בירור טעות בפסק דין: הוצאה לפועל

ביום 28.1.09 ניתן פסק דין בבימ"ש זה, במסגרת ת.א 1928/07, לפיו חויבה המועצה לשלם לחב' שפע יעקב סך של 130,000 ₪ בצרוף הפרישי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד מועד התשלום בפועל, וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. חב' שפע יעקב פתחה בהליך הוצאה לפועל כנגד המועצה למימוש פסק הדין הנ"ל, במסגרת תיק הוצל"פ 13-0711209-2.

או אז התבררה הטעות שנפלה בזהות החייבת ("שפע הנדסה" במקום "שפע יעקב", ראה סעיף 7 לעיל), וביום 5.10.14 הורה כב' הרשם על ביטול מידי של כל ההליכים שננקטו כנגד שפע הנדסה, ועל תיקון שם החייבת ל"שפע יעקב", ועל משלוח אזהרה חדשה לחייבת הנ"ל. בנסיבות אלה הוגשה התביעה דנן שבה טענה התובעת כי העיקולים שהוטלו על ידה אצל המועצה על הכספים המגיעים לחב' שפע יעקב היו כדין, וכי המועצה הפרה את הצוים הנ"ל, ומשכך היא זכאית לפסק דין המצהיר על זכאותה לסכום של 124,000 ₪ אשר הועבר על ידי המועצה לחב' שפע יעקב כמפורט בסעיף 9 לעיל, וכן לחייב את המועצה בתשלום הסכום הנ"ל בתוספת הפרישי הצמדה וריבית, כשסכום התביעה הועמד על סך של 147,420 ₪.

...

ביום 19.7.09 נתן בית המשפט השלום בקריות החלטה, שבה נכתבו בין היתר הדברים הבאים: "אני מאשר את פסק הביניים של הבורר דן לופו מיום 10/10/08 נשוא התובענה שלפני.

המועצה הכחישה את טענות התובעת, וטענה כי דין התביעה נגדה להידחות מחמת העדר יריבות משפטית והעדר עילה.

דיון לאחר שעיינתי בחומר הראיות, ושקלתי את טיעוני הצדדים כפי שעלו בסיכומיהם, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות מהנימוקים שלהלן.

לאור כל האמור לעיל הנני קובעת כי צו העיקול הזמני אשר הומצא לידי המועצה ללא צירוף הודעה כאמור בתקנה 376(א) לתקסד"א, לוקה בפגם מהותי, ומכל מקום, משלא הוגשה בקשה לאישורו כמצוין לעיל, צו זה הינו בטל מכח תקנה 380 לתקסד"א. באשר לעיקולי הוצל"פ - התובעת טענה כי בנוסף לעיקול הזמני שהוטל במסגרת הליך הבוררות, הוטלו על ידיה שני עיקולים במסגרת תיק ההוצאה לפועל מס' 13-03407-10-5 (ראה סעיף 7 לעיל), שמכוחם קמה לה זכות להיפרע את כספי העיקול מהמועצה.

לאור כל האמור לעיל הנני קובעת כי בנסיבות העניין לא קמה לתובעת עילת תביעה כנגד המועצה, ומשכך דין התביעה נגדה להידחות, וכך הנני מורה.

התובעת תשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המבקשים מדגישים, כי פסק הדין מעולם לא הומצא לידיהם או בא כוחם, ומברור שנערך על ידם עולה כי פסק הדין נשלח בדואר רשום למשרד בא כוחו הקודם, אך הוא חזר בציון "לא נידרש". לעניין התנאי הראשון לביטול פסק דין שעניינו אי התייצבות לדיון- טוענים המבקשים כי התנהלותם בתיק טרם אי התייצבותם לדיון ההוכחות (כאמור מחמת טעות ברשום של ב"כ הקודם), מלמדת על כך שאין מדובר בזלזול בהליך שהתנהל בעיניינם- המבקשים ובא כוחם התייצבו לכל הדיונים הקודמים שהתקיימו בתיק זה, הגישו כתב הגנה, בקשות ותגובות שונות ופעלו באופן ראוי, ברם בהיסח הדעת ובשל טעות בתום לב לא התייצבו לדיון ההוכחות שנקבע בעיניינם.

עוד טוענים המבקשים, כי גם המשיבה עצמה התרשלה עת פתחה בהליכי הוצאה לפועל בחלוף למעלה מארבע שנים מיום מתן פסק הדין, שכן פסק הדין ניתן בחודש 09/13 והליכי ההוצאה לפועל ניפתחו רק בחודש 12/17.

...

לעניין התנאי השני העוסק בסיכויי התביעה- טוענים המבקשים, כי דין התביעה להידחות על הסף והם מפנים לטענות המקדמיות שהועלו על ידם בכתב הגנתם, לרבות טענת ההתיישנות, שיהוי ושימוש לרעה בהליכי משפט.

די גם בנימוק זה על מנת לא להעתר בשלב זה לבקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין ולהורות על ביטולו.

ככל שיש משמעויות כספיות כאלה ואחרות אם בכלל לטענותיהם, אין מניעה מצידם להגיש תביעה כספית כנגד המנהל בהקשר זה. לאור כל המקובץ דלעיל, אני מורה על דחיית הבקשה לביטול פסק הדין, ולאור התוצאה הקשה של פסה"ד, החלטתי שהדבר ייעשה ללא חיוב בהוצאות נוספות.

אני מורה איפוא על ביטול עיכובו של פסק הדין והליכי ההוצאה לפועל המתנהלים מכוחו.

בבקשה זו נטען כי העותרת מעולם לא קיבלה את פסק הדין הראשון או את האזהרה מלשכת ההוצאה לפועל.

שני נדבכים לטענותיה של העותרת: (1) פסק הדין בעירעור שגוי לגופו – בית הדין הארצי שגה כשהתערב בקביעותיו העובדתיות של בית הדין האיזורי בעיניין ידיעתה אודות פסק הדין הראשון, וכן שגה בקביעתו כי פסק הדין בשלום אינו יוצר מעשה בית דין אשר חוסם את תביעת המשיב; (2) פסק הדין מביא לתוצאה שאינה רצויה – פסק הדין יוביל להתדיינות ארוכת שנים בין הצדדים, תוך ביזבוז זמן שפוטי יקר.

בנסיבות אלה, ככל שנפלה טעות בפסק הדין בעירעור – וזאת, אין אנו נדרשים לברר – אין מדובר בטעות מסוג הטעויות אשר מצדיק את התערבותנו (ראו: בג"ץ 4272/36 פלונית נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 36 (7.6.2023)).

...

בית הדין האזורי אף המשיך וקבע כי דין התביעה נגד העותרת להידחות, נוכח מעשה בית דין שקם מכוחו של הליך אחר שקיימו הצדדים (ת"א 14894-03-18) (להלן: פסק הדין בשלום).

דין העתירה להידחות על הסף, אף מבלי להידרש לתגובת המשיב.

סוף דבר – העתירה נדחית בזאת על הסף.

השאלה מה מקורו המדויק של הפער בין הסכום שהועבר בסופו של יום לאחר תיקון הטעות שבוצעה ע"י לישכת ההוצאה לפועל לבין יתרת החוב כפי שהייתה נכון לאותה שעה לא התבררה באופן ממצה בפני רשם ההוצאה לפועל, וזאת בעיקר בשל בחירתם של המבקשים שלא להציג תחשיב מדויק, אף שהם התבקשו באופן מפורש לעשות כן, במסגרת החלטת כב' הרשם מיום 16.1.2023.

אלא, שבכל הנוגע להצטברות הפרישי ההצמדה והריבית, בהיתחשב בלשון פסק הדין ובתכלית הפרשים אלו כמפורט לעיל לשמור על ערך הכסף, הרי שהמבקשים זכאים להצטברותם עד למועד בו שולמו הכספים לידיהם בפועל, ואין הם צריכים להנזק מן הטעות שביצעה לישכת ההוצאה לפועל.

...

לאור האמור אני סבורה, כי גם אילו היה מקום להידרש לטענות המבקשים ביחס לרכיבי שכר הטרחה שהצטברו לחוב, נראה כי דין הטענות היה להידחות לגופן.

לאחר עיון בטענות הצדדים אני קובעת כי דין טענות המבקשים בעניין הפרשי הצמדה וריבית להתקבל, מהטעמים שיפורטו להלן.

סוף דבר – הערעור מתקבל באופן חלקי כמפורט לעיל.

בית המשפט המחוזי קבע כי לא נפלה שגגה בפסק הדין בו נדחתה ההיתנגדות של התביעה, והערעור נדחה (ומשנדחה מבלי שהתבקשה תגובה – לא נעשה צו להוצאות נגד ניסנוב).

כאמור, בהליך הראשון (ובפסק הדין בערכאת העירעור) נקבע כי אין לניסנוב הגנה שטרית וכי עליה לשלם את חובה בתיק ההוצאה לפועל.

ניסנוב תפעל להסדיר את חובה בתיק ההוצאה לפועל, כפי שנפסק שעליה לעשות וככל שטרם עשתה כן, ולו יתברר כי יש בסיס לחששותיה לכשתסופק לה הסחורה – תפעל כחוכמתה על מנת לקבל את הסעדים שתסבור שיגיעו לה אז. בשים לב לכך שמדובר, כאמור, ב-"גילגול" שלישי או רביעי ובמחזור טענות שכבר נדחו שוב ושוב על ידי בית המשפט, הרי שראוי לחייב את התובעת בהוצאות ההליך.

...

בית המשפט המחוזי קבע במפורש (ס' 11 לפסק הדין) כי יש להבחין "בין זכותה של [ניסנוב] לקבל את המוצרים, לבין התניית התשלום באספקתם המלאה כשהם תקינים". בהמשך הוסיף בית המשפט וציין כי "באשר לסוגיית תקינותם והתאמתם המלאה של פרטי הריהוט, כתנאי לתשלום התמורה בפועל, דין טענותיה של [ניסנוב] להדחות, שכן משמעותם בפועל, איון הכרעתו של בית המשפט קמא, מקום בו מדובר בתביעה שטרית" (ההדגשה לא במקור).

משכך, וכאשר נמצא כי ניסנוב מושתקת מלשוב ולהעלות טענותיה שכבר הוכרעו – אני מורה על מחיקת התביעה.

אני מחייב את התובעת בהוצאות הנתבעת בגין הליך זה בסך 6,000 ₪, אשר ישולמו לנתבעת באמצעות ב"כ בתוך 30 ימים, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.