ביקורת חריפה של ביהמ"ש העליון על תאונות באתרי בנייה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו תא"ק 16724-04-14 אביב - סטולר,עבודות גינון ואחזקה בע"מ נ' עריית מודיעין עילית תיק חצוני: בפני כבוד השופטת בכירה אושרי פרוסט-פרנקל תובעת אביב - סטולר,עבודות גינון ואחזקה בע"מ נתבעת עריית מודיעין עילית פסק דין

בחודש ינואר 2012 נחתמו בין הצדדים שני הסכמי היתקשרות נפרדים לכל אתר, במסגרתם הזמינה הנתבעת מהתובעת עבודות פיתוח נוף ואחזקת גנים למשך 36 חודשים, מיום 1.1.12 ועד 31.12.15 בשני אתרים אלה, וקיבלה צו התחלת עבודה ליום 1.1.12.

לדבריו, החברה בבעלותו בצעה פקוח עליון על אחזקת הגנים, הפיקוח מבוצע פעם בשבוע שבועיים בתאום עם ראש אגף הגינון בנתבעת.

אביגדור עדן, גזבר הנתבעת, הצהיר שהעירייה שלמה כ 20,000 ₪ לחודש לאחזקת שטחים מיוחדים, שכוללת נוכחות קבועה של עובד לכל 8 דונם, ובביקורת התגלה שלא הוצג פירוט השטחים המיוחדים, ולא נימצאו פועלים שסיפקו אחזקה לשטחים אלה, כך גם התובעת לא ספקה אחזקה שוטפת של מערכת ההשקיה והצמחייה, למרות שקיבלה תמורה בגין כך. נמצא, שבפועל היו חמישה עובדים ומנהל עבודה אחד, ללא איש השקיה.

מדי בוקר מציבים קרוונים בכל מקום שניתן, בית כנסת על אי תנועה, תוספות בנייה שכל הפסולת מושלכת לגנים ע"י התושבים, ולכן היו יותר דברים שהתובעת היתה צריכה לטפל בהם.

...

סבורני שיש לבחון את השאלה אם יש לשלם לתובעת את שכר עבודתה עפ"י החוזה, דווקא עפ"י ממצאי אנשי הגינון של הנתבעת במהלך העבודה השוטפת, ממצאי המפקח מטעם הנתבעת על העבודה השוטפת והגורמים המוסמכים שאישרו בזמן אמת את ביצוע העבודה ואת ביצוע התשלום.

סוף דבר התובעת הוכיחה את התביעה על כל רכיביה ואני מקבלת את התביעה במלואה.

הנתבעת תשלם לתובעת את כל סכום התביעה בצרוף ריבית והצמדה כדין מיום שהיה עליה לשלמו ועד לתשלום בפועל.

בעיניין זה כבר הבהיר ביה"מ העליון באופן ברור בעיניין תנעמי, ע"א 7130/01 סולל בונה ביניין ותשתיות בע"מ נ. תנעמי, כי למרות ההוראות בדין המטילות אחריות על תופש מקרקעין, הרי במקרה שהתקשר עם קבלן ראשי, החובות הנ"ל, אלו שבחוק (ובגדר חובות חקוקות) ואלו מכוח האחריות הנזיקית ברשלנות, אינן חלות עליו עוד, אלא רק על הקבלן הראשי-מבצע הבניה וכך נאמר בפס"ד תנעמי, ביחס לאלתא אשר כמו במקרה דנן, הייתה המזמין ובעל המקרקעין: "אחריותה של אלתא על-פי עוולת הפרת חובה חקוקה תלויה בשאלה אם החובות המוטלות בפקודת הבטיחות בעבודה ובתקנות הבטיחות בעבודה חלות עליה בעלת המפעל שבשטחו נפגע תנעמי. לדעתי, יש להשיב על שאלה זו בשלילה. עניינה של פקודת הבטיחות בעבודה הוא בקביעת החובות המוטלות על "תופס המפעל" לעניין הפעולות הנעשות "במפעל" (ע"פ 701/78 חברה מבנה תעשיה בע"מ נ' מדינת ישראל [15], בעמ' 137).

ובהמשך בהתייחס לאחריות ברשלנות מחמת היותה בעלת המקרקעין: "אלתא היא בעלת המבנה שבשטחו נפגע תנעמי. היא הפקידה את ביצוע עבודות הבנייה בידיו האמונות של קבלן עצמאי המומחה למלאכה זו. תנעמי נפגע כתוצאה ממחדלו הרשלני של הקבלן העצמאי. האומנם נושאת גם היא באחריות לנזקיו? על כך יש להשיב בשלילה. אכן, הלכה פסוקה היא כי שליטה ופקוח על מקרקעין מקימים חובת זהירות כלפי מבקרים במקרקעין (ע"א 343/74 גרובנר נ' עירית חיפה [33]; ע"א 683/77 ברוק נ' עריית תל-אביב-יפו [34]; ע"א 862/80 עריית חדרה נ' זוהר [35]; ע"א 4597/91 הנ"ל [31]), עם זאת יוצא בעל מקרקעין ידי חובתו כלפי מבקרים בקרקע שבחזקתו אם הוא מוסר ביצוע עבודה הדורשת מומחיות לידיו של קבלן עצמאי מומחה. ...בפרשה שלפנינו הוציאה אלתא מידיה את השליטה והפיקוח על הנעשה בשטח המבנה בכך שהעבירה למינרב את עבודות הקמת המבנה; מינרב נמצאה יומיום באתר הבנייה, אירגנה את העבודה ופיקחה עליה, והיא שהייתה אחראית לסידורי הבטיחות, ובידיה היו האמצעים והיכולת למנוע נזק (השוו א' ברק "אחריות בנזיקין של המחזיק במקרקעין" [87], בעמ' 123).

כאמור, עד היום לא הוצג תסקיר זה. גיל טען בעדותו, כי הם שומרים תסקירים שנתיים אחורה בלבד (עמ' 73 שורה 15), אלא שכאמור לא רק שע"פ עדות דנינו, אותה מצאתי מהימנה, התסקיר לא נמצא על הבמה כבר בסמוך לתאונה כשהגיע לבדוק את הבמה, אלא שבמקרה של תאונה ומשרום ידעה על התאונה, מצופה היה ממנה לשמור את התסקיר ואם הבמה חזרה ללא התסקיר, לעורר עניין זה בהזדמנות הראשונה.

בע"א 28888-06-16 (מחוזי נצרת) מ.ש.א. פגודה בע"מ ואח' נ' בע"מ ואח', הבהיר ביה"מ כי בנסיבות של מעביד המתעלם מחובות אלו, אחריותו של המעביד היא העיקרית: "היתנהלותו האמורה של יוסי מור, אשר הסתפק בכך ששלח את עובדיו לאתרי בניה ונתן להם הוראות טלפוניות, מבלי שטרח להגיע למקום ולוודא, כי מיתקיים פקוח ראוי על העבודה, וכי מתקיימים נהלי עבודה ובטיחות ראויים, מלמדת על אדישות בוטה לשלומם של עובדיו, ומכאן אשמתה המוסרית של מור בוגומילסקי גדולה משל פגודה ומן הראוי שיוטל עליה חלקה הארי של האחריות הנזיקית". ביה"מ חילק שם את האחריות באופן ש-70% הוטל על המעביד ו-30% על מבצע הבניה.

...

בנוסף אני מחייבת את נתבעות 6-7(רום והפניקס) להוסיף ולשלם לתובע תשלום נוסף בסך 297,075 ש"ח₪ וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 23.4% (כולל מע"מ) מסכום זה. התביעה נגד נתבעות 4, 5 - נדחית.

הוגשה נגד מי שאינם המעביד-הקיבוץ ומבטחתו ונגד רום ומבטחתה): התביעה נגד הקיבוץ וביטוח חקלאי-נתבעות 1-2 נדחית המל"ל זכאי לשיפוי בשיעור 75% מחלקה של רום בפיצויים: 75%*30%*5,418,280 =1,219,113 ₪.

        הודעת צד ג' כנגד טריו נדחית (נתבעות 3-4 חויבו בשיפוי רק מתוך חלקן ואחריותן העצמאית).

השופטת יהודית שטופמן: א.ערעורים על פסק דינו של בית משפט השלום בת"א (כב' השופטת ח' ונבאום-וולצקי) בת"א 70786/96 מיום 21.11.02, לפיו נקבעה אחריותם הבלעדית של המערערת 1 בע"א 1083/03, סגיב הנדסה ושות' (1993) בע"מ (להלן: "המעבידה"), והמערערת 2 בע"א 1083/03, אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ (להלן: "המבטחת")-לפגיעת המשיב 1 בע"א 1083/03, מר גרגורי לנדרמן (להלן: "העובד") בתאונת עבודה (להלן: "תאונת העבודה"), והן חוייבו בתשלום פיצוי בסך 347,970 ₪.

העובד טוען כי רגלו גובסה במשך כארבעה וחצי חודשים ובאשר לטענות המעבידה ביחס להוצאות שנפסקו לו בגין עזרה, ניידות והוצאות רפואיות, מפנה העובד לקביעות בימ"ש קמא וטוען כי עצם הביקורת, מלמדת על מהות הערעור כולו.

משהמדובר בעובד, יש לתת משקל לעובדה כי פעל לשם ביצוע העבודה ולמען המעביד וכפי שצוטט בע"א 7130/01 סולל בונה ביניין ותשתית בע"מ ואח' נ' יגאל תנעמי ואח', פ"ד נח (1) 1, עמ' 20-21 (2003) (להלן: "פרשת סולל בונה"): "עובד העושה עבודה מסוכנת למען מעבידו אינו נותן את דעתו תמיד רק על בטחונו האישי שלו. אין זה ממידת הסבירות לדרוש ממנו שינהג כן, ולבוא אליו בטענה שאילו עשה את הכל כדי להשמר לנפשו, היתה הסכנה חדלה להיות סכנה. בוודאי עליו להזהר בעבודתו. אבל יש להכיר בכך שדוקא אצל העובד הטוב קיים הרצון לעשות את מלאכתו היטב, ולשם כך הוא מוכן אפילו לקבל על עצמו סיכוני גוף. ועוד הכירו בתי המשפט גם בכל שכרגיל העובד אינו עושה את עבודתו בתנאים המאפשרים לו לשקול שוב בישוב הדעת את הסיכונים לעומת הצורך לעשות את המלאכה, כדרך שאנו עושים לאחר מעשה באווירה השקטה של אולם המשפטים" (ע"א 57/65 המוסד לביטוח לאומי נ' שירותי נמל מאוחדים, פ"ד יט 205, 211-211; ע"א 530/70 רביבו נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, פ"ד כה(1) 724, 728; ע"א 477/85 הנ"ל, בע' 425; ע"א 1958/97 בן שטרית נ' רשות הנמלים והרכבות, תקדין עליון 127 (1) 99)" גם הטענה בדבר אחריותם של צדדים שלישיים, דינה להידחות.

לפיכך, סבורה אני כי בדין קבע בימ"ש קמא לעובד נכות תפקודית, כתוצאת התאונה הראשונה בשיעור של 19%, בגובה הנכות הרפואית שנקבעה, תוך שהוא מתייחס אך ורק לקשיים מהם סובל העובד, כתוצאה מהפגיעה ברגלו ובראשו במסגרת התאונה הראשונה, ומנגד נותן משקל לעובדה כי העובד שב למעגל העבודה, ועובד בעבודה שמצריכה נסיעות ממושכות, הליכה באתרי בניה ועליה במדריגות.

פיצויים אלה נפסקו בשיעור גלובאלי ובסכום נמוך על סמך הערכה כי "השפעת התאונה על הצורך בעזרה במשק הבית הנה מועטה" (עמ' 26 ש' 12).

...

בנוסף, גם אם היתה מוטלת חובת זהירות על צדדי ג' סבורה אני כי נותק הקשר הסיבתי, בשעה שההוראות הספציפיות, כיצד לבצע את התקנת מערכת כיבוי האש, בשיטת עבודה שאינה בטוחה שהיא זו שגרמה בסופו של דבר לנזק, כמפורט בהרחבה לעיל, ניתנו לעובד ישירות ממנהל העבודה מטעם המעבידה ולא מצדדי ג'.

יא.לסיכום, דעתי היא כי יש לדחות את שני הערעורים וכך אציע לחבריי.

________________ יב.השופטת מרים דיסקין אני מסכימה________________ יג. השופט רענן בן יוסף אני מסכים________________ יד.סוף דבר – הערעורים נדחים.