לשיטת ב"כ העותר, נוסף על התנאים הקשים שמצויים גם כך במיתקן בו כלוא העותר וחוסר האפשרות להעניק לו טפול רפואי הולם לבעיותיו הקיימות, נוספה עתה הסכנה הממשית להידבקותו בנגיף הקורונה שם וכן הבעייתיות שבביקור בני משפחתו, שנסעו מעת לעת לתאילנד לבקר את העותר ועתה חוששים לעשות כן. לצד האמור הביאו ב"כ העותר קטעי פרסומים שראו אור בבריטניה, ובהם נסקר מקרה של אסיר שהיה כלוא בתאילנד והועבר לאנגליה, ואובחן כנגוע בנגיף הקורונה.
חבר הכנסת שאול יהלום, שהיה אז יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט השמיע, למשל, את הדברים הבאים בנוגע לחוק:
"...מדובר באחד החוקים ההומניים המתאימים הן לרוח כבוד האדם הן למוסר היהודי, כפי שאנחנו מייחסים במוסר היהודי כבוד לאדם, כבוד לאפשרויות להביא אותו לידי דברים ההולמים את רוח האדם, נשמתו וגופו... נכון שיש בזה עניין, אבל החוק לא נועד, בעקרו, לאסירים הכלואים במדינות שתפיסת עונש המאסר שלהן דומה לתפיסה במדינת ישראל; הוא נועד לאסירים הכלואים במדינות שבהן מאסר הוא מלה נרדפת להשפלה, לעבודת פרך, לתנאים קשים, לפגיעה פיסית ברווחתו הגופנית וברווחתו הנפשית של האסיר – עד כדי כך, שלאחר תקופות מאסר, ואפילו קצרות, בארצות אלה, הם מאבדים צלם אנוש. הם כלואים בתנאים כאלה שהם זקוקים אחר כך לאישפוז – לפעמים לאישפוז גופני, במקרים רבים לאישפוז נפשי. הנזק לא נגרם רק מתקופת המאסר, ולפעמים אין לו ריפוי אחר כך, בעתיד, ואין לו שקום. לכן, כאשר אסיר כזה יובא לרצות את עונשו במדינת ישראל, לא מדובר על מעבר טכני גרידא מארץ אחת לארץ שנייה, אלא על שינוי מהותי: על-פי אמות המוסר, הרווחה וההומניות שלנו תהיה כאן מהפכה – מתנאים קשים לתנאים סבירים" (דברי הכנסת, [חוק](http://www.nevo.co.il/law/72231) העברת אסירים לארצותיהם, ישיבה 33 הכנסת ה-14 (4 נובמבר 1996)).
חשוב להדגיש בהקשר זה, שהמשיבים לא פוגגו באופן מלא את טענת ההפליה הנ"ל. המשיבים אמנם הצביעו על שוני מסוים בין המקרים שהוצגו על ידי העותר לבין המקרה הנידון כאן, אולם כדי להפריך באופן מלא את טענת ההפליה, לה טען העותר, מצופה היה שהם יגישו לבית המשפט תשתית ראייתית מקיפה יותר, שיש בה כדי לדחות לגמרי את הטענה הנ"ל (ויצוין בהקשר זה כי על פי תקנת משנה 13(ב) לתקנות – שירות בתי הסוהר נידרש לנהל מרשם של האסירים הישראליים שהועברו לישראל על פי החוק, כך שנראה שלא מדובר בציפייה, או במטלה יוצאות דופן לבצוע).
אם כן, מנקודת מבטי, חברו להם במקרה זה מספר פגמים שהצטברותם יחד העידה כי תהליכי קבלת ההחלטות במקרה זה היו פגומים מן היסוד, בבחינת "אין בו מתום". עקרי הדברים, כפי שכבר ציינתי, הם: הסתמכות על מידע מודיעיני ישן, גרירת רגליים מתמשכת בטיפול בעיניין, לרבות בכל הנוגע לבחינת מצבו של העותר (שעל-פי טענות שלא נסתרו מוחזק במיתקן כליאה שאינו מותאם לקשייו הרפואיים), שהוי בפניות לגורמים שונים (בארץ ומחוצה לה) ביחס למידע הדרוש לצורך קבלת החלטת השרים, והסברים משתנים ביחס לטעמי ההחלטה, לרבות ביחס למרכז הכובד שלהם.
...
נוכח כל האמור לעיל – אציע לחבריי לקבוע כי הצו-על-תנאי שהוצא, יהפוך למוחלט, כך שהמשיבים יקבלו את בקשת העותר לאשר את העברתו לישראל לשם נשיאת עונש המאסר שלו בארץ ויפעלו למימוש הדבר בהקדם האפשרי, זאת בכפוף להערה שלהלן, המתחייבת מההתפתחויות הקשורות בוירוס הקורונה, ובהמשך להודעת ב"כ העותר הנזכרת בפיסקה 19 שלעיל.
עוד אציע כי בנסיבות העניין – המשיבים יישאו בהוצאות העותר בסך של 10,000 ש"ח.
המשנה לנשיאה
השופטת ד' ברק-ארז:
אף אני, כמו חברי המשנה לנשיאה ח' מלצר, סבורה כי דין העתירה להתקבל.
ת
השופט ע' גרוסקופף:
חברי, המשנה לנשיאה, השופט חנן מלצר, וחברתי, השופטת דפנה ברק-ארז, סבורים כי דין העתירה להתקבל, ואולם טעמיהם למסקנה זו שונים: חברי, סבור כי החלטת המשיבים אינה סבירה מהותית ואינה מידתית, ואת עמדתו זו הוא מבסס בעיקר על המשקל החסר שניתן לשיקול ההומניטרי, ומשקל היתר שניתן לטיעון מסוכנות הנשען על מידע לא עדכני; חברתי סבורה כי נפלו פגמים קשים בדרך קבלת ההחלטה, המתבטאים בגרירת רגליים מתמשכת, ליקויים בהליך איסוף המידע ושינוי הנמקות לתוצאה שנראה כי נגזרה מראש.
