ביצוע פסק דין מזונות בהוצאה לפועל בשל אי תשלום המזונות

הרקע לתביעה לתובע, גרוש פעמיים ואב ל-5 ילדים, חוב במזונות בסך כ-210,000 ₪ (נכון ליום 31.1.21) בתיק הוצאה לפועל (14-70230-08-5) מיום 22.9.08, אשר נוצר עקב אי תשלום מזונות במלואם החל משנת 2008 ועד היום.

התובע חויב בפסק דין למזונות אך לא שילם באופן סדיר את תשלומי המזונות, ולא עמד בצו התשלומים שנקבע לו במסגרת תיק ההוצאה לפועל (למעט תשלום אחד).

בעיניין עמר נפסק: "סעיף 14(ג) לחוק המזונות מקנה למוסד את האפשרות לקזז כנגד סכום, אותו המוסד חב לחייב על פי כל דין, את התשלום המשתלם לזוכה לפי פסק הדין למזונות. הזכות לבצוע קזוז נתונה לביקורתו של בית הדין לעבודה, כקבוע בסעיף 14(ג) לחוק המזונות. הטענה לפיה, נידרש המוסד, כבעל חוב, עת מתברר כי הוא מצדו חב גם גמלאות לחייב, לנהוג בגימלאות לפי החלטת ראש ההוצאה לפועל ולא כגמלה הנתנת לקזוז על פי סעיף 14 לחוק המזונות - הנה בעייתית. לא מצאנו מקום להתערב בהחלטת המוסד לבצוע קזוז בין גמלה רטרואקטיבית המגיעה למערער לבין חובו למוסד, בגין תשלום המזונות. זאת, משהחלטת המוסד לא נמצאה שרירותית אלא מבוססת על נהליה הפנימיים, לפיהם המוסד מבחין בין קזוז גמלה רטרואקטיבית לבין גמלה שוטפת, ממנה מיתקיים מבוטח לצורכי קיומו, בה מנכה המוסד סכום בגובה גמלת הבטחת הכנסה, לצורך מחייתו היומיומית של המבוטח.

אשר לאופן הפעלת סמכות הקזוז על ידי המוסד נפסק בעיניין איצקוביץ [עב"ל (ארצי) 3785-11-10 איצקוביץ – המוסד לביטוח לאומי (17.11.10)] כי – "אכן ככלל, בטרם יבצע המוסד קזוז וניכוי על פי סעיף 312 לחוק או 321 לחוק או 14(ג) לחוק המזונות (הבטחת תשלום), עליו להפעיל שיקול דעת ולשמוע את אשר בפי המבוטח לעניין זה. ראוי שאכן אותו שיקול דעת יובא במסגרת מדיניות כללית של המוסד, כיוון שעל ידי כך יובטח שויון לגבי הנכוי כאמור ביחס לכלל המבוטחים, על פי נסיבותיהם". עוד נקבע בעיניין איצקוביץ כי ראוי לאבחן בין הגימלה השוטפת המשתלמת על פי תכליתה כגימלת נכות כללית – גמלת קיום מינימלי, נוכח העדר כושר עבודה, ובין הזכאות לגימלה הרטרואקטיבית, וכי לגבי הזכאות לגימלה הרטרואקטיבית, בדין היא מקוזזת כולה מחוב אחר שהמבוטח חב למוסד, כפי שנפסק בעיניין עמר.

...

על כן, אנו סבורים שגמלה זו היא גמלת קיום מינימאלי שמטרתה הייתה לאפשר לתובע מינימום קיום בכבוד, והגדלת אחוזי המוגבלות שלו משום שלא היה מסוגל לעבודה כלשהי.

מהאמור לעיל, אנו מגיעים למסקנה כי הנתבע רשאי לקזז מהזכאות של התובע לגמלה בגין נכות זמנית ותקנה 18א לתקנות לטובת חוב המזונות, ואולם ניתן לנכות/לקזז אך ורק מעבר לסכום של גמלת הבטחת הכנסה שהיה מגיע לתובע בגין תקופה זו (החל מחודש דצמבר 2018 ועד לחודש יוני 2019) לפי ההרכב המשפחתי שלו.

סוף דבר לאור האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה.

בית משפט לתביעות קטנות באשדוד ת"ק 37526-06-18 אלאלוף נ' גלילי ואח' תיק חצוני: בפני כבוד הרשמת בכירה אירנה רוזן התובעת הלית אלאלוף הנתבעים 1.שרון גלילי 2.דורית אולקיניצקי פסק דין

מוסכם כי ההיתחייבות לתשלום שכר הטירחה היא מסוג התחייבות לתשלום שכר כולל מראש ואין התשלום מושפע מכמות העבודה אשר בוצעה בפועל ואין בהסכמת עוה"ד לדחות קבלת תשלום כלשהו, משום ויתור על אותו תשלום, במידה והטיפול בעיניינו של הלקוח יסתיים לפני קבלתו (כולל שני דיונים בהוצל"פ) (בתיק מישפחה כולל את כל הדיונים עד למתן פס"ד בערכאה הראשונה)"

התובעת השיבה כי היא כבר מצויה במסלול זה וכי פתחה בעצמה בחודש יוני 2017 תיק הוצאה לפועל בגין אי תשלום חוב מזונות ואולם אבי הקטינים הגיש בקשה בטענת "פרעתי". התובעת ביקשה לקבל הצעת מחיר לטפול בטענת "פרעתי" והנתבעים תימחרו אותו בסך של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ כך ששכ"ט הכולל בטרם הגשת תובענות לבימ"ש לעינייני מישפחה יעמוד על סך של 25,000 ₪ בתוספת מע"מ. לאחר שהתובעת שקלה את כלל הנתונים, בפגישה הנוספת שהתקיימה בין הצדדים נחתם הסכם שכר הטירחה וזאת לאחר שהתובעת קראה אותו היטב ושאלה שאלות הבהרה.

יתירה מזו, אף אם אקבל, לצורך הדיון, את טענת הנתבעים כי בהעדר הגבלה מפורשת של משך הטיפול בהסכם שכר הטירחה, הציפיה כי ייצגו את התובעת "עד אין קץ" אינה לגיטימית, הרי שלא יכולה להיות מחלוקת כי תקופה של שמונה חודשים – שזו התקופה בה ייצגו הנתבעים את התובעת, מרגע חתימת הסכם שכר הטירחה ועד להודעתם על הפסקת / השלמת הייצוג - היא תקופה קצרה באופן בלתי סביר לטפול בתיק הוצאה לפועל, על אחת כמה וכמה תיק הוצאה לפועל לגביית מזונות שעניינו חיוב המתחדש מדי חודש ועל כן, ממילא יש לקבוע כי הפסקת הייצוג נעשתה ללא השלמת הטיפול.

באשר לעובדה שאינה במחלוקת כי במסגרת תיק ההוצאה לפועל הנתבעים טיפלו בעניינים רבים מעבר לטפול בטענת "פרעתי", הרי שעדיפה עליי גרסת התובעת כי עשו זאת בהתאם להתחייבויותיהם וכפי שהוסכם בין הצדדים על פני גרסת הנתבעים כי הדבר נעשה מתוך אמון שנותנים בבני אדם וזאת, בין היתר, מאחר שלא טענו כי הסתייגו מבצוע הפעולות האמורות בשום שלב.

...

על כן, היעדר כל הגבלה באשר למשך הטיפול (או למהותו) בתיק הוצאה לפועל בהסכם שכר הטרחה מקבל משנה תוקף ומחזק את המסקנה כי מה שנכתב – הוא מה שהוסכם – ללא כל הגבלה החרגה או הסתייגות.

עם זאת, טענת התובעת כי בשל ההפרה כאמור היא זכאית להשבת מלוא שכר הטרחה ששילמה לנתבעים, אינה מקובלת עליי.

כל מסקנה אחרת תחטיא את עקרונות דיני עשיית עושר ואת חובת תום הלב החולשת על פני כל שלב משלבי ההתקשרות החוזית לרבות השלבים שלאחר סיומה.

רקע והליכים קודמים ביום 31.10.2002 הגיעו המבקש והמשיבה לידי הסכמה, לה ניתן תוקף של פסק דין על-ידי בית המשפט לעינייני מישפחה (תמ"ש 19710/02), ועל-פיה ישלם המבקש מזונות עבור בתם בסך של 1,900 ש"ח לחודש, וכן יישא בתשלום מחצית מהוצאותיה הרפואיות החריגות.

לעומת זאת, חוב מזונות לעתיד איננו חוב בר תביעה, ולכן, על פני הדברים, ניתן לפעול לגבייתו מחוץ להליך פשיטת הרגל – למשל באמצעות פנייה להוצאה לפועל בבקשה לבצוע פסק דין המזונות (אציין כי על אף האמור, נקבע בפסיקה כי חייבים אינם רשאים לגבות חוב מזונות לעתיד בטרם ניתנה החלטה בעיניין הקצבת מזונות, כפי שיבואר להלן בפיסקה 30).

את קביעתו האמורה ביסס בית משפט זה, בין היתר, על החשיבות הטמונה בתשלום מזונות ובהגנה על זכאי מזונות, כמו גם על שקולי מדיניות שעניינם בחשש מפני עדוד חייבים "שלא לשלם את חוב המזונות בו עליהם לשאת, מתוך תקווה כי יופטרו מחובם זה בשל אי-הגשת תביעת חוב מטעם הזכאי לתשלום מזונות, לעיתים מטעמים טכניים-פורמאליים גרידא" (ראו: שם, בפיסקה 26).

...

זאת ועוד, נוכח כל האמור לעיל, המשיבה רשאית אף לגבות מן המבקש את ההפרש בין הסכום שהיה מוקצב לה (עבור בתה) אם היא היתה מגישה בקשה להקצבת מזונות, לבין סכום המזונות הפסוק.

סוף דבר: אציע לחבריי לדחות את הערעור ללא צו להוצאות.

ממילא מתבקשת מכאן המסקנה שאין מקום למחול לחייב על תשלום ההפרשים שנוצרו לחובתו במהלך הליך פשיטת הרגל בין סכום המזונות שנפסקו על ידי הערכאה המוסמכת לבין סכום הקצבת המזונות במהלך ההליך.

המבקשת ציינה כי זהו הליך חידלות הפרעון השני בעיניינו של היחיד וכי ההליך הראשון בוטל בשל אי תשלום מזונות.

עוד צוין כי אין ביכולתה של המבקשת לקדם את ההליך לגביית המזונות דרך הוצאה לפועל לאור פתיחתו של הליך חידלות פרעון זה. משכך, ביקשה המבקשת להורות על ביטולו של ההליך בעיניינו של היחיד.

עוד קבעתי: "יובהר ליחיד, בשלב זה לא הוגשה בקשה לקציבת מזונות ובהתאם לסעיף 11(ד) לצוו פתיחת ההליכים עליו לשלם מזונות בהתאם לפסק דין המזונות מיום 30.11.17 (החל מיום 1.2.22) ככל שליחיד ישנן טענות לגבי גובה דמי המזונות שנקבעו בעיניינו הוא יכול להגיש בקשה לניהול הליך בעיניין זה, אך הוא אינו יכול לעשות דין לעצמו, לא לשלם מזונות באופן מלא וליצור חוב חדש בהלך ההליך. ככל שהיחיד יוצר חוב חדש – ההליך יבוטל". היחיד הגיש עמדתו המשלימה במסגרתה ציין כי משך תקופה ארוכה, כאשר לא עבד במהלך ריצוי עבודות השרות, לא עלה בידו לעמוד בתשלום המזונות המלא, אלא העביר לגרושתו תשלום חלקי ככל שידו השיגה באותה העת.

תשלום ההוצאות ושכר טירחתו של הנאמן, ככל שנצברו כספים בקופת הנשייה, יבוצע לפי הכללים הנוהגים אצל הממונה בעיניין זה. ערעור בזכות ניתן להגיש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בתוך 60 יום ממועד המצאת פסק הדין.

...

על כן, בהחלטתי מאותו היום קבעתי: "...לאחר ששמעתי את הצדדים שלפניי, ובעיקר את היחיד, אני סבור כי נכון ליתן ליחיד הזדמנות נוספת להסיר את מחדליו בהליך, ובראשם, תשלום המזונות וחוב המזונות שיצר ביחס לזכאית למזונות, וזאת ממועד מתן צו פתיחת ההליכים... ". משכך, ביחס לבקשה לקציבת מזונות, הוריתי, באופן זמני, על קציבת דמי המזונות לסך של 3,000 ₪ בתוספת מחציות.

דיון בסעיף 183(א) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: "החוק") נקבע כי: "מצא בית המשפט בהליכי חדלות פירעון שנפתחו לבקשת יחיד, כי מתקיים תנאי מהתנאים שבסעיף 163(ג)(1) או כי היחיד הפר תנאי מתנאי הצו לשיקום כלכלי וכי בשל כך נפגע באופן מהותי ניהולם התקין של הליכי חדלות הפירעון, רשאי הוא, לאחר שנתן ליחיד ולנושים הזדמנות להשמיע את עמדתם, לבטל את הצו לפתיחת הליכים; הורה בית המשפט על ביטול הצו, יורה כיצד לנהוג בנכסי קופת הנשייה". בסעיף 163(ג)|(1) לחוק נקבע כי: "(1) בהליכי חדלות הפירעון, היחיד עשה אחד מאלה: (א) נהג בחוסר תום לב, במטרה לנצל לרעה את ההליכים; (ב) לא שיתף פעולה עם הנאמן או הממונה; (ג) הפר את ההגבלות שהוטלו עליו באופן שהיה עלול לפגוע בהליך חדלות הפירעון". לעניין זה נקבע כי: "... סעיף 183 לחוק חדלות פירעון קובע כי בית המשפט רשאי לבטל "צו לפתיחת הליכים" שניתן בהליכי חדלות פירעון שנפתחו לבקשת חייב, אם התקיימו הנסיבות המפורטות בסעיף 163(ג)(1), ובכלל זה אם החייב "נהג בחוסר תום לב, במטרה לנצל את ההליכים". גם הנסיבות הנוספות המפורטות באותו סעיף, שהתקיימותן מאפשרת ביטול ההליך – אי-שיתוף פעולה עם הנאמן או עם "הממונה" והפרת ההגבלות שהוטלו עליו באופן שהיה עלול לפגוע בהליך חדלות הפירעון – אף הן ממקדות את המבט בהתנהלות החייב במסגרת ההליך ונועדו למנוע ניצול ההליך לרעה .

לאור האמור לעיל, ומכיוון שהשתכנעתי שהתקיימו התנאים הקבועים בסעיף 183(א) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018, אני מורה על ביטול צו פתיחת ההליכים שניתן בעניינו של היחיד.

לצד אמצעי האכיפה נגד החייב במזונות חוקק כבר בשנת 1972 חוק המזונות, "שמטרתו לספק מזונות, אוויר לנשימה, למשפחתו של חייב מזונות שאינו עומד בתשלומים, אם בהעדר יכולת ואם משנמלט או נעלם החייב ואיננו" (עניין פלוני.

פסקה כ"ב; להרחבה בסוגיה ולתיקון בחוק בכל הקשור למאסרם של חייבים במזונות, ראו: ורדה שוורץ מזונות – הליכי גבייה בלשכות ההוצאה לפועל (2014)), נהנה המוסד מכוח סעיף 14(ב) לחוק מכל שאר "זכויות היתר" של הנושה בגין אי תשלום מזונות, מאחר שחוק המזונות "אינו מיועד לשמש כאמצעי מילוט אשר בעזרתו יוכל החיוב להעביר את חובו הפרטי אל הקופה הציבורית" (עניין קצקה.

הסעיף מוסיף ומסמיך את בית הדין האיזורי לעבודה לקיים ביקורת שיפוטית "בענין הקזוז". על פי פשוטו של מקרא סעיפי משנה (ב) ו – (ג) של סעיף 14 לחוק המזונות חיים זה לצד זה. סעיף משנה (ב) קובע כי פסק דין למזונות "יבוצע" (לשון חיוב) בהוצאה לפועל, לרבות בדרך של פריסת החוב ותשלומו לשיעורין בעקבות חקירת יכולת, ואילו סעיף משנה (ג) מקנה את זכות הקזוז למוסד ללא תנאי הקשור בהצלחה לגבות תשלומים במסגרת הליכי ההוצאה לפועל.

...

הנה כי כן דין הערעור בסוגיה המשפטית העקרונית של היחס בין צו חיוב בתשלומים לפי החלטת רשם ההוצאה לפועל לבין זכות הקיזוז של המוסד לפי סעיף 14(ג) לחוק המזונות להידחות, וכך אף נדחה הערעור לעניין מתכונת יישומו של הקיזוז בעניינו של המערער.

בנסיבות המיוחדות של העניין, בהן לא הוצגה התמונה העובדתית לאשורה על ידי התובע הלא מיוצג בפני בית הדין האזורי ועובדות לכאוריות מסוימות התבררו לראשונה במהלך הדיון בערעור מצד אחד ולנוכח מאמצי השיקום של המערער העולים מהמסמכים הלא רבים שצורפו להליך, מהצד האחר, מצאנו לנכון להחזיר לפנים משורת הדין את הדיון בסוגית השיהוי המנהלי (בלבד) לבית הדין האזורי ולאפשר למערער להגיש כתב תביעה מתוקן בטענה כאמור, וזאת עד לא יאוחר מיום 30.11.2023.

סוף דבר - הערעור בסוגיה המשפטית העקרונית של היחס בין צו חיוב בתשלומים לפי החלטת רשם ההוצאה לפועל לבין זכות הקיזוז של המוסד לפי סעיף 14(ג) לחוק המזונות ומתכונת יישומו של הקיזוז בעניינו של המערער נדחה.