ביקורת בית משפט על חוות דעת בורר ופסק בוררות

פסק הבוררות בפסקו תיאר הבורר את מהלך הבוררות, ופירט את טיעוני הצדדים וראיותיהם, לרבות חוות דעת של שמאים, מסמכים שונים, עדויות הצדדים ועדיהם, ועוד.

"לא נמצא בחוק הבוררות עילת ביטול כלשהיא המאפשרת היתערבות שיפוטית בפסק בורר בשל האופן בו יישם הבורר את הדין, והחילו על המקרה שלפניו. השאלה אם טעה בורר בפירוש הדין אינה מסוג העניינים העומדים למבחן שפוטי במסגרת ביקורת בית המשפט על פסק הבורר... כידוע, עילת ביטול המבוססת על 'טעות על פני הפסק' לא שולבה בגדר עילות הביטול המוכרות בחוק... . בבוררות, בה כפוף הבורר לדין המהותי, משהתברר כי הבורר החיל את הדין על המחלוקת שבפניו, לא ייזקק בית המשפט לטענות בדבר אופן החלת הדין, ובכלל זה, לטענות כי הבורר שגה בפרשנות הדין ובדרך החלתו על מערכת היחסים בין הצדדים. אילו צדקה המבקשת בטענתה זו, היה בכך כדי להציב את בית המשפט כערכאה ערעורית על פסקי בוררים; היה בכך כדי ליישם את הוראות בחוק הבוררות בנגוד לתפיסת מוסד הבוררות, וכדי לשבש את תכליותיה של הבוררות, כמנגנון יעיל של יישוב סכסוכים, שההכרעה הנתנת בסופו איננה עומדת לערעור, כי אם לבקורת שיפוטית צרה על פי עילות צרות ומדודות... הטענה כי הבורר טעה בהחלת הדין המהותי אינה יכולה בדרך כלל להוות עילת ביטול בשל חריגה מסמכות בהתאם לסעיף 24(3) לחוק הבוררות החלת הדין על המחלוקת נשוא הבוררות היא, כשלעצמה, פעולה בגדר הסמכות הנתונה לבורר, והשאלה כיצד הוחל הדין, הלכה למעשה, אינה פוגעת בגדר הסמכות שבתחומה פועל הבורר" (רע"א 7765/07 קופת חולים מאוחדת נ' ג'נח 6.11.07)); ההדגשות אינן במקור – ד.ס.).

ראו גם דברי כב' הש' דנציגר ברע"א 9077/12 אספניולי נ' בן עזריה בע"מ (13/5/13): " הלכה ידועה ומושרשת היא כי בבוא בית המשפט להכריע בבקשה לביטול פסק בוררות אין הוא בוחן את פסק הבוררות משל היה ערכאת ערעור. ערעור על פסק בוררות יכול שייעשה אך בהתאם למתווה שנקבע לכך בסעיף 29ב לחוק הבוררות. לעומת זאת, בקשה לביטול פסק בוררות נבחנת על פי עילות הביטול הקבועות בסעיף 24 לחוק הבוררות אשר זכו לפרשנות מצמצמת על ידי בית משפט זה. הלכה זו חלה גם על מצבים בהם הסכימו הצדדים כי הבורר יפסוק על פי הדין המהותי. במסגרת זו, יש להבחין בין מקרה שבו הבורר נימנע מליישם את הדין המהותי לבין מקרה שבו הבורר שגה באופן בו הוא יישם את הדין. בהתאם להבחנה זו, טעות באופן יישום הדין אינה מהוה עילת ביטול, בין לפי סעיף 24(7) ובין לפי סעיף 24(3) לחוק הבוררות. לעומת זאת, מחדל מליישם את הדין המהותי עשוי להקים עילה לביטול פסק הבוררות [ראו: רע"א 470/08 כרמל התפלה בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד האוצר (4.3.2010), בפיסקאות 49-45 לחוות דעתי. ראו גם: עניין אופקים, בפיסקאות 26-19; רע"א 113/87 חברת נתיבי איילון בע"מ נ' יהודה שטאנג ובניו בע"מ, פ"ד מה(5) 511, 519-515 (1991). ראו גם: סמדר אונטולוגי בוררות – דין ונוהל כרך ב' 966-963 (מהדורה רביעית מיוחדת, 2005) (להלן: אונטולוגי)]". (ההדגשה אינה במקור –ד.ס.).

...

לא ניתן לקבל את טענת המבקשים כי היה על הבורר לקבל את החשבוניות שהציגו בבחינת כ"כזה ראה וקדש", אפילו הגיע למסקנה כי לא שולמו או כי לא ייצגו למעשה עבודות וחומרים שהושקעו בבית, כגון חלק משמעותי מעבודות האינסטלציה מוצרי אלומיניום, עבודות נגרות, ריצוף ואבן; כך גם משהגיע למסקנה כי המבקשים לא שילמו לקבלן השלד סכום של 228,355 ₪ מתוך כלל הסכום הנטען, ולקבלן הטיח סכום של 29,500 ₪, בניגוד לגרסתם כי שילמו להם סכומים אלה לאחר סילוקם (של המבקשים) מהמשק.

ככל שבחינה מחודשת של זכות המבקשים להשבה תביא את הבורר למסקנה כי הם זכאים לקבל החזר של השקעותיהם בסכום שייקבע – מתבקש הבורר יפעל ליישום פסק הבוררות בהקדם האפשרי, דהיינו להורות על השבה בזמן סביר, כדי למנוע עיוות דין.

סוף דבר נוכח כל המקובץ, אני רואה לדחות את הבקשה לביטולו של פסק הבוררות.

וכך לשיטת המשיב: "פסק הבוררות אינו מתיישב עם הגיונם של דברים". עוד טוען המשיב כי הבורר לא היתייחס לכלל הראיות; השתית פסק הבורר על חוות דעת מזויפת, לא נתן דעתו למסמכים מהותיים המניבים תוצאה שונה, כמו גם הולך שולל על ידי שקרי המבקשים ועדיהם.

עוד נקבע בפסיקה כי מאזן הנוחות, בבקשה להפקדת ערובה למילוי פסק בוררות, עומד לטובת מי שאוחז בידיו פסק הבוררות וזאת, גם בהנתן שהביקורת על פסק הבוררות אינה ביקורת ערעורית אלא תחומה לעילות הביטול הקבועות בסעיף 24 לחוק הבוררות, שעניינן בחינת תקינות הליך הבוררות וקיום כללי הצדק הטבעי בלבד.

עם זאת, יש להיתחשב במאפיינים המיוחדים של בקשה לביטול פסק בוררות בבחינה זו. כפי שציינו הערכאות דלמטה, היתערבות בית המשפט בפסק בוררות היא מצומצמת ביותר, ומתוחמת הן על-ידי חוק הבוררות שקובע בסעיף 24 רשימה סגורה של עשר עילות אפשריות לביטול הפסק, והן על-ידי ההלכה הפסוקה (רע"א 3680/00 גמליאלי נ' מגשימים – כפר שיתופי (לא פורסם, ניתן ביום 22.9.03)).

...

מהכלל אל הפרט אקדים מסקנה לדיון ואציין כי דין הבקשה להפקדת ערובה להתקבל; אפתח בבחינת סיכוי ההליך אשר בשלב דיוני זה קביעות לגביו הן לכאוריות אך כבר עתה סיכויים אלו נדמים קלושים; את טענותיו של המשיב ניתן לסווג לשתיים.

וראו רע"א 470/08, כרמל התפלה נ' משרד האוצר [פורסם בנבו 4.3.10] – "בקשה לביטולו של פסק-בוררות איננה, איפוא, תחליף לערעור על שאלות הנוגעות לתוכנו של הפסק. אף כאשר ברי הוא כי מסקנה ממסקנותיו של הבורר מוטעית, בין במישור המשפטי, ובין במישור העובדתי, אין בכך כדי להוות עילה לביטולו. פסק-בורר עשוי איפוא להתבטל, רק מקום בו הליך הבוררות פגום מיסודו, או בנסיבות בהן לא נתמלאו עקרונות הבוררות המוסכמים על-ידי הצדדים. ביטול הפסק בשל תוכנו, אפשרי רק כאשר מנוגד הוא באופן מובהק לתקנת הציבור". וראו גם רע"א 2237/03, אפרים שועלי בנין והשקעות בע"מ נ' המועצה המקומית תל-מונד, [פורסם בנבו] - "מטרתו של מוסד הבוררות היא להוות תחליף לבית המשפט ולא מבוא אליו" .

המשיב מהין וטוען כי עצם העובדה שהתקבל פסק בורר הדוחה טענותיו מחייב את המסקנה הבלתי נמנעת כי הוא שגוי.

נוכח האמור לעיל מתקבלת הבקשה להורות על מתן ערובה למילוי פסק בוררות, בהתאם לסעיף 29(א) לחוק הבוררות.

התביעה היא לסעדים של מתן צו עשה ושל פיצויים בגין הליקויים המפורטים בחוות דעת המומחה שצורפה לכתב התביעה.

בשל חשיבותה של זכות הגישה לערכאות והקף הבקורת המצומצם יחסית שמפעילים בתי המשפט על פסקי בוררות, נקבעו מספר תנאים מצטברים, שרק בהתקיימם בית המשפט יעכב את ההליכים שלפניו וייתן תוקף לתניית הבוררות שהוסכמה בין הצדדים (ראו ה"פ (מחוזי - מרכז) 43623-11-10 שלום שרבט נ' מלכיאל שרבט, בעמ' 11 (פורסם במאגרים - 14/8/11)): קיים הסכם בוררות בין הצדדים.

עם זאת, אין להיתעלם מכך שההסכם נוסח על ידי עורכי דין מטעמה של המבקשת (אפשר שמדובר באלו שנזכרים בסעיף 12(א) להסכם), כך שניתן לייחס משמעות לאי הזכרת המונח "בוררות". בנוסף, כדי לרדת לאומד דעתם של הצדדים לגבי הכתוב בסעיף 9(ח) להסכם, יש לעיין בקביעותיו של סעיף 20(ה) להסכם, תחת הכותרת "הוראות שונות", כדלקמן: "מוסכם כי כל תובענה הקשורה בהסכם זה, ו/או הנובעת ממנו, תוגש אך ורק לבית משפט השלום בכפר סבא או לבית המשפט המחוזי באיזור המרכז, לפי העניין.

...

המסקנה היא שסעיף 9(ח) להסכם המכר אינו מהווה הסכם בוררות בין הצדדים, אלא קובע מנגנון למינוי של מהנדס מכריע בנושאים מקצועיים וטכניים.

התוצאה היא שההליך ימשיך להתנהל לפני בית המשפט, ואולם לאחר שיוגש כתב ההגנה מטעם המבקשת, בית המשפט ימנה מהנדס מומחה ושמאי מקרקעין, אשר יבדוק את המחלוקות בתחומי מומחיותו וקביעתו תהיה מכרעת, בכפוף לשאלות הבהרה.

על פי חוות הדעת, עלות ההקמה של שני קירות הפרדה כמו אלה שבמחלוקת הנה 322,192 ₪ לא כולל מע"מ. עלות הפרוק של שני קירות ההפרדה שבמטווח והעתקתם למטווח החדש של דני היי בקבוץ גן שמואל, כולל ביצוע עבודות הכנה, היא 79,642 ₪ לא כולל מע"מ. בסעיף 87 לפסק הבוררות ציינה הבוררת כי "הצדדים נותרו חלוקים בשאלת גובה העלויות שאותן לא הביא קוויט בחשבון במסגרת העלויות שנקבעו בחוות דעתו". מאחר והצדדים לא הציגו חישובים קונקריטיים ביחס לנזקים והעלויות הנוספות שאותם לא הביא קוויט בחשבון במסגרת חוות דעתו, הבוררת העריכה אותן על דרך האומדן בסך של 60,000 ₪.

השאלה אם טעה בורר בפירוש הדין אינה מסוג העניינים העומדים למבחן שפוטי במסגרת ביקורת בית המשפט על פסק הבורר.

...

יפים בהקשר דבריו של כב' השופט דנציגר ברע"א 7443/12 שרבט נ' שרבט (23.4.2013), פסקה 11: "מקובלת עלי קביעת בית המשפט המחוזי כי אף אם מתקיימת במקרה דנן אחת מעילות הביטול הקבועות בסעיף 24 לחוק הבוררות, הרי שלא נגרם למבקש כל עיוות דין בנסיבות העניין. כידוע, כל העילות הקבועות בסעיף 24 לחוק הבוררות כפופות למבחן עיוות הדין הקבוע בסעיף 26 לחוק הבוררות, ולא שוכנעתי כי ייגרם למבקש עיוות דין אם ייוותר פסק הבוררות על כנו". בשים לב לתוצאה אליה הגעתי ושעה שדחיתי את הבקשה לגופה, אין אני נדרשת לטענת דני היי כי הבקשה הוגשה בהליך אל מתאים.

רק אציין בקצרה לעניין זה כי בקשת הביטול הוגשה יומיים לאחר שהוגשה בקשה לאישור הפסק ולאחר שניתנה החלטתי המורה על הגשת תגובה לבקשה לאישור הפסק.

בקשה הביטול הוגשה כתגובה לבקשה לאישור הפסק ובאותו הליך בהתאם לאפשרות הקיימת לפי תקנה 10 הנ"ל. לסיכום, אני מורה על דחיית הבקשה לביטול פסק הבוררות ומאשרת את פסק הבוררות.

בהתאם לכך, הבקורת השיפוטית המוחלת על ידי בית המשפט על פסק הבוררות, איננה ביקורת 'ערעורית', אלא עיקרה בשאלה האם פעל הבורר בהתאם להתנאת הצדדים.

רביעית, לדעתו של השופט אור, האנטרס של קיום פסק הבורר שהצדדים העדיפו שהוא יכריע בסכסוך ביניהם ולא בית המשפט, גובר על האנטרס שטעות בדין, המתגלית בפסק הבורר, תתוקן.

האמור לעיל מלמד, כי המחלוקת בין הצדדים עסקה בשאלה השמאית שעמדה על הפרק גרידא, היינו גובה דמי השכירות הראויים (לרבות סוגיית ההשקעות), ואילו המחלוקת בדבר המועד הקובע הגיחה לאויר העולם רק לאחר מתן פסק הבוררות החלקי, ולכל המוקדם לאחר שנתקבלה חוות דעת מלר השנייה בעקבות ההסכמה הדיונית.

...

ליפסקר עתרו לעיכוב ההליך בבית המשפט בהתאם לסעיף 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 ("חוק הבוררות") עקב תניית בוררות המופיעה בתקנון האגודה, וביום 27.5.20 ניתנה החלטתי לפיה עמדת ליפסקר התקבלה וההליך עוכב עקב תניית בוררות.

כאמור לעיל, ההצעה ניתנה על רקע האמור בפרוטוקול הדיון אשר קדם לה, שם הובהר כי מועד תחילת התשלום המעודכן יהיה המועד בו יחלו לשלם כלל שוכרי האגודה.

משלא עשו כן, הטעמים המפורטים בתשובת הרא"ש דלעיל – מתקיימים.

סוף דבר לנוכח כלל האמור לעיל אני מורה על אישור פסק הבוררות ועל דחיית הבקשה לביטולו.