ביטול שלילת רישיון נהיגה מנהלית

בפני בקשה מאוחדת לביטול פסילת רישיון נהיגה של המבקש וכן בקשה לפי סעיף 57ב לפקודת התעבורה, שעניינה, ביטול איסור השמוש ברכב, שניתן על הרכב בו נהג המבקש.

אשר על כן, לאחר עיון בחומר החקירה, מצאתי כי קיימות ראיות מספיקות לשלב זה. באשר לטענת ב"כ המבקש, כי העובדה שהקצין אשר היה מעורב בארוע הוא גם הקצין שערך את השימועים לפסילה המנהלית ולהשבתה המנהלית, זאת בנגוד לנוהל המשטרתי, עובדה זו מהוה עילה לבטלות אוטומאטית של הפסילת רישיון וההשבתה המנהלית.

...

לאור כל האמור לעיל, נחה דעתי, כי החלטות קצין המשטרה ניתנו כדין ובסמכות, ואני דוחה את הבקשה על שתי חלופותיה.

במסמך צוין: "נכבדי, בתאריך 05.01.23 נשלחה לך הודעה על פסילת רישיון נהיגה, בגין צבירת נקודות חובה. לפי רישומנו נכון לתאריך 14.01.23 לאור עדכונים שנרשמו במערכת אינך חייב בפסילה זו. לפיכך הודעתנו על פסילת הרישיון מבוטלת". יצוין כי בנגוד למסמכים המבססים את האמור בסעיפים 2-4, העותר לא צירף העתק מהמכתב מיום 02.04.23.

הדברים נאמרו גם בעת"מ (מינהלי נצרת) 149/09 עומר זועבי נ' מדינת ישראל – משרד התחבורה רשות הרשוי (פורסם בנבו, 20.7.09):      מפי כבוד סגן השנשיא השופט ת' כתילי: "אציין כבר עתה כי טענתו של העותר לפיה לא קיבל לידיו את הזימון לקורס הייעודי אינה יכולה להיתקבל. המשיבה הוכיחה כי שלחה אל העותר זימון בדואר רשום, ומשעה שעשתה כן מתקיימת חזקת המסירה. ככל שהעותר מבקש להפריך את קיומה של החזקה במקרה זה, עליו הנטל להוכיח שלא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו (תקנה 550(ב)). העותר לא עמד בנטל, ולפיכך יש לראותו כמי שזומן כדין לבצוע הקורס הייעוד". וכך גם נקבע בעת"מ (מינהלי ת"א) 38855-05-13 אריה עמר נ' מדינת ישראל - משרד התחבורה אגף הרשוי (נבו 04.08.2013)‏‏ מפי כב' השופטת רות רונן: "24.        מכאן כי משרד הרשוי הרים את הנטל הראשוני שהוטל עליו, והוכיח כי נשלחה לעותר, לכתובתו הרשומה במאגר, הודעה בדבר חובתו לבצע את הקורס לנהיגה נכונה. משכך, עבר הנטל אל העותר להוכיח כי הוא לא קבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו. העותר לא עמד בנטל הזה. הוא לא העלה כל טענה בהקשר זה - למעט הטענה הסתמית לפיה הוא לא קבל את ההודעה מעולם.

גם אם המשיב נוהג לציין דבר שלילה באישור מהסוג הנ"ל. בדוגמא שהמציא העותר, אין כדי להוכיח את נוהג המשיב הנטען שכן השלילות שצוינו בו, כעולה מאותו מיסמך, היו לבקשת הפונה.

...

ביום 12.02.24 מסר העותר "הודעה" לבית המשפט בה צירף דוגמא ל'אישור מסירה' הנדרש לטענתו וכן הפנה לפסיקה על פיה נקבע, לטענתו, כי מקום בו אין אישור מסירה חתום אזי המשיב לא עמד בנטל ההוכחה, כי דבר הדואר נשלח ולמעשה אינו עומד בתקנה 500 לתקנות התעבורה ולפיכך דין העתירה להתקבל.

        אני סבורה כי כדי להרים את הנטל, על העותר לתת הסבר טוב יותר מההסבר שניתן על ידיו באשר לסיבה בשלה הוא לא קבל את ההודעות שנשלחו אליו.

לאור כל האמור לעיל יש לקבוע, וכך אני קובעת, כי אין כל צורך באישור מסירה לדואר רשום שנשלח, להוכחת קבלת הודעה בדבר התליית רישיון נהיגה בגין אי ביצוע קורס וכי בהתאם לתקנה 550 ולפסיקה די בהוכחת משלוח דואר רשום כדי להקים את החזקה הקבועה בתקנה 550(ב) והעותר לא סתר חזקה זו. לפיכך אני דוחה את העתירה.

דיון עסקינן בהליך מקדמי של בקשה לביטול פסילת רישיון נהיגה אשר הוטלה על ידי רשות מנהלית – קצין מישטרה.

...

עם זאת, נוכח העובדה כי טיעוני הצדדים לגוף הבקשה נשמעו טרם העלאת הטענה בדבר הסמכות המקומית, ונוכח הטענה של המבקש בדבר המעמסה הכלכלית שתיגרם לו אם יגיש הבקשה באילת, שהיא אחד השיקולים שעל בית המשפט לקחת בחשבון, מצא בית המשפט לנכון, להתייחס לטיעוני הבקשה לגופה, זאת למעלה מן הצורך.

במקרה דנן המבקש סטה מנתיב הנסיעה, התנגש במעקה בטיחות, איבד שליטה, ובסופו של דבר התהפך עם המשאית והעגלה, כאשר כלי רכב שהיו עמוסים על המשאית, ניתקו ממקומם ונזרקו לעבר כביש בין עירוני.

לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

לפני ערר על החלטת בית משפט השלום לתעבורה בירושלים (כב' השופט ארנון איתן) בתיק בפ"מ 13505-04-20, שבגדרו דחה בית המשפט את בקשתו של העורר לבטל צו פסילת רישיון נהיגה מינהלי ל-30 יום, שניתן לעורר לפי סעיף 47 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], בגין נהיגה במהירות 150 קמ"ש בכביש מס' 1, העולה על המהירות המותרת.

...

אשר על כן הערר מתקבל.

הבקשה וטיעוני הצדדים לפניי עתירת המבקש לביטול פסילה מנהלית ובטול הודעת איסור שימוש ברכב מ.ר. 56092601 (להלן: "הרכב"), כל אחת למשך 30 יום, אשר הוטלו ביום 25.02.24, לאחר שהמבקש נחשד בבצוע עבירת נהיגה בשיכרות מכוח סרוב לנשיפה, בנגוד לסעיף 62(3) לפקודת התעבורה, לעקיפה מסוכנת בנגוד לתקנה 47(ד) לתקנות התעבורה ואי מתן זכות קדימה במעגל תנועה אף שהוצב תמרור 303.

חומרת העבירה שמיוחסת למבקש רבה, ונסיבות ביצועה חמורות אף הן, לרבות שהתלוו לה עבירות תעבורה חמורות נוספות כפי שעולה מכתב האישום של עקיפה מסוכנת בנגוד לתקנה 47(ד), עבירה מסוכנת שאף היא נמנית על רשימת העבירות המאפשרות פסילת רישיון נהיגה מנהלית בידי קצין.

...

טענת המבקש שהסירוב נבע מחשש לחילול שבת אינה מתיישבת עם חומר החקירה, כפי שפירטתי לעיל ודינה להידחות, לכל הפחות לצורך הכרעה בבקשות שלפניי.

מכאן דין הבקשה להידחות על הסף.

סוף דבר מכל האמור לעיל, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטות הקצין ובנסיבות אני סבורה כי אין מקום להתערב בהחלטות הקצין.

לאור כל האמור, הבקשות נדחות.