם אחר להמציא לבית המשפט במועד שיקבע בהזמנה או בצו, אותם מסמכים הנמצאים ברשותו ושפורטו בהזמנה או בצו."
הבקשה איננה לעיון בחומרי חקירה, עניין המוסדר, כאמור, במסגרת סעיף 74 לחסד''פ, כי אם להמצאת מסמכים, כפי הוראות סעיף 108 לחסד''פ, כאמור, ומכאן, שאין רלוואנטיות לטיעוני המאשימה, בתגובתה, להגדרה של חומרי חקירה כפי הוראות סעיף 74 לחסד''פ, מאחר ואין זו המחלוקת בין הצדדים כלל.
אותה גב' ברנט, הוספה כעדת תביעה בכתב האישום, לאחר תקונו, ואחת הטענות המרכזיות שהנאשמים מעלים, היא הטענה של חוסר שוויוניות בהתייחסות של המאשימה אליהם לעומת אותה גב' ברנט , שותפתם במקרקעין, ושלפי הנאשמים, כאמור, גם היא ביצעה עבירות בניה, אך עת הגישו הם תלונה נגדה על אותן עבירות, המאשימה החליטה שלא להעמידה לדין.
לגבי תיקי הבניין הנוספים, בכתובות שונות בחיפה, מבקשים הנאשמים לטעון, כי במהלך הבניה, יכולים להיות שינויים , אשר ניתן לאשרם במסגרת היתר מצב סופי, כאשר המאשימה איננה נוקטת בהליכי אכיפה, ואיננה מגישה כתבי אישום בגין אותן חריגות, וכך היה עליה לפעול בעיניינם של הנאשמים כאן, כך שגם כאן, טוענים הנאשמים לאכיפה סלקטיבית פסולה.
לפי המאשימה, סעיף 62 לחסד''פ מעניק לרשויות התביעה שיקול דעת אם להעמיד אדם לדין, אם לאו, שיקול דעת היוצר קשת אפשרויות סבירות, כאשר שומה על הרשות, במסגרת הפעלת שיקול דעתה, להפעיל את שיקול הדעת בשויון, אם כי , אין עסקינן בשויון טכני, כאשר לרשות האכיפה ניתן מרחב תימרון נכבד באשר להיבטים הרלוואנטיים לאכיפה הפלילית.
אציין, לצורך הדוגמא, חלק מהנכסים אליהם התייחסו הנאשמים:
נכס מס' 5 ברשימה שהנאשמים הגישו- מדובר בלגליזציה של פתח יציאה לגג ותוספת מבנה
נכס מס' 4- ברשימה- תכנית שינויים תמ''א הריסה
נכס מס' 9 – דיון חוזר עקב ביטול תנאי עבר מ 05 ל- 06
נכס מס' 23- לגאליזציה לממ''ד קיים
רשימה מקרית של בקשות שהוגשו מראה בבירור כי אין המשל דומה לנמשל כלל, וכי עסקינן בניסיון דייג, שמא, אולי, יצליחו הנאשמים למצוא להם מזור באיזה פרוייקט מקרי, שייתכן ויהיה דומה למצבם הם, אך לא היא.
...
גם הערר שהוגש על החלטת הוועדה לוועדת הערר, נדחה.
אין די בטענה בעלמא או העלאת טענת הגנה ערטילאית, כדי להיעתר לבקשה לעיון במסמכים.
אותה מסקנה תתקבל, גם בגישה לא מכבידה על הטוען לאכיפה בררנית, כאשר, כאמור, מלבד אמירות בעלמא, באשר למדיניות האכיפה, ללא ביסוס ולו לכאורי, לאפליה בין מצבים דומים, בין אם לגבי המתלוננת, גב' ברנט, ובין אם למדיניות האכיפה הנטענת ע''י הנאשמים, אין בטיעוני הנאשמים ולא כלום.
לאור כל האמור, דין הבקשה דחייה, וכך אני מורה.
