ביקורת ספרים של מס הכנסה לחנות

הסחורה מועברת לחנות במסמך העברה שנחתם על ידי המקבל והתובעת מקיימת נקודות ביקורת, כאשר נערכת ספירת מלאי בחנות חתום על ידי בעל החנות.

לדבריו, בלוח הזמנים שהוקצב לו, לא ניתן היה לעמוד בבדיקת כל המסמכים, כיוון שפירושה של בדיקה כזו, הנה ביקורת מחדש של כל ספרי התובעת ומצמן מודיעין במשך 3 שנים.

בנוסף, כל החשבוניות שהתקבלו על ידי מצמן מודיעין נרשמו בספריה, היא קיבלה החזר מרשויות המס וכך נרשם לצרכי מס הכנסה, מה שמצביע, לדעת המומחה, על היתחשבנות תקינה.

...

ובהעדר ראיות איני מקבלת טענה זו. במסמך נ/4 (שסומן ביום 30.12.13) - מכתבו של עו"ד שטילמן (ממשרד ב"כ הנתבעים) לב"כ התובעים, מיום 2.8.07 מודים הנתבעים ב"חוב מוסכם" בסך 230,000 ₪ כדלקמן: "כמחווה של רצון טוב ומבלי שיהא בכך כדי לפגוע בכל זכות, מוכנים מרשיי לשלם חובם המוסכם, בסך 230,000 ₪, במזומן וללא תוספת ריבית..." ( פיסקה 4 למכתב).

שוכנעתי מהראיות אשר הובאו ע"י התובעת גם לגבי הזיכוי וביטולו.

סוף דבר מהמפורט באריכות בפסק דיני זה, עולה שהתובעת הוכיחה את תביעתה ואני מקבלת את התביעה במלואה.

ע.ת.6, פקד עלי סלמן, העיד כי הגיע למקום עם צוות של מס הכנסה.

כשהגיעו לחנות החל הנאשם 1 להיתנגד לבקורת, צעק, דחף את ע.ת.6, ולפתע נשכב על הריצפה.

להלן מקצת מן הסתירות בגירסת התביעה: ע.ת. 4 העיד שמיד עם נסיון כניסתם של פקידי מס הכנסה לחנות, החל הנאשם 1 לפרכס.

...

לעומתו, העיד ע.ת.5 כי הנאשם 2 השליך רק אבן אחת, והרים אבן גדולה נוספת אך בסופו של דבר הניח אותה ולא השליכה (עמ' 35 לפרוטוקול, ש' 4, 8).

בנסיבות אלה, אני קובעת שנפילה זו, אשר איש מהעדים לא הבחין בה, לא ציין אותה במזכרים ולא העיד לגביה בבית המשפט, לא היתה ולא נבראה.

יתכן שאילו היתה החקירה מתבצעת במועדה, ניתן היה לעשות שימוש בסרטון זה. נוכח כל האמור לעיל מצאתי כי הסתירות, ביחד עם מחדלי החקירה, מובילים בהכרח לזיכויים של הנאשמים.

מונח לפני ערעור על החלטת המשיבה מיום 26.6.13 לעשות שימוש בסמכות הנתונה לה בסעיף 145ב(א)(1) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] ולהורות על פסילת ספרי החשבונות של המערער לשנת המס 2013, בגין אי רישום תקבולים.

הסברו של המערער לאי רישום התקבול, כפי שנירשם מפיו בסעיף 5 לנספח לדו"ח הבקורת (הדו"ח והנספח לו צורפו להודעה המפרטת את נימוקי העירעור), היה כדלקמן: "הייתי בשלב פתיחת חנות עדיין. החנות לא הייתה מאורגנת. נכנסת קנית את המוצר אני ארזתי את המוצר, קבלתי כסף סך 50 ₪. בלחץ של פתיחת החנות וארגונה לא הספקתי לרשום את התקבול. אני התכוונתי לרשום מיד את התקבול." הסברו של המערער לא הניח את דעתם של נציגי המשיבה וביום 10.3.13 נשלח למערער מכתב המודיע לו על כוונת המשיבה לפסול את ספריו.

הלה העיד, כי התנהג בחנות ככל לקוח רגיל וכי לא היה דבר חריג במהלך הקנייה (ראו פרוטוקול מיום 20.11.13, עמ' 3 ש' 21-28): ".. עשר בבוקר, נכנסתי לחנות והחנות הייתה פתוחה לכל דבר ועניין, האור היה דלוק, דלת פתוחה, אמרתי שאני מחפש מתנה לחבר לעבודה שלי, מזכרת לשולחן, המוכר הציע לי כל מיני דברים, אמרתי לו שעון בצורה של גיטרה, שאלתי כמה עולה הוא אמר לי בשבילך 50 ₪, ביקשתי לארוז את המתנה, הייתי חמש דקות בחנות, לא הייתה כוונה לשים את הכסף ולברוח, הוא ארז יפה ושם לי בשקית, כמובן הוצאתי שטר של 50 ₪, מסרתי לידי המוכר שטר מדויק של 50 ₪ (מדגים) עד כמה שזכור לי למיטב זכרוני הוא לקח את השטר ופנה את עצמו לקופה, לא יכול להגיד בודאות שזה נרשם בקופה, יצאתי ברושם שנרשמה הפעולה, יצאנו החוצה עשינו עוד כמה ביקורות במרכז ואז חזרנו.." ובהמשך, בחקירתו החוזרת (שם, עמ' 5 ש' 2-7): "ש. יכול להיות שהמוכר לא שם לב שלקחת את המוצר והוצאת את הכסף ויצאת.

כדברי כבוד השופט חשין בע"א 3576/92 מנהל מס ערך מוסף נ. חברת מפגש האון, פ"ד מט(3) 726, 744 (1995): "אכן, פסילת ספרי חשבונות עשויה להוליך לשומה לפי מיטב השפיטה, אך לא כל שומה לפי מיטב השפיטה תבוא בעקבות פסילתם של ספרי חשבונות. שתי הוראות חוק אלו המליכו עצמן על שתי ממלכות – כל אחת מהן על ממלכה לעצמה ואין קשר הכרחי ביניהן. כך, למשל ידענו כי המנהל קונה סמכות לשום לפי מיטב השפיטה גם אם לא נפסלו ספרי החשבונות." יש לציין, כי באותו עניין נבחנו, אמנם, ההוראות הקבועות בחוק מס ערך מוסף.

...

לאור האמור, אני קובעת כי לא נפל כל פגם בהליך קניית הביקורת.

סוף דבר בשים לב לכל האמור, אני דוחה את הערעור.

המערער ישלם למשיבה הוצאות משפט בסך של 3,500 ₪.

אציין, כי קיימת ירידה הדרגתית ברווחיה של התובעת בשנים שקדמו לשפוץ והדבר תומך בטענת התובעת לפיה באופן הדרגתי ניסגרו עוד ועוד עסקים בקניון ומספר המבקרים בקניון פחת וכפועל יוצא מכך פחתו הכנסותיה.

התובעת אישרה, כי מס הכנסה פסל להם את הספרים לשנים 2007-2009 וכי הם הגיעו להסדר עם מס הכנסה ובמסגרתו שילמו תוספת מס של 15,000 ₪ לשנה (עמ' 27 ש 30-32, עמ' 28 ש' 1-3).

התובעת לא הוכיחה, כי שילמה דמי ניהול בגין תקופה בה לא ניתן לה השרות האמור וכי היא זכאית לפצוי בשל כך. עוד טענה התובעת, כי בעקבות השפוץ ושינוי התיכנון של הקניון השתנו דרכי הגישה לחנות ויש בכך בכדי לפגוע אנושות בקניינה ולגרום לה להפסדי הכנסה בעתיד.

...

מקובלת עליי טענת התובעת לפיה בשל מצב החנות והמחלוקת אשר נתגלעה בין הצדדים בנוגע לזכותה להפעיל בחנות עסק מהסוג בו הייתה חפצה הרי שלא היה בידה להפעיל את העסק בחנות ולא היה מוטל עליה לפעול לשם פתיחת עסק אחר בחנות.

אינני מקבלת את טענתה האמורה של התובעת.

בנסיבות אלו, נעתרת לתובענה ומחייבת את הנתבעות, ביחד ולחוד, לפצות את התובעת בסך של 425,738 ₪.

המערערת היא חברה העוסקת בייצור ומכירה של מוצרי מאפה ומפעילה בית קפה ביישוב פרדס חנה (להלן: המערערת או החברה).

לדבריו אותו אדם אמר לו כי יש צורך לשנות את השעון לאחר שהייתה במקום ביקורת של מס הכנסה (עמ' 17 לפרוט'.

וכך, שעה שהדיווח לרשויות המס נעשה על בסיס רשומי הקופה הרושמת ומשלא הובאה בפני כל ראיה אחרת מטעם המערערת כי דוחות מכונת הסליקה מובאים לבקורת בפני רוה"ח של החברה כדי לוודא רישום דווקני ומסודר של תקבולי המערערת, וממילא גם לא בפני רשויות מס הכנסה כחלק מהספרים, הרי שאין ברישום במכונת הסליקה, בנגוד לטענת המערערת, כדי לענות על התכלית של רישום לצורך דיווח אמין של הכנסות המערערת.

...

אין גם מקום להכביד על פקיד השומה בעבודתו בצורך להשוות בין הדו"ח שניתן להפיק ממכונת הסליקה, שהמערערת כאמור אינה מדווחת הכנסותיה על-פיה, לסיכום התקבולים בקופה הרושמת, באופן שיביא לסירבול בבדיקת המשיב את חשבונות הנישום.

התוצאה: אשר על כן אני מורה על דחיית הערעור.

המערערת תשלם למשיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ש"ח. הסכום ישולם תוך 30 ימים מהיום.