ביקורת מס הכנסה על תיווך נדל"ן

חוות דעתו של המומחה מטעם הנתבעים לגבי תקינות ספרי החברה נתמכה בעדותו של רואה החשבון של החברה, רו"ח פישמן, אשר העיד, כי הדוחות הכספיים בוקרו על בסיס מערכת הנהלת החשבונות של החברה ומלוא המסמכים המעידים על הכנסותיה, הוצאותיה, נכסיה והתחייבויותיה של החברה בשנים הרלוואנטיות.

בכלל זאת, מדובר בפעולות שבוצעו במסגרת החברה להרחבת העיסוק לתחום התיווך בנדל"ן ובתקופה אחרת מדובר בניסיון להרחיב העיסוק לתחום אפיית לחם מיוחד.

" בהמשך עדותו, כאשר הוצגו בפני המומחה אישורים של מס הכנסה לגבי ביקורת שנערכה לחברה, אשר לימדו על כך שהחברה אכן היתה פעילה, וכן הוצגו בפני המומחה דיווחים של החברה לביטוח לאומי על העסקת עובדים ותשלום שכרם, נסוג המומחה מעמדתו הראשונית ביחס לתשלומי השכר (עמ' 66, שורות 6-11): "ש: אתה אומר שהשכר לא שולם.

...

עם זאת, המומחה אישר בעדותו, כי בכפוף לכך שיעלה מספרי החברה כי הנתבעים אכן הזרימו את הסך האמור לחברה והיו זכאים למניות, אולם פעולה זו לא יצאה אל הפועל, הרי שניתן לרשום את הסכום האמור כחלק מהלוואת הבעלים (עמ' 68, שורות 13-26): " ש: הבנתי. עכשיו אם אני אגיד לך ככה, בית המשפט מגיע למסקנה עובדתית ש- א' הוזרמו 100,000 שקל לחברה. עם כוונה התחלתית לעשות הנפקה. בשלב מסוים פעולה זו בוטלה, לא הונפק. אבל הכסף של 100,000 שקל כבר נכנס לחברה ולכן הוסכם שהסכום ההוני הזה שבעצם החברה כבר קיבלה, הוא בעצם עובר להלוואת הבעלים. למה? כי, כי הכסף הזה הרי לא יכול להישאר באוויר. זה לא יכול להיות הוני. וכי כיוון שהנפקה בפועל לא בוצעה. נכון?

ת: אני, אני מאשר שאם בית משפט קבע שזה, שזו עסקה שבוטלה והכסף, והכסף כרגע הוא רק עומד פתוח.

במישור הראשון, הנתבעים פעלו לטובת החברה בהליכים משפטיים רבים, אשר מטרתם היתה לצמצם את חובות החברה ולהביא להכנסות כספיות לקופת החברה (משימה אשר בסופו של דבר הצליחה).

היינו - היחסים בינה ובין פז לא היו יחסים של "עובד-מעביד" אלא של "שתוף פעולה עסקי". עוד טענה חנה בכתב התביעה המתוקן כי את העמלות שהיו זכאים פז לקבל מעבודתם כמתווכים במשרד מכח שתוף הפעולה העיסקי, הם קיבלו באמצעות תלושי שכר, וזאת עפ"י בקשת פז שבאותה עת לא היה באפשרותם לפתוח תיק עוסק מורשה במס הכנסה (סעיף 7 לכתב התביעה המתוקן).

במענה לטענת פז כי היתה הנחיה לענות לטלפון במשרד "רונן קריסטל השקעות שלום", מציינת חנה כי מדובר בטענה שקרית שכן כל פעילות המשרד התבססה על המוניטין והפרסומים שנעשו לו, ובו צוין משרד התיווך כ"חנה קריסטל" או: "חנה קריסטל נדל"ן". על כן, מדוע שהמענה בטלפון יהיה אחרת?! יתרה מזו - גם בתקופת הנאמנות, ובגין עיסקאות שביצעו פז, היא הנפיקה חשבוניות שלה עצמה, מהעוסק המורשה שלה, וזאת משקולי מס ותכנון מס בינה ובין החברות, הנתבעות שכנגד (עותקים מחשבוניות מס כאמור צורפו כנספח 3 לתצהירה).

שם חלק מהוצאות הפירסום ועלויות טלפון נייד חל על המתווכים במשרד ולמרות זאת ביה"ד לא ראה בכך מיכשול להכרה בהם כ"עובדים" (סע' 17 לפסה"ד).

אפילו אם משתמעים מאמירה זו גם דברי בקורת כלפי חנה, עדיין מדובר בבקורת לגיטימית, שאינה עולה כדי "לשון הרע", והמותרת במסגרת חופש הביטוי המהוה זכות יסוד בכל חברה דמוקרטית.

...

לאור האמור אני דוחה את רכיב התביעה של גניבת העין בתביעה שכנגד.

סוף דבר - בתביעה שכנגד לאור כל האמור לעיל, דין התביעה שכנגד להידחות, וכך אני מורה.

סיכום - בתביעה העיקרית ובתביעה שכנגד לאור כל האמור לעיל, אני דוחה הן את התביעה העיקרית והן את התביעה שכנגד.

הגבס הורד ונראו סימני צלוליטיס (זהום חיידקי של הרקמות והעור), לתובע ניתן מירשם לטפול אנטיביוטי והוא נשלח לביתו; ביום 10.12.19 מגיע התובע לבקורת נוספת.

למד לתפקיד בודק תוכנה, עשה קורס תיווך ונדלן (אם כי לא הציג תעודות אלו); בבית חולים הדסה החל לעבוד במעבדת קורונה, בחלק מהתקופה היה בחל"ת (שכן המעבדה לא עבדה), לאחר מכן עבד כמזכיר רפואי; כאשר הלך לרופא תעסוקתי (בשביל לסיים עבודתו בבית חולים הדסה, בהתאם לאישור שהציג), כבר החל למעשה לעבוד בשלמה סיקסט; כאשר התובע היתקבל לעבודה בשלמה סיקסט פירסם כי הוא מבקש למכור את הרכב שכן קיבל רכב מהעבודה (מוצג נ/1); סיכום עדותו של התובע, כפי שגם נתמכת מהראיות שהציגו הצדדים, היא של בחור צעיר וחרוץ, שלא מחפש תירוצים שלא לעבוד.

מהו גובה השכר הממוצע במשק שלפיו יש ללכת המחלוקת בעיניין זה בין התובע לנתבע הנו מה הוא שיעור השכר הממוצע במשק שלפיו יש ללכת, האם לפי פירסומי הלמ"ס נכון ליום מתן פסק הדין (כטענת התובע) או בהתאם לסעיף 2 לחוק השכר הממוצע במשק (הוראת שעה – נגיף הקורונה החדש), התשפ"א – 2020 (כטענת הנתבע)? בעיניין זה מסכים אני עם הנתבע ואסביר חוק הפיצויים קובע (ס' 4(א)(1)) כי בפסיקת פיצוי בגין הפסדי שכר, קיימת תיקרה בשיעור שילוש השכר הממוצע במשק (בנכוי מס הכנסה).

...

בנקודה זו סבור אני כי על אף שבאופן עקרוני הצדק עם התובע, וכי יש מקרים בהם צריך וראוי לפסוק תשלום בעבור הייצוג לפני המוסד לביטוח לאומי.

לסיכום מכל האמור לעיל הנני פוסק לתובע את הסכומים הבאים:- בגין כאב וסבל – 63,700 ₪; בגין הפסדי שכר בעבר – 31,800 ₪; בגין פגיעה בכושר השתכרות – 567,700 ₪; בגין הפסדי פנסיה – 75,000 ₪; בגין עזרה וסיעוד – 100,000 ₪; בגין החזר הוצאות – 5,000 ₪ מסכום זה, יש להפחית סך של 449,454 ₪ תגמולי ביטוח לאומי וליתרה בסך 393,746 ₪ יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור 15.21%.

לפיכך ישלם הנתבע לתובע סך של 444,835 ₪ בצירוף החזר האגרה ששולמה, החזר שכר העדות שבו נשא התובע ועוד הוצאות משפט בסך 2,000 ₪.

המבקש, עורך-דין במקצועו, הועמד לדין בפני בית משפט השלום בתל-אביב, באשמת ביצוען של עבירות שונות לפי פקודת מס הכנסה, חוק מס שבח מקרקעין וחוק העונשין.

בתום שמיעתן של הראיות, הורשע המבקש בכל העבירות שיוחסו לו. בית המשפט לא דן באופן פרטני בכל אחת מהעסקאות שיוחסו למבקש, אלא במיעוטן בלבד, והוא נהג כך משום שדחה מכל וכל את קו ההגנה בו נקט המבקש, ובלשון הערכאה הראשונה: "איני רואה עצמי נצרכת לפשפש בכל אותם תיקים שהוצגו לי והנוגעים לעיסקאות שונות; להעמיק חקר בין הגדרת היזם לזה הקבלן, למכלול הבעיות המשפטיות בעסקי נדל"ן – להן טען הנאשם ולהצביע על מידת מעורבותו ... בעסקי התיווך בהם היה שותף ... אסתפק רק במספר הערות והבהרות, ואף זאת מטעמים שבנימוס בלבד" (ראו עמ' 19 להכרעת-הדין).

בעקבות הרשעת המבקש, גזר לו בית משפט השלום 18 חודשי מאסר, 10 חודשים מאסר על-תנאי וקנס בסך 10,000 ש"ח. פסק-דינו של בית משפט השלום הועמד לבחינה בפני בית המשפט המחוזי, ובפיהם של שופטי המותב היתה ביקורת על דרך נסוחו והנמקתו, ובלשון המקור: "[פסק הדין] מתאפיין בכך שהוא כללי ביותר וכמעט אינו דן בעובדות הספציפיות. הוא מורכב מפרק ארוך ... שבו חזרה על עובדות כתב-האישום, וכן סקירה משפטית כללית של מהות העבירות. לאחר פרק זה מתייחס בית משפט קמא בקצרה לשלוש מהעסקאות שבכתב-האישום, ואף זאת, מבלי לקבוע לגביהן ממצאים של ממש ... מדובר ב-48 עיסקאות מקרקעין ... היחס בין מספר העיסקאות הנטענות למספרן של העיסקאות אליהן היתייחס בית משפט קמא, מדברת בעד עצמה ...". בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע, כי מהכרעת-הדין נעדרים ממצאים, ברורים וחד-משמעיים, ביחס לכל אחת מהעסקאות שיוחסו למבקש, ובמצב זה עמדו בפני ערכאת העירעור שתי אפשרויות: האחת, להחזיר את הדיון לבית משפט השלום כדי שישלים את החסר בהכרעת-הדין, והאחרת, לעשות את אותה מלאכה בעצמו.

...

לאחר שבחנתי ושבתי ובחנתי את נימוקי הבקשה, מחד, ואת פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, מאידך, שוכנעתי כי לא היה מנוס מהדרך בה הלכה ערכאת הערעור.

יתרה מכך, סבורני כי באותה דרך לא היה כרוך קיפוח של הגנת המבקש, נהפוך הוא, מדובר בעובדות פשוטות יחסית, מהן הסיק בית המשפט המחוזי את המסקנות ההגיוניות היחידות המתבקשות, ועל כן גם לא מצאתי כי בפסק הדין היה כרוך עיוות דין כלשהו.

משהגעתי למסקנה זו, שוב אין מנוס מדחיית הבקשה, וכך אני עושה.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4502/21 לפני: כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ כבוד השופט י' כשר המערער: ירון סולמי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל – היחידה לבקורת פשיעה חמורה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 27.4.2021 בע"מ 55829-04-19 שניתן על ידי כב' השופט א' גורמן תאריך הישיבה: ט"ז באדר התשפ"ג (‏9.3.2023) בשם המערער: עו"ד אייל בסרגליק; עו"ד ליזה בנאיון בשם המשיבה: עו"ד אלכסנדרה הודס ][]פסק-דין

בתמצית, על פי המתואר בכתב האישום המתוקן, המערער ומחמד איזברגה (להלן: איזברגה), חברו למשה מרגלית, שהיה בתקופה הרלוואנטית הבעלים הרשום של חברת דורן, כדי להשתלט במירמה על חברה זו. המערער ואזברגה הסתירו את מעורבותם ובעלותם בחברת דורן על מנת להתגבר על הסדרים רגולטוריים שמנעו מהם לעסוק ולשלוט בחברות תיווך של עובדים זרים לתעשיית הבנייה, ובמטרה להשיא לעצמם רווחים עצומים מתיווך של כוח אדם זר. חברת נופר ולינוי היתקשרה בהסכמים עם דורן וחברות אחרות לרכישת שעות עבודה של עובדים זרים במחיר קבוע שהיה נמוך מהמחיר ששלמו בפועל לעובדים הזרים ותוך שההפרש שולם לעובדים הזרים במזומן, זאת בין היתר על מנת להמנע מתשלומי מס על התשלומים הלא מדווחים ששולמו לעובדים.

בעיניינו הפרטני של המערער יש לזכור כי עבירות המע"מ הן רק חלק מן העבירות בהן הורשע, וכי הסנקציות הכספיות הוטלו עליו גם בגין הרשעתו בשורה ארוכה של עבירות מירמה, הלבנת הון ומס הכנסה, וגם מטעם זה אין לשעות לטענתו להפחתה.

לאמור לעיל מתווסף הטעם המובא בגזר הדין בהליך הפלילי: המערער הנו מי ששילם כבר תשלום כבד ביותר על מעשיו: נגזרו עליו 6 שנות מאסר בפועל, הוא נקנס בסך של 235,000 ש"ח, חולטו לו כספים בסך של 4,665,391 ש"ח, שלושה נכסי נדל"ן ושלושה רכבים, והוא חויב אישית בחבות המס (לפני כפל) העומדת על סך של יותר מ-50,000,000 ש"ח. עובדות אלו לא נעלמו מעיניו של בית המשפט קמא וגם לא נתפסו על ידו כבלתי רלוואנטיות.

...

סיכומו של דבר: על יסוד כל האמור לעיל, אני סבורה כי עניינו של המערער אינו בא בגדרם של אותם מקרים חריגים המצדיקים הקלה מכוח סעיף 100 לחוק מע"מ. אציע אפוא לחבריי לדחות את הערעור על כל חלקיו, ולחייב את המערער בהוצאות המשיבה בסך של 10,000 ₪.

השופט י' כשר: לאחר התלבטות, החלטתי לצרף את דעתי לדעתה של חברתי, השופטת ג' כנפי-שטייניץ.

זאת, בהקשר מה שכינה בית המשפט "הגישה העולה מהפסיקה" ולפיה "..אכן, במקרים המתאימים, יש שמצא בית המשפט 'לכייל' את העונשים שהושתו בהליך הפלילי וכדי למנוע מצב בו הענישה הכוללת נושאת אופי בלתי מדתי, להפחית מרכיב הכפל שהושת...". בית המשפט קמא סבר כי במקרה דנן, הואיל וברור כי לא יהיה בידי המערער לשלם אפילו חלק משמעותי מקרן החיוב במס, אין טעם לערוך "כיול" כאמור (וראו סעיפים 58 ו- 59 לפסק הדין של בית המשפט קמא).