נוסף לעמדתו, חרף כך שהנתבע הסכים לפנות את המושכר בטרם הסתיים החוזה- המשיך הנתבע להפקיד המחאות שניתנו בגין דמי השכירות אשר מסר התובע במעמד החתימה.
לשיטתו, התובענה הוגשה כנקמה והתנכלות בעקבות ההליך הקודם שניהלו הצדדים שם פסק בית המשפט לטובת הנתבע פיצוי בסכום של כ-158,000 ש״ח. לעמדתו, הפצוי לא שולם על ידי התובע, מה שאילץ את הנתבע לפתוח בהליכי הוצאה לפועל.
ובהמשך:
" אכן, איש המיקצוע מטעם המשיב לא הציג חשבוניות או יומן עבודה. בית משפט קמא זקף זאת לחובת המשיב. ברם, המערערים שחבים באופן מוחלט בהשבת המצב לקדמותו בגין שריפה שארעה במושכר בזמן החזקתו של המערער 1 , ואף הודו בכך, לא ראו לנכון, בזמן שתיקנו, לטענתם, את המושכר, לצלם, לתעד אף לא להביא לעדות את מבצע השפוץ מטעמם. "(עמ' 3 לפסק הדין).
...
בסופו של דבר הוא עשה מה שעשה והוציא דברים במרמה ועל זה הערעור.
אם כך, הרי שדין טענות התובע בסוגיה השנייה להידחות גם כן.
סוף דבר
אפוא יוצא כי במכלול האמור לעיל, דין התביעה להידחות על כל רכיביה וכך אני מורה.
[8: ראו החלטתי בדיון קדם המשפט מיום 27.2.2022.